אחד האתגרים הגדולים של דורנו הוא חיבור כל חלקי האומה למהלך אחד משותף של בניין הבית הלאומי בארצנו, בית שיהווה בסיס להופעת השכינה.
האתגר הזה מופיע בפסוק שנקרא השבת בהפטרה: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא". על שם פסוק זה – לפי ההסבר הרווח – נקראת השבת שלפני פסח שבת הגדול, בדומה לכך ששבת חזון נקראת על שם הפסוק הפותח את ההפטרה "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ...", ושבת נחמו נקראת על שם הפסוק הפותח את ההפטרה "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי". אמנם בשבת זו הפסוק המדובר אינו פותח את ההפטרה, אבל הוא פסוק מרכזי בה ועל כן נקראת השבת על שמו.
הפסוק הבא בהפטרה עוסק בתהליך שעתיד הנביא לעשות: "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם". מה פירוש הדבר? אומר הרב קוק זצ"ל במאמר הדור כי מדובר במהלך של חיבור כל חלקי האומה – מהלך הכרחי בתקופה שלפני הופעת הגאולה השלמה.
במשנה (סוטה ט, טו) מדובר על תופעות קשות שיאפיינו את עקבתא דמשיחא: חוצפא יסגא, אין הבן מתבייש מאביו, נערים פני זקנים ילבינו, חכמת הסופרים תסרח ועוד. מתוארת כאן טלטלה לאומית שמביאה את הדור הצעיר לזלזל בדור הבוגר ובתורתו!
כך מתאר הרב קוק זצ"ל את תהליך המעבר מהגלות אל הגאולה, במאמר הידוע והמפורסם, מאמר הדור: שלוש פעמים לאורך המאמר נזכר הפסוק הנ"ל בצורה זו או אחרת, להדגיש שהשבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, חיבור האומה למהלך אחד – זהו האתגר הגדול הנדרש דווקא בתקופה של טלטלה, דווקא בתקופה שהאומה עוברת ממצב של אלפיים שנות גלות למצב של תהליך תחייה מורכב, שדורש מאמץ פיזי, חברתי, לאומי וכלכלי.
כאשר מתבוננים בדברי המפרשים על הפסוק, מוצאים שרש"י מפרש את הפסוק "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים": על ידי הבנים. משהו בהתנהלות הבנים מעורר את האבות לחזרה בתשובה, ומשהו בהתנהלות האבות מעורר את הבנים. באופן שונה מעט, הרד"ק מפרש "עַל בָּנִים" – עם הבנים, כמו שנאמר, בנוגע למצוות שילוח הקן: "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים". (דברים כ"ב, ו'). בפסוק זה, "עַל" פירושו עם, יחד עם הבנים.
לעומת זאת, האבן עזרא מפרש את הפסוק בדרך שאחז בה הרב קוק זצ"ל: "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים" – להשיב את לב האבות שיהיה מחובר ללב הבנים. עוד לפני ההשבה של האבות והבנים יחד אל הקב"ה, האתגר הראשון הוא החיבור בתוך האומה למהלך אחד משותף.
הרב קוק זצ"ל כותב במאמר הדור שיש לדור האבות, דור לומדי התורה והרבנים, ולדור הצעיר – דור הציונים שפועלים לבניין הארץ, הרבה מה ללמוד זה מזה. כשהם לומדים זה מזה הם מתחברים למהלך אחד משותף, וזה הבסיס שצריך להיות "לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא". לפני הופעת הגאולה השלמה והשריית השכינה בעם ישראל, צריך לחבר את האומה למהלך אחד על ידי שכל אחד ייקח מחברו את הטוב.
גם היום, זה מה שעלינו לעשות: כל חלק באומה צריך להתבונן על חלקים אחרים באומה ולומר מה טוב בהם, לא מה הביקורת שיש לו עליהם. ברור שיש ביקורת, כי יש דעות שונות והשקפות שונות. ובכל זאת עלינו לחשוב מה טוב בהם, מה אני יכול ללמוד למרחב שלי מהאופן שהם פועלים.
השבוע חווינו אירוע שכולנו חייבים להודות לקב"ה עליו: ההצלה האדירה מהמתקפה האיראנית הרחבה, שהגיעה בשלוש צורות שונות של התקפה. כל אחד מעם ישראל נתן את חלקו, הצבא וחיל האוויר חיפשו כל אחד מהפולשים כדי להשמידו, לומדי התורה שהתמידו בלימודם והמתפללים שהתפללו וקראו ואמרו תהילים, וגם העורף – שהקפיד להתכנס, לבדוק את המרחב המוגן הזמין ולהישמע להנחיות. כל אחד עושה את תפקידו והקב"ה מלמעלה שומר עלינו ורואה בצורך להציל אותנו. ממש רואים את שינוי המגמה: הקב"ה איתנו ומוביל אותנו בתהליך הזה.
אנחנו קוראים לקב"ה שיראה את זעקת האומה לאחדות, כל חלקי האומה קוראים לזה רק לא יודעים מאיפה להתחיל. האומה קוראת לאחדות ומתפללת לאחדות. האומה מתפללת שהקב"ה יופיע, יחבר את כל הכוחות הללו למהלך אחד וימשיך להציל אותנו. "טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן".