בין כוס שלישית לרביעית לא יפסיק

המשנה במסכת פסחים (י, ז) מלמדת שאין לשתות בין הכוס השלישית לכוס הרביעית בליל הסדר, מה שאין כן בין שאר הכוסות. מדוע? מה ההבדל בין הפסק בין שתי הכוסות הללו להפסק בין הכוס הראשונה לשנייה או בין השנייה לשלישית?

חז"ל תיקנו שתיית ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות הגאולה: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'..." (שמות ו, ו-ז). שלושת השלבים הראשונים בגאולה – "וְהוֹצֵאתִי... וְהִצַּלְתִּי... וְגָאַלְתִּי..." הם השלבים הפיזיים, הקשורים ביציאה לחופשי מהשעבוד, והיינו יכולים לחשוב שזו מטרתה של יציאת מצרים – להשתחרר מעול המצרים ולהפסיק להיות נתונים למרותם. אולם אז יש לשאול: מדוע הביאנו הקב"ה למצרים מלכתחילה? אם תכלית הגאולה היא השיבה למצב הקודם, לפני השעבוד, לשם מה נדרשנו להשתעבד תחת המצרים?

המהר"ל (גבורות ה' פרק ס') מלמד אותנו יסוד חשוב: שלושת שלבי החירות הפיזית, עם כל חשיבותם, הם רק הכנה לשלב הרביעי, החשוב ביותר, שאין גאולה בלעדיו: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". יש מטרה לעצם השעבוד, ומהי? היציאה לחירות עולם!

התהוות האומה הישראלית מתוך גאולת ה' יצרה עם של עבדי ה', גאולים וחופשיים מכל מיצרי העולם. עם ישראל מסוגל לחיות חיי חירות אלוקיים, חיים פנימיים, חיי רוח ותורת ה', משום ש"עבד ה' הוא לבד חופשי", כדברי רבי יהודה הלוי.

המפסיק בין הכוס השלישית לרביעית מדמה כביכול שעיקר הגאולה היא החירות הטכנית, החיצונית, כאילו יכולה להיות גאולה בלי שם ה' הנוכח בחיינו, בלי חירות אמיתית. אולם למעשה הקב"ה ברא את עולמו באופן שדוקא ההליכה בדרכו מאפשרת לחיות חיי גאולה וחירות בעלי משמעות אמיתית ושמחה. לכן עיקר הגאולה טמון בחיבור בין שלוש הכוסות הראשונות לכוס הרביעית, הכוס המעידה על חירותנו האמיתית – "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'".

שלב הגאולה הרביעי במדינת ישראל

השנה נציין 76 שנים לקיומה של מדינת ישראל. לאחר 75 שנות התפתחות והתבססות של מדינתנו, שלושה רבעונים, אנחנו נמצאים בדיוק בפתחו של "הרבעון הרביעי", בנקודת החיבור בין השלב השלישי לרביעי.

זהו השלב שבו מדינות רבות הגבירו תאוצה והתפתחות או לחילופין ירדו והחלו להתפוגג מן העולם. אנחנו נמצאים בנקודת זמן קריטית. בטחונית, חברתית ורוחנית. לאן מועדות פנינו?

אנחנו יודעים שהשורש העמוק של רבים מהמאבקים המשמעותיים במדינת ישראל בשנים האחרונות טמון בשאלה - האם מדינת ישראל היא "מדינת כל אזרחיה" או מדינת היהודים? האם יסוד קיומה מושתת על זכויות הפרטים המתאספים בה, כשאר המדינות או על דבר ה', כמדינת העם היהודי ובמילים אחרות – האם הכול מתחיל מאיתנו או מהנצח האלוקי?

מכאן נובע הוויכוח אם המדינה צריכה להיות דמוקרטית יותר או יהודית יותר, והאם המילה האחרונה נתונה לשופטי בג"ץ ותפיסתם ה"נאורה" או לרצון ה'.

הקב"ה מלמד אותנו שהרבעון הרביעי הוא כמו לשון הגאולה הרביעית: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". הוא מלמד אותנו באמצעות כל אירועי התקופה שכל מה שעברנו בשלושת רבעי המאה האחרונה היה בעבור הרבעון הרביעי. כל התהליכים של "וְהוֹצֵאתִי", "וְהִצַּלְתִּי", "וְגָאַלְתִּי" היו הכנה לגאולה האמיתית – "וְלָקַחְתִּי".

הקב"ה מוביל את עם ישראל בשבילי ההיסטוריה העקלקלים, ומכריח אותנו להבין – מתוך המלחמה על קיומנו – שרק הכרה בנשמתנו הפנימית תאפשר לנו לחיות כאן, בין כל אויבינו. רק בהכרה עמוקה ואמונה בצדקת דרכנו, מתוך קישור פנימי לשורש חיינו, נוכל לנצח ולהכריע את אויבינו העומדים עלינו לכלותנו.

החיבור ביתר עוז בין הכוס השלישית לרביעית בהקשבה פנימית לשורשי חיינו יוציא אותנו לחירות עולם, כפרט וכעם, ומתוכו נזכה בעזרת ה' שימשיך להראותנו נפלאות בקרוב.

הכותב הוא רב הישוב רחלים ור"מ בישיבה הגבוהה "בני דוד" בעלי