לקראת חג הפסח שוחחנו עם ד"ר חזי עמיאור, חוקר היסטוריה יהודית, אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית, אודות הגדות אלטרנטיביות שאפיינו את תנועת ההתיישבות מאז ראשית תנועת הציונות.
"ההגדה של פסח היא טקסט אהוב מאוד בכל הדורות, וגם בדורות שבהם החגים הפכו למשהו אחר עם החילון וההשכלה, על ההגדה של פסח לא ויתרו, אבל מאחר והעיסוק של ההגדה הוא ביציאת מצרים והיציאה מעבדות לחירות, ההתיישבות העובדת, ולא רק היא אלא כל המהפכה הציונית שהתרחשה בעיקר בארץ ישראל, הביאה את קוראי העברית הציונים לכתוב לעצמם הגדות שיקיימו את הצו של בכל דור ודור יראו את עצמם כאילו יצאו ממצרים".
"לקחו את ההגדה של פסח, בחרו ממנה את הקטעים המרכזיים כמו 'עבדים היינו' ו'שפוך חמתך', והוסיפו עליהם תוספות, גם כאלה ששייכות לזמן שבו נכתבה ההגדה וגם תוספות שנראו להם כחסרות מההגדה, במידה מסוימת בצדק, ובראשם סיפור יציאת מצרים החסר בהגדה, וכך כמעט בכל ההגדות רואים פסוקים מחומש שמות מפרשות וארא ובא , שם מובא הסיפור כפי שהתורה מספרת אותו", אומר ד"ר עמיאור.
"חוץ מזה יש עיסוק נרחב בפסח כחג האביב, עם הרבה ציטוטים משיר השירים, מטקס ברכת העומר שהיה יום למחרת הפסח, וחוץ מזה הוסיפו קטעים מהקלאסיקה של הספרות העברית מגדולי היוצרים, קטעים שנוגעים ליציאה משיעבוד והליכה במדבר, דמותו של משה ולסיום הוסיפו הרבה קטעים שנוגעים לזמן ולמקום שבו נכתבה ההגדה. המאה העשרים רצופה תהפוכות לעם היהודי ורובן נוגעות, או הרבה יותר מנוגעות, לרעיון של יציאה מעבדות לחירות. כך בכל שנה ושנה המתיישבים, החיילים שהתנדבו לצבא הבריטי במלחמת העולם, חיילי צה"ל, תנועות נוער ועוד שישבו בלילות סדר ציבוריים משלהם, כתבו תוספות להגדה בעיקר לקראת הסוף, ובהם הם מציבים את עצמם במקום של יוצאי מצרים".
אחת הדוגמאות היא מקיבוץ בארי שבהגדה שנכתבה שם בשנות החמישים צוין כי בעוד אנחנו מדברים על יציאת מצרים, הרי אנחנו יושבים כעת על גבול מצרים, מחזיקים את קו הגבול ומעבדים את האדמה וכו'. "כך זה בהרבה מקומות. פעילי עלייה השתמשו דווקא בחלק של קריעת ים סוף, שלא נמצא בהכרח בהגדה מעבר למדרש שמתייחס לקריעת הים. הם הפכו את סיפור קריעת ים סוף לקריעת הים התיכון כדי להביא את העולים מאירופה לארץ ישראל. כך שיש הרבה וריאציות שמבטאות את נפש העם בשנים האלה, בעיקר בשנות הארבעים, ימים של שואה, מלחמה נגד הגרמנים, העפלה, מלחמת עצמאות, מאבק בבריטים וכו'".
ומה קורה כיום? לילות סדר קיימים בקיבוצים, אך "יש הרבה פחות השקעה ביצירתיות. נסכים שהרוח הלאומית היא כבר לא מה שהיה פעם", אומר עמיאור. "ההגדה המסורתית היא טקסט לאומי ולכן יש היום פחות ממה שהיה בשנות התנופה של הציונות, לפחות בהתיישבות העובדת".
"ההגדה של פסח הייתה טקסט שכולם הכירו אותו, ולכן השתמשו בו להעברת מסרים שונים ומשונים, לאו דווקא שנוגעים לפסח. לדוגמא הסוציאליסטים דיברו בהגדה של פסח על יציאה מעבדות לחירות בהקשר של תורת מרקס, מרד הפרולטריון נגד המעסיקים. בימינו ניתן למצוא הגדות שנוגעות לפמיניזם, הגדות שנוגעות לחטופים. הרבה גופים שיש להם מה לומר עושים את זה באמצעות ההגדה והגיעו לספרייה הלאומית גם השנה הגדות חדשות שבהן תוספות שנוגעות למציאות העכשווית בארץ".
עמיאור מציין כי בכל שנה מגיעות לספרייה הלאומית כמה עשרות הגדות חדשות שימשיכו להגיע גם לאחר החג עצמו. בארכיון הספרייה נמצאות כעשרת אלפים הגדות מסורתיות ועוד עשרת אלפים שאינן מסורתיות. השטף הזה צפוי להמשיך ולהגיע גם בעתיד. קצב ההגדות שמגיעות לספרייה פחות מכפי שהיה בעבר אך התופעה נמשכת, גם אם לא תמיד מדובר בהגדות שנועדו לשמש את היושבים סביב שולחן הסדר.
עוד אנחנו שואלים את ד"ר עמיאור אם נכתבו גם הגדות שעשו שימוש בטקסט של ההגדה כדי להביע עמדות מנוגדות למסורת, והוא משיב בחיוב ומציין בהקשר זה הגדות היתוליות שנכתבו. "מי שניצל את זה היה הבונדס, התנועה הסוציאליסטית היהודית האנטי ציונית שכתבה נוסח של הגדה של פסח שעושה צחוק מהרעיון הלאומי שהיה זר להם". מעבר לכך, "יש הרבה הגדות שמעלימות את שם ה'. זה מאוד מקובל בהתיישבות העובדת. באחד המקומות המקובלים הוא 'והיא שעמדה' שמצוטט אבל הסיום הוא לא הקב"ה מצילנו מידם אלא אנחנו מצילים את עצמנו, "אבל ניתן לומר שהטקסט של ההגדה כל כך פופולארי כך שכולם אימצו אותו וכל אחד כתב וריאציה משלו".