הרב דורון פרץ, יו"ר המזרחי העולמית ואביו של סרן דניאל פרץ ז"ל שנפל בקרבות בשמחת תורה, מתארח באולפן ערוץ 7 במלאת שלושים להודעה שקיבלה המשפחה על מותו של הבן לשיחה על גבורת הלוחמים וגבורת בנו שלו.
הרב פרץ פותח את דבריו באירוע מתוך ימי השבעה על מות בנו. שתי משפחות מקיבוץ נחל עוז הגיעו בבכי כדי להודות להוריו של דניאל לאחר ששמעו על גבורת צוות הטנק באותן שעתיים קריטיות, כאשר הגל הראשון והגל השני של מחבלי הנוח'בה פרצו לקיבוץ, הטנק חצץ למעשה ומנע מהמתקפה לגבות מחיר יקר בהרבה, ביחס לישובים סמוכים כמו כפר עזה.
"הם הרגישו צורך להודות, הרגישו שהקרב של הטנק היה אחת הנקודות המכריעות להגנת הישוב הזה", אומר הרב פרץ ומספר: "במשך שעתיים ורבע הם נלחמו. יצאו מהבסיס ברבע לשבע, נכנסו לטנק ונלחמו מחוץ למוצב, בתוך המוצב ושוב מחוץ למוצב עד שבסוף, בשעה תשע בערך, ראו עשרות נכנסים באופנועים וטנדרים וקיבלו החלטה להיכנס ישירות בפורים למרות שטנק לא בנוי לטווחים קצרים כל כך, לירות כמה שיותר ולדרוס כמה שיותר, אבל בסוף, כמה מטרים מחוץ לנחל עוז השתלטו על הטנק והוא נהרג".
באשר לעצם ההודעה שהגיעה למשפחה ובישרה על מותו של דניאל, מספר הרב פרץ כי בשלושת השבועות הראשונים הוגדר הבן כנעדר. למעשה אין סרטונים או תיעוד כלשהו למה שהתרחש בטנק עצמו. בעקבות נתונים נסיבתיים הוא הוכרז בתחילה כחטוף. המשפחה ידעה שהוא פצוע אך לא מעבר לכך. "לא היה לנו שום סימן במשך 163 ימים חוץ מהדם (שהביא למסקנה שדניאל נפצע). הפריע לנו שאין שום סימן. זה לא סימן טוב, ואכן באו להודיע לנו וסיפרו לנו את מה שאושר גם על ידי הרב הצבאי הראשי שאמר שראו סרטון בסג'עייה, שני קילומטר לתוך רצועת עזה, ובו רואים בוודאות אדם הרוג על אופנוע וניתן לומר בוודאות על פי כל המודיעין שלהם שזה הוא, וזה היה כבר בשעה 12, כלומר כשלוש שעות אחרי ההיתקלות".
הרב פרץ מספר על שלושה צוותים שונים שישבו ובחנו את הנתונים כל אחד בנפרד עד שהגיעו למסקנות לגבי מה שעלה בגורלו של דניאל, ורק לאחר שהתקבלו מסקנות הצוותים הללו הכריע הרב הצבאי הראשי.
לא פשוט לקבל ולהפנים מידע כזה ללא הצגת נתונים של ממש, "אבל כשמסתכלים עליך בעיניים ואומרים לך, דורון, זה וודאי ואין פסיק אחוז של ספק, אפשר לראות את הסרטון, אבל הם מציעים לנו לא לראות את זה. אמר לי הרב הראשי, דורון, זה מאה אחוז של וודאות ואין צל של ספק".
בדבריו מצטט הרב דורון פרץ את רעייתו בשיח שהיה ביניהם בשבת של השבעה. "שאלתי את אשי מה שלומך ואיך את מרגישה, והיא אמרה לי, דורון, באיזה עולם אני חיה שכרגע אני מרגישה הקלה. יש לי כאב עמוק אבל הוא כאב שלי ואבדן שלי. עד היום דאגתי לו ועכשיו אני מבינה שלא הייתי צריכה לדאוג לו. הוא לא סבל, לא סובל ולא יסבול. עכשיו אני מבינה שהאבדן הוא שלי ואני יכולה להתמודד איתו אחרי ימים ולילות של חרדה לגורל הבן".
