בקיבוץ ניר עוז התקיים היום טקס מיוחד 'ליל סדר חסר'. על הטקס ועל התחושות בקיבוץ שאיבד עשרות מחבריו ורבים אחרים מוחזקים בשבי החמאס, שוחחנו עם יזהר ליפשיץ, בנם של עודד, שעודו חטוף, ויוכבד ששוחררה מהשבי.
בטקס המיוחד, אומר יזהר, שהתקיים בחדר האוכל של הקיבוץ, שכבר אינו מפויח לאחר הטבח והפוגרום שביצעו בו המחבלים, הוצב שולחן סדר ארוך ובו תמונותיהם של החברים שנרצחו ושנחטפו כדי להביע ש"החומר נשאר, בחדר האוכל, אבל המהות, הקהילה, ההוואי, נגזל, נאנס, נרצח ונחטף".
על שלומה של אימו, ששוחררה עוד לפני העסקה הראשונה, אומר יזהר כי השבועיים וחצי שבהם הוחזקה אימו בידי המחבלים שונים לגמרי מהתקופה שבה שהו אחרים במנהרות במשך חמישים יום ובוודאי שונה ממה שנראה, אם נראה, כשישוב החטופים לאחר חצי שנה.
עם זאת, הוא מדגיש, "אימא שלי איבדה הכול. היא איבדה את הקהילה שלה, את השכנים שלה שנחטפו, הבית שלה כולו נשרף, האמנות שלה והחיים שלה נשרפו בתוכו, הבעל שלה נחטף מתוך הממ"ד כשהוא מחזיק את הידית כשהוא נורה בידו כשירו המחבלים צרור על הממ"ד והיא נחטפה בצורה אכזרית למנהרות. היא חזרה וכרגע מה שחסר לה הוא כל העולם שהיא הייתה חיה בו".
"למזלה הטוב ארבעת הילדים שלה לא היו בקיבוץ והם עדיין חיים", אומר יזהר. "מהמקום הזה אנחנו נמצאים איתה. היא משאירה מאחור את הדברים שקרו, היא ואנחנו נלחמים להחזיר את אבא, אבל האבדן הוא אינסופי. בגיל 85 עדיף שלא להתעסק בו אלא במה שנשאר קדימה, בילדים בנכדים, וזה מה שהיא עושה ביכולות מרשימות שאינן מובנות מאליהן עם החוסן הנפשי שלה".
על המחשבות שעוברות בתקופה זו על בני המשפחה המצפה לשובו של הסבא, אביו של יזהר, הוא אומר כי לצד המחשבה והתהייה אם הוא חי שמעוררת כאב יומיומי, עולה תמיד השאלה מה עובר עליו ועל כל החברים והשכנים של הוריו שעודם שם. הם למעשה הגרעין החברתי של הוריו. "קברנו בניר עוז חמישים ויש לפנינו לפחות עוד עשרה שגופותיהם מוחזקות בעזה. בקצב שמחזירים חטופים ובתיעדוף שכעת המדינה נותנת לזה, הם לא חוזרים. חצי שנה עבורנו זה חמישה חודשים מאוחר מדי והסיכוי נמוך לזקנים, לחולים שעוברים דברים קשים".
"אנחנו סקפטיים אבל נילחם עד אחרונת הגופות. כך אנחנו עוברים את זה. אנשים שקיבלו את הגופה שלהם נגמר עבורם סוף סוף המסע והם יכולים להתחיל את התקופה הטובה שזה השבעה ואחר כך לנסות לבנות את עצמם. אנחנו נמצאים בין לבין, משהו הזוי, מפחיד ואתה רוצה לדעת מי אתה ולא נותנים לנו לדעת מי אנחנו במצב הזה", אומר יזהר.
גם שיח המו"מ שתופס את הכותרות לא מרגיע את יזהר ליפשיץ שלדבריו הוא אינו שומע שהחטופים נמצאים בקדמת הבמה. "הם לא מספיק בפרונט. הוויכוח הפוליטי כבר חזק. הצורך למגר את החמאס, הניצחון כבר באופק, הניצחון המולט, לא לשווא מתו אלה שמתו, אנחנו ממלאים את עצמנו בסיסמאות ושוכחים את הדבר הפשוט שנחטפה כאן קהילה, נחטפו כן ילדים וילדות, חיילים וחיילות והם מוחזקים בתת תנאים. הלה התינוקות של כולם והילדים של כולם והתחושה היא שהצורך לנצח משתלט כאן על משהו בסיסי בערך של החברה היהודית ואני ושב שנבכה על זה לדיראון עולם".
בהקשר זה הוא מזכיר את אותם שבזמן שחלף מאז נחטפו נרצחו או נהרגו כמי שעם ישראל יצטרך לתת את הדין על כך שלא שחרר אותם בזמן. את דבריו הוא חותם בתחושה הקשה לנוכח הדו פרצופיות של הקטארים שהם המתווכים בעסקה בעוד הם אלה ששימנו את החמאס בכסף, ולהערכתו "יש הרבה אנשים שמפחדים מהקטארים וזו הסיבה שמנוף הלחץ הזה לא ממש עובד, ואני ממש מפוחד מזה. זה נראה משחק ציני שאנחנו הקורבנות שלו".