על במה דמיונית של טקס פרס ישראל השנה, צריך היה לעמוד נער מתולתל בן ארבע עשרה, עם פנים מתוקות ושמחות, שהיה ניגש נבוך ללחוץ את ידי ראש הממשלה ושר החינוך ותוהה מה לו ולטקסים רבי רושם, הוא בכלל מעדיף היה לשכב על האדמה תחת עץ זית, להשגיח על הכבשים שהוא רועה ולחזור בשלום לחווה שממנה יצא, חוות 'מלאכי השלום'.
כשאומרים לנו "גיבור ישראל" אנחנו מציירים לנו בראש דמות של קצין בסיירת מטכ"ל סטייל יוני נתניהו משחרר חטופים באנטבה או את אביגדור קהלני הודף את הסורים מרמת הגולן. בשבילי בנימין אחימאיר הי"ד הוא גיבור אמיתי שישראל חייבת לו הרבה.
בקיץ 2009 הגה ראש הרשות הפלשתינית, סלאם פיאד, תוכנית מתוחכמת ומסוכנת להקמת מדינה ערבית בין הים לירדן באמצעות הקמת רצף טריטוריאלי של נקודות התיישבות לא חוקיות בשטחי C, ב־450 אלף דונם של אדמות מדינה, כל זאת במימון של מדינות אירופיות וסוכנות הסיוע האמריקאית. תקציבי עתק הופנו לטובת המיזם הזה, וכך ניתן למצוא שלטים בבתי הספר ובגני השעשועים במאחזים לא חוקיים אלו בנוסח "נתרם על ידי ממשלת בלגיה", "בהוקרה מממשלת שוודיה", וכן הלאה.
יישובי יהודה ושומרון עסוקים בצמיחה דמוגרפית ובהתבססות עצמית, זו משימה חשובה כשלעצמה, והמרחבים הפתוחים הרבים שממזרח להר נותרו מופקרים לתוכנית פיאד המסכנת את ביטחון ישראל. ובמענה לאתגר החדש, הגיעו משפחות אמיצות של חלוצים צעירים והקימו את חוות ההתיישבות שמונעות בגופן את האיום המשמעותי שביצירת אותו רצף מצפון השומרון ועד דרום הר חברון.
כדי להקים את החוות הללו נדרשות משפחות מיוחדות עם יכולת התמודדות נדירה ומרשימה בתנאי מזג אוויר קיצוניים, בסכנות ביטחוניות ובמגורים שנוחות היא המילה הרחוקה מלתאר אותם. כדי להציל בשביל מדינת ישראל את השטחים הענקיים הללו, החוות פיתחו את עדרי המרעה, צאן ובקר, וגם פה ההתמודדות מאתגרת ביותר. "והוא יהיה פרא אדם ידו בכול ויד כל בו", מכת הגניבות של עדרי הצאן פגעה באופן קשה בחוואים, אך הם לא הרימו ידיים, רכשו עדרים חדשים, הקימו מערכי אבטחה מתקדמים והמשיכו לצאת למרעה למען מדינת ישראל וביטחון עתידה.
בנימין הי"ד היה לוחם, גיבור אמיתי, אומנם בלי נשק ובלי אפוד אבל עם הצאן שרעה הוא שמר על שטחים עצומים. והוא נפל על משמרתו. אנחנו, שמבינים את חשיבות העניין, מחויבים לעשות הכול כדי לחזק את המפעל האדיר הזה, והדרכים לכך רבות ומגוונות: המהדרין שמסוגלים לתת כתף פיזית, יכולים להגיע לחווה הסמוכה לביתם, לשחרר ללילה בשבוע את המבוגר האחראי ולשמור במקומו על תושבי החווה ועל העדר שבה. אחרים יכולים לבוא ולסייע בעבודה החקלאית, בכרמים, בלול, בדיר או במשימות אחרות שהחוואים ישמחו לתת לנו כדי להקל עליהם ולסייע להם.
ואחרונים חביבים, כולנו יכולים לבוא, לתת עוגה לכבוד שבת, לומר להם שאנחנו מצדיעים להם ומעריצים את מסירותם למדינת ישראל, לקנות מתוצרת החווה יין, שמן, גבינות או ירקות אורגניים, ולהבטיח שנבוא שוב בקרוב.
יהושע שטמפפר, סבא רבא של סבא שלי, עלה לבדו ברגל מהונגריה לארץ ישראל בגיל שבע עשרה. חמישה חודשים לקח לו המסע הרגלי הזה, אך הוא לא התייאש. כשהגיע לירושלים והבין את מצוקת העיר הקטנה והצפופה יצא עם חבריו למסע היסטורי להקמת פתח תקווה. הם נתקלו במלריה, באתגרי ביטחון ובקשיי חקלאות אך לא נרתעו. ממש כמו החלוצים בני ימינו הם המשיכו עד הסוף, ובזכותם ובזכות מייסדים מושבות ויישובים נוספים ארץ ישראל פורחת ומשגשגת. "ישראל לא קמה יש מאין", אמר עליהם דוד בן גוריון, "מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח תקווה ואילך, אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא הייתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח תקווה ועד היום הזה".
אנשי ונשות החוות, אשריכם שאתכם ממשיכים מסורת מפוארת זו. בזכותכם, בעזרת השם, ננצח.
הכותב הוא סגן ראש המועצה האזורית שומרון
***