החקלאי משה ויינשטיין, דור רביעי במטולה, מספר בשיחה עם ערוץ 7 על המציאות הקשה בה הם נמצאים.

"גם מצד האבא וגם מצד האמא המשפחה שלנו הם ממייסדי המושבה, אני ממשיך את הדרך של האבא והסבא, אנחנו מעבדים כ-700 דונם מטעי עצי פרי, מעולם לא נטשנו את המושבה, והיו מלחמות כמו לבנון הראשונה והשנייה ומבצע ענבי זעם", מספר ויינשטיין.

לדבריו, "היה לנו מזל גדול שבאותה שבת של ה-7 באוקטובר החיזבאללה לא פתח חזית בצפון. המצב במטולה מאוד מאוד קשה, עקורים יותר מחצי שנה, לא נתנו לנו ללכת למטעים. לגבי עץ - הוא כמו בן אדם, שתיל - כמו תינוק. לא יעלה על הדעת שלא יתנו לאבא לראות את הילדים שלו, המשפחה שלו".

"החליטו לפני שבוע שאנחנו יכולים להגיע בשעות מסוימות לכיוון המטעים, באנו, נסעתי למטע, כמו שהוציאו אותי מבית סוהר, כל יום אני מגיע למטולה אבל למטעים לא יכולתי להגיע, לא נתנו לנו, הגעתי למטע כמו כלב עם שרשרת שאתה משחרר אותו, באנו למטעים ולא ראינו את העצים, העשבייה כיסתה את העצים ולא ראינו את העצים".

הוא מתאר את המפגש שלו עם השדה לאחר חצי שנת היעדרות. "החלטנו שנכסח, הבאתי טרקטור עם מכסחת אבל המכסחת נעצרה, נתפסו ברזלים של פצצות מטוסים כי השטחים שלנו הם על הגדר. לא יכולתי לכסח, לא יכולתי לעבוד, מהפח אל הפחת, כל רגע מודיעים לנו כוננות ספיגה, תלכו ותחזרו, לא נתפס שמדינת ישראל וצבא הגנה לישראל חצי שנה לא מצליח להרחיק אותם, להעיף אותם, לעשות מה שעשו בעזה, לא ברור איפה אנחנו חיים".

ויינשטיין מבקר גם את הממשלה. "אדון מר ביטחון אמר שתוך שבועיים דואג לצפון, שכחו את הצפון, פשטנו את הרגל, לא היה דבר כזה, לא ייתכן דבר כזה, בושה וחרפה. עכשיו הכנסת בחופש, מלחמה! יוצאים לחופש, מטיילים, נוסעים, איפה נשמע דבר כזה? לא באים לראות מה קורה ואם צריך עזרה, כמה זמן אפשר להיות בבית מלון עם מזוודה וכמה דברים? לי יש מזל שכל יום אני עולה למטולה, חי קצת".

ויינשטיין מספר על עבודתו במטעים שכן מותרים לעיבוד, הרחק מהגבול. "גם בקרית שמונה יש קטיושות אבל זה לא שטח צבאי סגור אז אנחנו מסתכנים. בשטחים במטולה הבתים שלהם מעליי, מזל שבינתיים יותר מתרכזים בצבא אבל מי חותם לך?".

המורשת של משפחתו במטולה מספר: "אני דור רביעי במטולה, יש לי במטולה ילדים ונכדים, דור חמישי ושישי, הסבא והסבתא שלי גם מצד האבא וגם מצד האמא הם מהמייסדים, מטולה נוסדה ב-1896, הברון שהחליט לייסד ולהקים מושבה באצבע של הציפורן, החליט להביא 30 משפחות, הוא בחר משפחות חקלאים מצטיינים מהמושבות הוותיקות בכדי שיבואו לעבד את האדמה, להתיישב במקום ולהישאר במקום, לא לברוח. המקום הכי קרוב היה טבריה וצפת, אם המייסדים היו צריכים שירותים כמו בית חולים או שען, הם קיבלו אותם בכפרים הלבנונים".

"הסבא שלי מצד האמא, אליעזר רזניק, היה חקלאי בזיכרון יעקב, הברון סימן אותו ורצה להביא אותו למטולה אך מכיוון שהיה רווק ולרווקים לא נתנו משקים כי אנשים רצו שאנשים יקימו משפחות עם ילדים, בכדי שיהיה בית ספר ובית כנסת, חיתנו אותו והוא השתרש במטולה. היה לסבא שלי אליעזר רזניק, 6 בנות ו-2 בנים. מצד האבא, נקראתי על שם סבא שלי משה ויינשטיין שהגיע עם טרומפלדור לתל חי, הייתה כוונה להקים מושבה בתל חי, פרצה מלחמת העולם הראשונה והסבא עם המשפחה עלה למטולה".