בימים הללו של חודש ניסן אנו מתחילים לנקות את הבית מחמץ. בצק הוא חומר גולמי ממנו אופים לחם.
ישנן שתי אפשרויות להשתמש בבצק: האפשרות הראשונה היא לתת לבצק להתפיח ללא בקרה; עמדה פסיבית שגורמת ל"החמצה". אפשרות אחרת היא להיות בעמדה אקטיבית שמעמידה גבולות לאפייה לאחר שמונה עשרה דקות (גימטריה ח"י), ולהשתמש בבצק ל"מצה" – לחם מדויק וממוצֶה, לא פחות ולא יותר.
חז"ל ראו ב"חמץ" משל לאדם שמאפשר לדמיונות ולפחדים להתנפח ואזי "מחמיץ" את האיום שעומד מולו, נכנס להיסטריה מצד אחד או אדישות מצד שני. לעומת זאת, "מצה" זוהי הכנסת הדמיונות לבקרה שכלית, וראייה נכוחה של האיום באופן ממוצה, לא פחות ולא יותר.
מאז השביעי באוקטובר כוח הדמיון עובד שעות נוספות ומתנפח אצל אנשים מסוימים (לחלקם כהמשך מימי הקורונה או מימי הפגנות הסרבנים). הפמפום התקשורתי על "הנקמה האיומה והנוראה" של איראן גורם להם לא לצאת מהבית ולחששות על "סוף המדינה". כמו תמיד, הדמיון מגזים הרבה יותר מהמציאות בשטח.
שימו לב לשורה התחתונה: למרות חצי שנה של מלחמה, רמת החיים במדינת ישראל נותרה בעינה; חיי השגרה מתפקדים וברוב מוחלט של הציבור מתגלים כוחות מופלאים שלא הכרנו עד כה. מבט מפוכח מבין שבטווח הארוך די ברור מי הולך לנצח, וזה לא האיראנים.
בוודאי שאנו מתמודדים מול אתגרים רבים אולם הדרך היא להמשיך להתגייס, להתפלל, ולפעול בקור רוח ובמיצוי כוחות למען המדינה והעם שלנו; ואנו בטוחים שננצח. קוראים לזה בשפה יהודית לצאת לחירות.
עברנו את פרעה. נעבור גם את חמינאי. שבוע טוב ומלא גבורה.
(הדברים נכתבו בשבוע שעבר)