פרופ' יונתן דובי, ממקימי הפורום לרציונאליות סביבתית, איש אוניברסיטת בן גוריון, מבקר בחריפות את חוק האקלים אותו מקדמת השרה עידית סילמן, ורואה בו כניעה לתכתיבים בלתי מבוססים של המערב ומהלך שיוביל להוצאות אדירות למשק הישראלי, לרגולציה מיותרת ועוד, ללא תכלית.
על החוק שעבר בימים האחרונים בקריאה ראשונה מסביר פרופ' דובי ואומר: "התפיסה הרווחת היום היא התזה שפליטות גזי החממה מובילות אותנו דרך מנגנון כלשהו של חימום למשבר אקלים נוראי. זו התפיסה השלטת כיום. בעיניי היא תפיסה לא מבוססת היטב מדעית, אבל זו התפיסה. על בסיס התפיסה הזו בעולם המערבי, ובו בלבד, יש מאמץ להפחית פליטות חממה. החוק הזה נועד להכניס את ישראל למועדון המדינות שיש להן חוק אקלים. לכן החוק הזה מתחיל בהבהרה כמה נוראים הם גזי החממה ואיך כל המדינות התחייבו להפחית בגזי חממה, מה שלא נכון, ואז החוק מפרט סדרת צעדים שבעיניי הם חסרי משמעות, מיותרים ויעלו למשלם המיסים הישראלי כסף רב, הם יסבכו כל דבר ברגולציה וביורוקרטיה מיותרת, יעניקו למשפטנים עוד כוח על אזרחי ישראל ולא ישנו כלום, משום שישראל היא בערך בגודל של ניו ג'רזי וגם אם ישראל תפסיק להתקיים אי אפשר יהיה למדוד את הדבר בריכוז גזי החממה כי אנחנו עד כדי כך קטנים".
ממשיך פרופ' דובי ומציין כי יש הטוענים שעל כל אחד, ויהיה גודלו אשר יהא, לתרום למאמץ הכללי. "זה בסדר, ואני גם מבין שיש לחצים גדולים מארה"ב ומהאיחוד האירופי לחתום על חוק אקלים כלשהו, אבל לחתום על חוק שלידתו בחטא, שכתובים בו דברים לא נכונים ושלא יתרום כלום, זה לא הגיוני. אם אנחנו רוצים לתרום את חלקנו, אז בישראל אנחנו מצוינים במחקר, ולכן במקום הצבת יעדים והקמת וועדים ודו"חות, שיכתבו חוק אקלים שבו ישראל תיתן את חלקה בתקציבי מחקר".
לעומת הצעתו זו של דובי לישראל לתרום במה שהיא טובה בו, קרי מחקר, "החוק הזה מייצר יעדים שאין שום דרך בעולם לעמוד בהם, אין אף מדינה מערבית שהצליחה או מנסה לעמוד בהם, כי אי אפשר. למרות זאת שמו יעדים, וכך בעוד עשר שנים יוכלו 'אדם טבע ודין' או כל עמותה אחרת לתבוע את ממשלת ישראל בבית המשפט העליון על זה שלא עמדנו ביעדים, כלומר נותנים עוד כוח למערכת המשפט והפרקליטות".
"בנוסף, החוק הזה מקים מערכת של רגולציה. תהיה ועדת אקלים שתכתוב דו"חות ואנחנו נממן אותה, יהיה גם גוף של הגנת הסביבה שכל פרויקט תשתית יהיה מחויב לקבל את האישור שלו שהוא לא פוגע ביעדי האקלים. כל כביש וכל תחנת כוח יצטרכו לעבור אישור. יצטרכו לשכנע פקיד שכל פרויקט תשתית עומד ביעדי האקלים. הדבר השלישי הוא שלוקחים המון כסף, כי הדבר הזה יגרור סובסידיות לאנרגיות מתחדשות ולטכנולוגיות אגירה ועוד. כל זה במקום לשים כסף על מחקר, להביא את הטכנולוגיות הללו לבשלות ולתרום ברמה העולמית. במקום זאת נבזבז מילונים ומיליארדים".
