ב- 7.10. פג תוקף ממשלת הימין מלא מלא. המחדל הנורא הוא כישלון מוחלט של ממשלת הימין מלא מלא, החל מראש הממשלה וכלה באחרון השרים וחברי הכנסת של הקואליציה, כולל גולדקנופף.
החרדים כל כך מנותקים שהם לא מבינים על מה המהומה, ובמה אחראית הממשלה. כולם כאחד צריכים לקחת אחריות, ולהבין שהמנדט שניתן להם בבחירות אינו תקף עוד, ערכית ומוסרית ציבורית. צריך לשקול מעשית מה המשמעות ומה עושים.
המנדט המחודש וחדש יתאפשר רק לאחר בחירות, שכרגע במצב הנתון אינו מאפשר. לא ברור אם ומתי תוקם וועדת בדיקה או חקירה, אבל מי שחושב שעדיין הוא ראוי לשמש בתפקיד ציבורי משמעותי צריך להבין שעליו לחזור לעם ולבקש מנדט מחודש.
היצמדות הימין לטענה שאנחנו נצחנו בבחירות ויש לנו מנדט מהעם להמשיך את הסוף הקדנציה היא לא נכונה ברמה העקרונית ולא מציאותית. קרה לנו אסון לאומי בממדים בלתי צפויים, והימין לא יכול להיצמד סתם כך לשלטון, ועוד לנסות לממש כל מיני תוכניות ואג'נדות קודמות בהעדר לגיטימציה ציבורית.
המציאות בה ישראל נדרשה להתעשת מהר ולפתוח במלחמת חורמה כנגד החמאס לא הותירה ברירה אלא להמשיך עם הממשלה והצבא במתכונת הקיימת, ועד עתה ובמקביל הוקם קבינט מלחמה והצטרפו מפלגות לקואליציה, כדי לחזק. מתכונת זו פעלה יחסית היטב במישור הצבאי, והרבה פחות בתחום האזרחי.
בכל מקרה הממשלה מתפקדת לא ביכולת הנדרשת למצב החירום שבו ישראל נמצאת, ולולא התגייסו טובי העם ברוח ההתנדבות המצב היה עלול להיות גרוע יותר. נכון להיום אנחנו בסוג של "פסק זמן", ממתינים לאפשרות של עיסקת החטופים, מקיימים פעילות צבאית בעצימות נמוכה, וממשיכים בפעילות מוגבלת בצפון במלחמה עם החיזבאללה. נכפתה עלינו מלחמת קיום נוראית רב חזיתית, כולל אנטי ישראליות ואנטישמיות ששוטפים אותנו היום, וכדי להתמודד מול הגלים הגבוהים נדרשת היערכות חדשה ונמרצת יותר בכל התוחמים.
ההפגנות נגד הממשלה הן נוראיות בסגנונם הידוע של ארגוני המחאה, ובשעה קשה זו של מלחמה בכל החזיתות והמאבק הקשה על עיסקה נסבלת לשחרור החטופים, הם לא תורמים לאווירה החיובית ששררה בעם. ההתיצבות וההתגיסות מלא מלא לטובת המלחמה עדיין קיימת, אך הרוחות הרעות של השנה הקודמת סביב הרפורמה המשפטית מאיימות לשטוף אותנו.
מצד שני צודקת המחאה באמירה שאין לנתניהו ולממשלתו מנדט בעם. נתניהו נאחז בבייס שלו ובקואליציה שלו כסירת הצלה, וממשיך לתמרן כדרכו, בסגנונו הידוע והשנוא על חלקים בעם. שונאיו מרחיקים לכת עד כדי כך שהוא הפך לחשוד בהעדפת האינטרסים שלו על פני טובת המלחמה והעיסקה לשחרור חטופים. חשדות מוגזמים ולא ראוים, אבל התימרון בין שיקולים לגופו של עניין ולהחזקת ממשלתו נראים בעייתיים. לא נראה שעמדה עיסקה סבירה על הפרק שהוא בלם אותה, וגם לא נראה שאם היה משחרר יותר מנדט לצוות של החטופים היתה לנו עיסקה. הבעייה הגדולה היא סינוואר והחמאס.
בכל מקרה האווירה הציבורית טעונה ורעילה מדי וחבל. עם ישראל התגלה במלוא פארו ועוצמתו דווקא בתקופה הקשה הזו, וחבל שמושג האחדות הפך לנחלת הימין , ולגנאי בעיני השמאל, כביכול באמצעותו הוא רוצה לתקף ולחזק את שלטונו. הפגנות המחאה מחלישות את העם ולא מוסיפות למורל הלאומי. שלא לדבר על אויבינו, שעוקבים אחריהם בשמחה גלויה.
הקריאה לבחירות היא בלתי סבירה כרגע, אבל בהחלט צריך וניתן לגשש ולנסות להסכים על מועד לבחירות, לא לפני אוקטובר, במלאת שנה להתקפה. בכל מקרה נראה נכון לנסות להקים לא קבינט חירום אלא ממשלת חירום בגיבוי של רוב בכנסת, אשר תורכב מאנשי מקצוע ולא פוליטיקאים. רצוי למנות ראש ממשלה זמני, נייטרלי ככל האפשר ומקובל על רוב העם, ולקרוא לה ממשלת מעבר וחירום עד לבחירות, שמועדן יוסכם.
נתניהו והממשלה לא יכולים לעצום עיניים ולאטום את הלב, עד שיתאפשר הליך חוקי בכנסת להחלפתם. ישראל בסכנת קיום אמיתית רב זירתית, והיא לא יכולה לאפשר לעצמה שיח רעיל ומתח עד כדי אלימות פנימית, שתשמש את אויבנו. הדרישה לתאפקות לאומית ולעידון השיח הפנימי היא לכולם. והאחריות היא של כולם, מגדול ועד קטון. ניתן לקוות שהממשלה הנבחרת הבאה בישראל תתבסס על אישים אחרים, ורעיונות חדשים.
הכותב הוא פסיכולוג קליני