הקב"ה מצפה מאיתנו לשפר את העולם שהוא ברא. נראה בע"ה יסוד זה דרך מצוות ברית המילה שנזכרת בתחילת הפרשה, ודרך הלכות הקשורות לטומאת הצרעת המופיעה בהרחבה בהמשך הפרשה ובפרשה הבאה.
בנוגע לברית המילה הדברים ידועים. מדרש תנחומא על הפרשה מביא שטורנוסרופוס הרשע שאל את רבי עקיבא: "איזה מעשים נאים של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם?". רבי עקיבא הציג בפניו שבולים וגלוסקאות, שהן לחמניות. הקב"ה ברא שבולים, מלאכת מחשבת, ובכל זאת האדם לוקח אותן ומכין מהן לחם, שהינו משובח בהרבה ונוח לאכילה.
למעשה, מטרתו של טורנוסרופוס היתה לאתגר את רבי עקיבא בנוגע למצוות ברית המילה: "אמר לו למה אתם מולים? אמר לו אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן..." – הקב"ה ברא את גוף האדם, יצירה שלמה ומופלאה, ולמרות שלמותה, עם-ישראל הולך ועושה בה תיקונים; הייתכן? רבי עקיבא השיב שאכן זו מדרגה מיוחדת של עם-ישראל, המתעלה מעל עולם הטבע, כפי שכותב המהר"ל ('תפארת ישראל' פרק ב). מדרגה ייחודית זו באה לידי ביטוי באמצעות הציווי "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ", שבו אנחנו מעלים את גוף האדם ממדרגת פשוטה של אדם, למדרגה גבוהה יותר ונותנים בו אות שהוא אדם מישראל.
בהמשך פרשתנו ("תזריע") וגם בפרשה הבאה ("מצורע") אנחנו עוסקים בטומאת הצרעת. אחד הסוגים של טומאת הצרעת הוא צרעת הבית. בהקשר זה מופיע דין מיוחד: כאשר יש טומאת צרעת בבית, לפני שהכהן מכריז על הבית שהוא טמא הוא מבקש להוציא את הכלים מהבית. רק לאחר שהוצאו הכלים, מכריז הכהן על הבית כי הוא טמא. הקביעה של הכהן שהבית טמא היא זו שעושה אותו טמא, ולא עצם העובדה שהיתה צרעת בקירות הבית. ההוכחה לכך היא שהכלים – שהוצאו מהבית מבעוד מועד לפני קביעת הכהן – לא נטמאו. כך גם בנוגע לטומאת הגוף וטומאת הבגדים (המוזכרים בפרשה שלנו עצמה) – הכל תלוי בפסיקתו של הכהן.
בהקשר של דיני נגעים, מביאה הגמרא בבא מציעא (פו, א) מעשה מדהים. הגמרא מספרת על מחלוקת שהיתה כביכול במתיבתא דרקיעא: הקב"ה אומר טהור וכל מתיבתא דרקיעא, כל הישיבה של מעלה, אומרת טמא. כששאלו מי יוכל להכריע בהלכה הזו, בחרו ברבה בר נחמני. רבה נתפס בדורו כפוסק יחיד, "יחיד באוהלות יחיד בנגעים". רבה הוא הפוסק בדיני טומאה וטהרה.
הוחלט להזמין את רבה לישיבה של מעלה, כדי שיפסוק אם טהור או טמא. יש תיאור שלם בגמרא איך מלאך המוות לא מצליח להביא אותו לישיבה של מעלה כי רבה עוסק כל הזמן בלימוד תורה, אבל כשהוא מצליח להביא אותו מיד פוסק רבה 'טהור'. אומרים "אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהור".
המציאות הזו, שבמתיבתא דרקיעא מבקשים פסיקה שלנו כאן, במתיבתא דארעא, זו מציאות שמוזכרת כבר בסיפור 'תנורו של עכנאי', המופיע גם הוא במסכת בבא מציעא (נט, ב). שם אומר רבי יהושע 'לא בשמיים היא' – אנחנו לא מחכים לאותות מהשמיים בשביל לפסוק הלכה כאן.
הקב"ה אמר איך פוסקים הלכה כאן בעולם ואנחנו אחראים לפסוק אותה בדרך המסורה בידינו מדור לדור. כשם שנתן הקב"ה כוח לאדם לתקן ולשפר את העולם, למשל בהפיכת חיטים ללחם – כך הוא ציווה את האדם לתקן לשפר את גופו של איש ישראל בברית מילה וכך גם נתן את הסמכות לחכמים בכל דור ודור לפסוק את ההלכה וכך נקבעת המציאות ההלכתית.
צריך להבין: זו אחריות, אין סמכות ללא אחריות. אם הקב"ה נותן לנו את היכולת הזו הוא מצווה אותנו לעשות את זה בצורה הטובה ביותר – מתוך יראת שמים, דבקות בגדולי ישראל, אחריות ציבורית, למדנות עמוקה וגדלות בתורה.
בפסיקת ההלכה בכל דור ודור (כמו שאומר הרמב"ם בהקדמה למשנה) אחריות חכמים לענות על אתגרי השעה. החכמים מתקנים תקנות, מנהיגים מנהגים וגוזרים גזרות, כי זאת האחריות שלנו שההלכה אכן תוציא את דבר ה' מהכוח אל הפועל ותהפוך את העולם לטוב יותר - כמו שמצווה האדם לתקן.
אנחנו מתפללים לקב"ה שכשם שהוא נותן לנו כוח לתקן את העולם הפיזי, כך הוא ילווה אותנו גם במרחבים הרוחניים שלנו, של מסירת התורה מדור לדור ושל פסיקת ההלכה - שכולה תהיה על פי דבר ה' בדרך המסורה בידינו מדור לדור, ותעשה את העולם טוב יותר מדור לדור.