מדגיש פרופ' דובי בדבריו כי "כבר היום תושבי ישראל משלמים מיסים ישירים של מיליארדי שקלים למי שהתקין פאנלים סולאריים, ומדובר או חברות ענק או בבעלי וילות בהרצליה. לא מדובר בתושבי השיכונים בקטמון, בתושבי באר שבע או בני ברק. להם אין כסף לפאנלים, אבל הם משלמים אגרת חשמל כדי לממן את אלה ששמים את הפאנלים, כך שזה כסף שהולך לעשירים. אלה המשמעויות האמיתיות של חוק האקלים, ולכן אני נגדו".
כל זאת נעשה על מנת להכניס את מדינת ישראל למועדון המדינות הנאורות שלכאורה אכפת להן מעתידו של העולם, ומשום כך "ישראל חותמת על חוק אקלים ולוקחת על עצמה את העלות והמעמסה הללו". בנוסף, מעיר דובי כי "יש גם אלמנט יותר פרגמאטי שאני לא מזלזל בו, והוא שמדינות העולם המערבי מתחילות לדרוש חוקי אקלים, כי אחרת הן יטילו מכסים ומגבלות ייצוא. אני לא מזלזל בזה, אבל משרד הכלכלה ומשרד האנרגיה היו צריכים לייצר חוק אקלים מותאם, שגם יספק את הצרכים הכלכליים הבינלאומיים ברמה הזו וגם יוריד מהנטל של אזרחי ישראל".
דוגמא לכך מציין פרופ' דובי כי חוק האקלים מודד פליטות מ-2015, משום שבשנה זו נחתם הסכם פריז. "כל מדינות המערב מודדות בחוקי האקלים שלהן את המדדים מהשנה שבה היו להן הכי הרבה פליטות גזי חממה", על מנת שמרף גבוה יותר יהיה להן קל יותר להציג נתוני ירידה. "בישראל השנים הגבוהות ביותר הם 2011-12, אז למה לא למדוד מדדים מהשנים הללו? כי אנחנו יותר קדושים מהאפיפיור? דוגמא נוספת היא למה לא למדוד פליטות פר אדם, בעיקר כשאנחנו לוקחים בחשבון את כל מי שאנחנו מספקים לו חשמל, כלומר כולל תושבי רצועת עזה, עוד מיליון וחצי בני אדם. כך היה בעת כתיבת החוק. כלומר שהיינו יכולים להקטין פליטות אם היינו סופרים באמת למי אנחנו מספקים חשמל, אבל אנחנו מודדים רק את תושבי ישראל", אומר פרופ' דובי.
צעדים אלה "היו יכולים להיות לטובת ישראל והם לא נמצאים בחוק. מדובר בדברים פשוטים שהצענו אותם והתרענו עליהם", הוא אומר, ואנחנו שואלים אם טרם גיבוש החוק מישהו פנה אליו או למחזיקי עמדות דומות לשלו כדי שיחוו דעתם. פרופ' דובי משיב ואומר כי "לזכותה של עידית סילמן ייאמר שלפני שנה וחצי היא נפגשה איתנו, ואחרי שהיא נפגשה איתנו היא נזרקה בבוז מכנס באוניברסיטה שבה אני מרצה, אוניברסיטת בן גוריון, לבושתי הגדולה. הורידו אותה מהבמה, אז היא החליטה שהיא רוצה להצטרף לשמאל, ואני אומר זאת בבוטות. היא החליטה שיותר חשוב לה לרצות את אלה שזרקו אותה מהבמה מאשר לעבוד לטובת אזרחי ישראל, ואני לא יודע למה".
בעיני דובי מדובר בחלק בלתי נפרד משטיפת המוח של המערב כולו, ששוטפת גם את המוח הישראלי ו"השרה סילמן לא חסינה משטיפות המוח האלה ומהלחצים האדירים שמגיעים מהממסד".
