רגעים של השבוע - פרשת תזריע

א. השומר שבת

"אתה זוכר את השאלה שהייתה לי לפני כחודשיים, לגבי העסקת עובד חדש בפרויקט שהתחלתי?". לקח לי כמה שניות כדי להיזכר בהתלבטות שהייתה לו בשיחה שקיימנו, לאחר שסיפר בשמחה על התקדמות משמעותית בעסקיו ופתיחת מיזם נוסף אך מקביל, ובעבורו חיפש ומצא מומחה המתאים מאוד לעבודה זו. וכבר בתחילת הדרך הוא נהנה מיוזמות ומהלכים שהאיש הכניס.

אלא שהעובד החדש אינו שומר שבת, וכאן באה שאלתו: "האם מותר לי להעסיק אותו בכללות, או להתנות עמו שיעבוד בעבורי רק מיום ראשון עד חמישי?" - שאלה מהותית ונכונה.

"אמור לו פעם אחת, כי אתה מבקש שלא יעשה בעבורך עבודה בשבת או בחג, ומעבר לזה אתה לא צריך לומר כלום. כל מה שהוא יעשה בפועל ומתי שיעשה זאת - לא עניינך" - השבתי לו, בלי לפרט את המקורות והסימוכין ההלכתיים שמצאתי. מאז לא דיברנו בעניין. גם הוא עצמו לא דיבר עם העובד מאומה בנושא, מאז מסר לו את הדברים. וגם העובד לא אמר דבר, עד לפני יומיים.

"אתה זוכר את בקשתך אליי בעניין העבודה בשבת?" - פנה אליו העובד בלי התראה מוקדמת, ומבלי לחכות למענה סיפר לו את הסיפור המדהים הבא:

"לפני חצי שנה בחג הסוכות, התעוררה לפתע נפשי, וקיבלתי החלטה אישית פנימית, לא לעבוד יותר בשבת, אלא לקחת לעצמי את היום הזה, למנוחת הגוף ובעיקר הנפש. זה לא היה קל בעבורי, גם כי בשאר המצוות עדיין לא נגעתי, ובהתחשב בעיסוקי הקבוע, הקשור באופן ישיר לאחת המחלקות החשובות בביטחון בארץ ישראל".

"השבת הראשונה ששמרתי הייתה השביעי באוקטובר. כן! 'שבת שמחת תורה' המפורסמת. כשכל המהומה החלה, אני הייתי רחוק מהמקום הקבוע שלי. ישנתי שנת ישרים ולא נקלעתי לתוך הבוקה ומבולקה, לקח לי שעות ואף ימים כדי להבין ממה ניצלתי!".

ידידי מסיים ואומר לי: "כאשר לי היה קשה ולא נעים לומר את בקשתי, שלא יעבוד בשביל הפרויקט שלי בשבת, התברר לי, כי התפרצתי לדלת פתוחה - העובד עצמו ראה בזה אות משמים, וזה חיזק אותו מאוד להתמיד לשמור על השבת, שגם שמרה ושומרת עליו".

ב. אלקא שמאיר - עננו

במוצאי שבת שעברה, נערכה התוועדות וסעודת מלוה מלכה, בין שלוחי חב"ד בעיר פתח-תקוה שבארצנו הקדושה. במהלכה פנה האברך הצעיר ר' יוסף יצחק אקסלרוד אל הרב אליעזר-צבי-הכהן ויספיש, מוותיקי וראשי השלוחים בעיר זו, ואומר לו: "אני חייב לספר לך סיפור".

אקסלרוד הוא אחד מחתניו של השליח הראשי בפתח תקוה, ש"ב הרב אשר דייטש, ולפני כשבועיים ביום תענית אסתר, הוא הפנה אל חתנו אקסלרוד - אשה שהגיעה לבית חב"ד ברחוב רוטשילד במרכז העיר, שהיה סגור עקב הצום.

