דקה זה נוחבה

ווליד דקה הוציא את נשמתו השחורה בבית חולים של יהודים שטיפלו בו במסירות, ונפל ישר לגיהינום.

ישי פרידמן דיווח בערוץ 14 על מנהיגים "ערבים" שעלו לרגל לבית משפחת דקה. בחשבון ה-X שלו הוא תמצת את העניין, וכתב ש"המנהיגות הערבית עולה לנחם את משפחת המחבל ווליד דקה בביתם בבאקה אל גרביה. בין המנחמים: מוחמד בארכה, יו"ר וועדת המעקב העליונה. השייח ראאד סלאח. כל מפלגת בל"ד".

ולפני שממשיכים מילה על "ערבים" – מונח שגור בפי כולם שחוטא לאמת. לא כל מי שדובר ערבית הוא ערבי. בישראל חיים דוברי ערבית שאינם ערבים – דרוזים, נוצרים, צ'רקסים, מצרים וכו'. רוב דוברי הערבית בישראל הם מוסלמים, שמכונים "ערביי ישראל" למרות שבעיני עצמם הם פלסטינים שנגזר עליהם להיות אזרחי ישראל. מנהיגי ה"ערבים" שהגיעו לנחם את משפחת דקה הם מוסלמים פלסטינים שתפיסת עולמם זהה לזאת של חמאס.

גם יהודים הביעו צער על מותו, למשל השחקנית במאית עיתונאית עינת ויצמן, שכתבה בדף הפייסבוק שלה ב-8 באפריל, שווליד דקה "לימד אותי מהי אנושיות ומהי מחשבה הומנית ... העולם בלעדיו חשוך יותר. האור מצטמצם". גם ענת מטר, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב הביעה צער עמוק, בפוסט שפרסמה ב-8 באפריל היא כותבת על ווליד דקה "האינטלקטואל, החבר, אציל הנפש, ... לאורך השנים, קיווינו שווליד ישוחרר עם קיצור עונשו בשליש או למצער בשנים אחדות ... אולם לא הוא. מסע השיסוי נגדו, (ש)ממשיך גם אחרי מותו הטרגי".

נכון לעכשיו לא נשמעו גינויים, גם לא הסתייגויות, לא מאוניברסיטת תל אביב ולא מאף אחד אחר. זה מלמד שהשתיים אינן שמאל קיצוני. הן שמאל, ועוד מהפלח החושב, האינטלקטואלי. בחודש מאי האחרון הופיע מאמר מערכת של 'הארץ', שהביע עמדה מוסרית ערכית נחרצת, שאומרת שצריך לשחרר את דקה החולה כי "יש זמן שבו המדינה צריכה להראות מידה של חמלה ושל אנושיות גם לגרועים שבאויביה". אל תצפו מ'הארץ' לאותה מידה של חמלה כלפי יהודים שרצחו "ערבים", שאפשר לספור אותם על אצבעות יד אחת. לחמול על הנוחבה זה דבר אחד. לחמול על יהודים זה דבר אחר.

ענת מטר יודעת שווליד דקה אינטלקטואל אציל נפש גם בגלל 'הזמן המקביל', מחזה שהעלה התיאטרון החיפאי אל מידאן בשנת 2015, שנסגר אחרי האירוע הזה וטוב שכך. המחזה מבוסס, תשמעו טוב, על מכתבים שכתב דקה לאהובתו. כמה יפה, ובגלל שזה יפה 'האגודה למען האסירים (מחבלים) הפלסטינים' ביקשה מתיאטרון אל מידאן שיציג בפניהם את 'הזמן המקביל' דווקא ב'יום האסיר (המחבל) הפלסטיני'.

דקה הוא דמות מופת של המחבל הפלסטיני. מכיוון שמדינת ישראל דאגה שלא נדע מה עשו דקה והחברים שלו למשה תמם ז"ל לפני שירו בו בגבו, אז רק נגיד שאין הבדל בין מה שהם עשו לבין מה שעשו הנוחבות לתושבי עוטף עזה. דקה זה נוחבה. נוחבה זה דקה. לכן מוסלמים ויהודים שמביעים צער על מותו של דקה הם תומכי נוחבה, ואין שום סיבה להניח שתומכי נוחבה לא יעברו מדיבורים למעשים.

ישנם גם מוסלמים ויהודים תומכי נוחבה שאינם מביעים בפומבי צער על מותו הטרגי של מחבל אציל נפש. אחד מאלה הוא לכאורה מנסור עבאס. אפשר לדעת שהוא מצטער לכאורה על מותו של דקה בין היתר בגלל מה שכתוב באמנה של הפלג הדרומי של 'התנועה האסלאמית', שאותה ניסח מי שעוד עלול להיות השר לביטחון לאומי בממשלה שהשמאל בטוח שכבר מונחת אצלו בכיס.

באותו יום שבו כתבה ענת מטר את הפוסט שלה על האינטלקטואל אציל הנפש, מתן כהנא אמר לפתחי-גולדשטיין ש"צריך לתת צ'אנס ... אנחנו לא מתכוונים להטיל וטו על הצטרפות המפלגות הערביות לממשלה. הוא (מנסור עבאס) שותף לגיטימי לקואליציה אחרי שיהיו לנו 61 מנדטים ציוניים.

בן גביר וגם סמוטריץ' – הם לא לגיטימיים מאז שהרברט מרקוזה קבע שהמשמעות של 'סובלנות משחררת' היא חוסר סובלנות כלפי הימין וסובלנות כלפי השמאל. ואם ג'ודית באטלר כבר קבעה שהפלסטינים הם חלק מהשמאל העולמי, מי אנחנו שנתווכח שנוחבה זה סבבה.

מנסור עבאס השותף הלגיטימי של השמאל חושב ש"מדינת ישראל היא תולדה של הפרויקט הציוני הגזעני הכובש ושל הקולוניאליזם הבריטי והמערבי העושק, ושל ההשפלה והחולשה הערבית והאסלאמית ... מדינת ישראל קמה כפרויקט קולוניאליסטי התנחלותי לאחר שמנעה את זכות העם הפלסטיני להגדרתו העצמית ולחיות בארצו ובמולדתו בחופש ובעצמאות. היא עשתה נכבה לעם שלנו בשנת 1948 כאשר כבש את ארצנו ... אנחנו בעלי האדמה ואנחנו אנשי הארץ", שזה אומר "מהים עד הנהר פלסטין תשוחרר".

כדי שפלסטין תשוחרר עבאס הופך את האזרחות הישראלית שלו ל"כלי חשוב והכרחי ... של ההשארות/ההשרדות, הרבאט, ההעצמה וההתפתחות באדמה. דרכם אנחנו מביעים את זכויותינו הלאומיות, האזרחיות והדתיות כחברה ילידית שחיה במולדתה" וכו' וכיו"ב.

אתה הבנת את זה, מתן כהנא, או שצריך להסביר במלים פשוטות יותר שאין הבדל מהותי בין מי שתומך במנסור עבאס לבין מי שתומך בווליד דקה לבין מי שתומך בנוחבה.