ממשיך פרופ' דובי ושואל שאלה בסיסית: "למה בכלל משרד להגנת הסביבה מתעסק בפחמן דו חמצני עולמי? למה המשרד מציע לשלוט על ההגבלות האלה שעניינן הוא בכלל משרדי האנרגיה והכלכלה? המשרד להגנת הסביבה צריך לטפל באלף בעיות שיש לנו בישראל כמו שריפת פסולת, הטמנת פסולת, זיהום נחלים, עודף דיג ועוד, אבל מה שמעניין את המשרד להגנת הסביבה, ועובדים על זה עשרות אנשים במשרדה מלאה, זה פליטות הפחמן הדו חמצני העולמי. למה זה קורה? ולמה השרה משתפת עם זה פעולה? אני לא יודע. יכול להיות שהיא נחטפה בתוך הקונספציה הזו".
דובי מחריף את דבריו ומדגיש כי מדובר בקונספציה שאסור לערער עליה "כי מי שמערער נחשב למכחיש. קיבלנו במדינת ישראל שיעור מה קורה כשנתפסים לקונספציה וכשאסור לערער עליה. כשתצפיתנית אומרת משהו לקצינה שמעלה למעלה, ושם אומרים לה שהיא לא יודעת מה קורה כי החמאס מורתע. זה אותו דבר, ומפחיד אותי הרעיון שאסור לערער ואסור לדבר עם פרופסור דובי כי הוא מכחיש, זה מסוכן".
עוד שאלנו את פרופ' דובי על הצעתו לכלול בחוק האקלים דגש על המחקר, האם הוא סומך על עולם המחקר שלכאורה שבוי גם הוא באותה קונספציה כלל עולמית, והוא משיב כי "זה נכון, אבל עדיף כסף למחקר מאשר כסף שיורד לטמיון, כי הכסף שיבזבזו בחוק הזה על עוד ועדות, משכורות ליועצים ועוד רגולטורים הוא כסף שיורד לטמיון. בנוסף, אם היו שואלים אותי הייתי מציע להעביר כסף למחקר ולא לצבוע לכיוון מסוים, אלא באופן פתוח יותר, כך שלחוקרים יהיה יותר חופש. אני סומך גם על החוקרים הכי מוטים והכי קיצוניים, שגם הם מוגבלים בגבולות המדע, ולכן מחקר יהיה שווה את ההוצאה".
בהקשר זה מעיר פרופ' דובי כי "ישראל כבר משקיעה כספים בכך, אבל הכסף הזה לא נחשב בתוך חוק האקלים, וגם זו עוד טעות. היה צריך לספור את הכספים שכבר הושקעו בחוק".
מאחר ומדובר בחוק שעבר בקריאה ראשונה ומצוי לפני הדיונים בוועדות הרלוונטיות לקראת המשך ההצבעה, אנחנו שואלים אם פרופ' דובי סומך על חברי הוועדה. "לאכזבתי הגדולה ולצערי הרב אני לא סומך על אף אחד. קיבלנו שיעור חשוב מה זה לסמוך על מומחים ומה זה אומר לא להקשיב לאיפכא מסתברא כי זה עושה לא נעים בבטן. לא יזמינו אותי לועדת הכלכלה, כי לא נעים להם לשמוע את הדברים. הם רוצים מחיאות כפיים והמומחים רוצים שיסמכו רק עליהם. הם לא רוצים שיהיה דיון, ומבחינתם אין אסון בכך שאזרחי ישראל ישלמו שלושה מיליארד שקל... אין מבוגר אחראי. יש כאן מחטף".
"אלו אותם אנשים של ההגמוניה הישנה שאיבדו את הרוב בכנסת ונאחזים במוקדי הכוח האחרים ובונים לעצמם עוד מוקד כוח. עכשיו בכל דבר יצטרכו לשאול את מומחי האקלים שאנחנו יודעים מאיזה רקע סוציולוגי הם מגיעים. זה עוד ניסיון של ההגמוניה הישנה לאחוז במוקדי כוח, ומי שמאפשר את זה זו ממשלת ימין", קובל פרופ' דובי.