במבטא ארגנטינאי כבד, היא ביקשה מר"י אקסלרוד לרכוש מזוזות. בין לבין, סיפרה את הסיפור הבא: "בדיוק לפני שנה, הגעתי לבית חב"ד שמנהל הרב ויספיש, שם פגשתי חב"דניק צעיר בשם ר' שאול. שפכתי בפניו את כאבי וצערי הגדול: 'אחותי בהריון והיא נמצאת כעת במצב רפואי מאוד קשה, הרופאים מפחידים אותה בתחזיות קשות ושחורות, וכל המשפחה מאד מודאגת ממצבה!".

"הוא הקשיב לכל מילה, אחר-כך נעצר וחשב מעט ולאחריו אמר לי ר' שאול ברוגע אבל עם בטחון מלא: 'שאחותך תקבל על-עצמה הדלקת נרות שבת וחג, תיתן לפני זה צדקה ל'קופת רבי מאיר בעל הנס' - ובע"ה היא תבריא ותהיה לידה קלה'"!

"וכך היה! לפני מספר חודשים נולדה לאחותי בת במזל טוב, בת יפה ובריאה, לאמא שמחה ורגועה ולשמחת כל המשפחה. גם אני קיבלתי על עצמי את הבקשה שהוא הציע לאחותי".

ובסיימה, הגישה האשה שקית גדושה במטבעות לקופת רבי מאיר בעל הנס, וביקשה למסור את הסיפור להרב ויספיש ולהעביר את תודתה לאותו אברך צעיר, שהתברר לה שהוא חתנו של הרב ויספיש.

את הסיפור כולו סיפר לי השבוע מחותני היקר הרב ויספיש, ושנינו חייכנו אל מול תעוזתו ושנינותו של ר' שאול-שמעון שיחי' - חתנו / בני היקר...

ג. ברוך שאמר

לפני 28 שנה, בעיר ריגא שבלטביה, נולד ילד - בן יחיד להורים יהודים. בהיותו כבן שנתיים עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בעיר אשדוד, כמו רבים מהעולים ממדינות חבר העמים.

לאחר תקופה מסוימת, החל האב לעשות עסקים במוסקבה הבירה, ולשם כך היה לעתים תכופות על קו הרקיע בין ישראל לרוסיה, עד שהוא ואשתו הבינו שגם עבור המשפחה וגם להצלחת העסק, עדיף שיעברו מקום מגורים.

לאחר התאקלמות ראשונית במוסקבה, החלו לחפש מקום לימודים לבנם האהוב, אך אליה וקוץ בה, הילד מכיר את השפה הלטבית ובעיקר עברית, אך לא רוסית. ואף בית ספר שכונתי וגם במקומות מרוחקים יותר - לא הסכימו לקבל ילד שאינו מכיר את השפה המקומית.

'בצר להם', פנו להרב זאב קורבסקי, שבבית הספר היהודי שבהנהלתו שמחו בעוד ילד יהודי שמצטרף לכיתה א', בית הספר היהודי שהיה הראשון שהוקם ברוסיה לאחר נפילת מסך הברזל.

"היום כ"ב באדר, אני מזמין אתכם להתוועדות לכבוד יום הולדתי", הכריז באחת הכיתות המורה הרב אליהו בר. הילד שגדל לנער, הסתקרן, והגיע עם עוד מספר תלמידים.

כשהוא עטור בשערות ארוכות, נכנס הנער לראשונה בחייו לבית הכנסת 'מארינה רושצ'ה', נחשף ל'פאבריינגען' חסידי אותנטי, שבראשו ישב והתוועד הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א. ובין השאר סיפר הרב, כי בימים הקרובים הוא טס לרבי, ומי שרוצה יכול לשלוח איתו "פ"נ" לרבי.

הנער הסתקרן עוד יותר, שאל מה זה ואיך עושים זאת, וחסידים שישבו מסביבו הסבירו לו. עם עט ודף חלק התיישב, וכתב מכתב בקשה לתפילה אצל הרבי, לזכות לחיים טובים ומאושרים.

הנער גדל, נימול, ונקרא שמו בישראל 'ברוך', בן למשפחת גולדברג. כעת הוא עלה שוב לארץ ישראל, והפעם הישר לישיבה, ומשם לישיבה גדולה 'תומכי תמימים' במגדל העמק. העמיק ושקע בלימודים ואף הוסמך לרבנות, עד שהוצע לו שידוך... הבת המוכשרת של הרב אליהו בר, מנהל בית חב"ד 'צמח צדק' במוסקבה, המורה דאז...