לפני מספר ימים, מספר הרב פרץ, רעייתו אמרה לו שתחושת ההקלה כבר לא קיימת, וכעת נותר הכאב האישי והידיעה שהבן נמצא במקום טוב. "הכאב והחור בלב זה נורא. שום דבר לא נורמאלי בלקבור ילד, אבל כשיש לך ילד חטוף זה לא נתפס".
בהתייחס למאבק המתמשך לשחרור החטופים מציין הרב פרץ כי לאורך כל התקופה הקפיד שלא להיכנס למחלוקות הפנימיות במטה החטופים, אם כי התברר לו לפני מספר חודשים ש"בנים חיילים יהיו אחרונים בתור, ולכן גם אם תהיה עסקה, ולא משנה מה הדעה לגביה, יש סיכוי שהחיילים לא יהיו בפנים. לכן הגענו למסקנה שצריך להתנהל כתת קבוצה של הורי החיילים החטופים. לכן נוצר בינינו קשר עמוק", הוא אומר ומציין את המאמץ והשאיפה להחזיר את כולם בתקווה ואמונה שהאחרים, לבד מבנו, עודם בחיים. "צריך להחזיר את כולם, כולל החיילים וכולל החללים".
בשלב ראשון, אומר הרב פרץ, צריכה ישראל לפחות לקבל מידע על החיילים, במידה ואכן לא יהיה מנוס מעסקה הבנויה פעימות פעימות. בדבריו הוא מזכיר כי כבר בשלב הקודם של העסקה אמור היה להיכלל ביקור של הצלב האדום אצל החטופים, מה שלא התקיים. "לא לדעת מה עם הבן זה יותר מדי, ולכן צריכה להיות לפחות הדרישה הזו".
על אישיותו של דניאל מדבר הרב פרץ בחיוך גדול ומספר כי בימי השבעה למד עד כמה היה בנו מיוחד. יש שלושים בחורים שכל אחד מהם משוכנע שהוא היה החבר הטוב ביותר של דניאל ז"ל. "יש לו חברים מדרום אפריקה, חברים מהארץ, דתיים, חילוניים, מכל הסוגים, מהצבא, מיד בנימין ורבים מהם משוכנעים שהם החברים הכי טובים שלו. הוא השקיע בחברים שלו. הוא היה הכי טוב והכי שמח כשהוא היה עם חברים".
לא פשוט היה לגדל את דניאל, אומר הרב פרץ ומזכיר את העוצמות המיוחדות של בנו. "תמיד אמרתי על דניאל שאם אתה הולך נגד הילד הזה, אין לך סיכוי. אם אתה מכריח אותו לא תצליח. אם יש משהו שהוא לא רוצה לעשות, לא תוכל להכריח אותו, ואם תכריח אותו הוא יזכור לך את זה ותפסיד. אם יש דבר שהוא רוצה לעשות, שום דבר לא ימנע בעדו. ראיתי את זה כל כך הרבה פעמים בחיים שלו. הוא הצטיין בכל דבר שהוא רצה".
המסר החינוכי שהעברי דניאל להוריו היה שתפקידם לדעת מה הדרך שלו, ולעומת זאת תפקידו שלו הוא לדעת מה הדרך שלהם, אך זה אינו תפקידם של ההורים אלא פקידו שלו. "בשבעה ירד לי האסימון שלראות את הדרך של הילד זה לא לוותר על הערך שלך. אתה יכול לעמוד על הערכים שלך ועל הדרך שלך אבל אתה מבין שצריך ללכת עם רוחו של הילד. הוא הדריך אותנו בדרך הזו".