עם סיום מספר שנים בכולל, הוזמן לפני תקופה קצרה בחזרה לרוסיה, להצטרף ללגיונו של מלך ולשמש בשליחות. כ"ב באדר - באותו תאריך בדיוק בו כתב את המכתב הראשון לרבי לפני 14 שנה, נולד לו בנו הראשון, ביום ההולדת של המורה שלו בעבר - חותנו בהווה, הסב המאושר של הרך הנולד!

השבוע, בו אנו קוראים 'וביום השמיני ימול בשר ערלתו', אמר הרב הראשי שליט"א את הברכות לאחר הברית, ונקרא שמו בישראל: 'מנחם מענדל'.

דקות ספורות לאחר הברית, בעומדי בשיחה עם הרב שליט"א, ניגש בהתרגשות אבי הבן ר' ברוך אל הרב, ואמר לו 'הכל בזכות הרב'.

'הכל בזכות הרבי' תיקן אותו הרב בחיוך. גם הוא בהתרגשות.

תמונת השבוע שלי: כי הם חיינו

שישה חודשים רצופים עברו על תלמידי הישיבות כאן. למעט מספר שבתות חופשה קצרות, ישבו הנערים הצעירים כל העת ושקדו על לימודם. הרחק משאון העיר, מנותקים מחדשות העולם, וכמעט לא רואים את ההורים ובני המשפחה - הגו בתורה הקדושה, החל משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה - תופעה מדהימה שישנה רק בעם היהודי.

כמו כל נער, גם אני בצעירותי חיכיתי לחודשי ניסן ותשרי, חודשיים בשנה שרובם נעים סביב החגים, נטולים לחץ של המשגיחים בישיבה, ושעון הזמן המוקפד ביום-יום כנהוג בישיבה. אך יחד עם זאת, התחושה שבבת-אחת אין עליך פיקוח, ובלי מסגרת וסדר יום - עלולה להשפיע גם כשתקופה זו מסתיימת וחוזרים ללימודים השוטפים.

"המושג של 'חופש' בישיבה, חדר או תלמוד תורה, הוא דבר בלתי רצוי וכו' וכו'. דמכיוון שהתורה היא 'חיינו ואורך ימינו', הרי לא ייתכן שיהיה הפסק ח"ו, בענין החיים"... - כך אמר הרבי באחת השיחות, בהתייחסו לזמנים שבהם תלמידי מוסדות החינוך לא במסגרת הלימודים הרגילה.

וכמו בקהילות רבות, המתארגנות בהכנת תוכנית לימודים ותפילות לתלמידי הישיבות, תחת כותרת "ישיבת בין הזמנים" - יחד עם מספר עמיתים מסורים, יצאנו בס"ד לפני מספר שנים לדרך, והקמנו גם כאן בבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה" אפשרות לכל בחור ללמוד ולהתפלל, ובסיום התוכנית לקבל מלגה, השתתפות בהגרלה על מתנות יקרות ונסיעה משותפת לטיול חווייתי.

"מעבר לזכות שאתם גורמים לבחורים לשמור על הזמנים ההלכתיים של 'זמן קריאת שמע ותפילה', אתם מסייעים להורים, שיודעים שהבנים לא מסתובבים בחוסר מעש, לא הולכים לישון בשעות לא סבירות הגורמים לקימה מאוחרת מאד למחרת" - שח לי אחד ההורים.

דבר ייחודי עשינו כאן בקהילה: הגשת ארוחת בוקר משביעה, בתרומתו האדיבה של הרב יהודה דווידוב, ובערב - ארוחת ערב בשרית עשירה. הגורמים לנערים להיות שבעים ורגועים, דבר המשליך ישירות על התנהגותם ברוחניות ובגשמיות, ובכך ימי החופש, מנוצלים היטב לצבירת כוח מצד אחד וחינוך לבגרות ולקיחת אחריות.