1.
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
בדורנו זה, אחרי 75 שנה של עצמאות מדינית, קצת קשה לנו לראות את עצמנו כמי שיצאו מעבדות לחירות. רובנו נולדנו אל תוך מציאות של חיי חופש וחירות. אבל בשנה הזאת חובה לחשוב ואי אפשר שלא לזכור את אחינו ואחיותינו, חיילים וחיילות, גברים ונשים, זקנים וטף, שנחטפו לשבי חמאס.
זה כחצי שנה, אלה מהם שעודם בחיים נידונים שם לחיי עבדות, כשמרצחים אכזריים שולטים בהם, מנהלים את חייהם, מתעללים בהם ומציקים להם, ובקשיחות אכזרית של לב אבן מונעים מהם לצאת לחופשי. אנו מתפללים עליהם יום יום, חיילינו ערוכים לחרף את נפשם למענם בכל עת שיקבלו פקודה, ומי ייתן ונזכה שיצאו לחופשי בקרוב, בין בדרך נס ובין בדרך הטבע. מעבר לחילוקי הדעות בינינו באשר לדרך ולמחיר, כולנו מאוחדים בתקווה, בתפילה ובנכונות להקריב למען שחרורם מעבדות לחירות.
2.
כבר כתבו רבים שהמושג לצאת ממצרים מתפרש גם במובן של לצאת מבין המצרים הסוגרים על חיי האדם ועל תודעתו. לצאת מן התיבה, להשתחרר מקיבעונות והרגלים לא טובים וממידות רעות, להתגבר על דעות קדומות ומאובנות, לבחון שוב את המוסכמות, לחשוב מחוץ לקופסה. במובן הזה, הצורך לצאת ממצרים, להשתחרר מהקונספציה, הוא משימה שכולנו נדרשים אליה אחרי המהלומה הנוראה והאסון הכבד שספגנו ביום שמחת תורה השנה.
כולנו שמחנו ורווח לנו מאוד בלילה שבין מוצאי שבת לראשון השבוע, כאשר מאות טילים וכתב"מים ששיגרו האיראנים לשטח ישראל כמעט שלא גרמו נזק, וכמעט כולם יורטו או נפלו בדרך ולא הגיעו ליעדם. מעבר לשמחה והתודה על ההצלה, הייתה גם לא מעט גאווה על העליונות המבצעית והטכנולוגית של חיל האוויר הישראלי ושל מערכות ההגנה האווירית מתוצרת הארץ שבסייעתא דשמיא, בזכות טייסינו וחיילינו המצוינים ובעזרת מדינות ידידותיות שעמדו לצידנו, הביאה לתוצאה הזאת. אכן, ברמה המבצעית הטקטית ובמישור הטכנולוגי המחקרי והתעשייתי יש בהחלט סיבה להתגאות בהישגיה של מערכת היירוט הישראלית המשוכללת לעילא ולעילא. אבל ברמה האסטרטגית – הדרך שבה אנו משתמשים במערכת היירוט המופלאה הזאת היא בעוכרינו. ההסתמכות עליה היא קונספציה מסוכנת, אסטרטגיה דפנסיבית של התמגנות, התגוננות, הבלגה והכלה שמדינת ישראל ומערכות הביטחון שלה התמכרו אליה בשנים האחרונות.
3.
זה לא אומר שלא היה נכון לפתח את מערכות כיפת ברזל, שרביט קסמים, טיל החץ או מערכת היירוט בלייזר שיש לקוות שתהפוך בקרוב למבצעית. לכל אלה יש תפקיד חשוב בהגנה נקודתית על יעדים אסטרטגיים כמו הכור בדימונה, בתי הזיקוק בחיפה, אסדות גז ותחנות כוח לייצור חשמל או בסיסים צבאיים רגישים, מקומות שגם פגיעה נקודתית בהם עלולה לגרום נזק עצום. מובן שלמערכות היירוט יש תפקיד חשוב מאוד בהגנה גם על חיי האזרחים מול נשק גרעיני, אילו יופיע חלילה בזירה. אבל ההסתמכות על כיפת ברזל ודומיה כמענה לאיום רקטי שאינו גרעיני על אזרחי ישראל, מצד צבאות הטרור של חמאס או חיזבאללה, היא גם כשל אסטרטגי וגם חרפה.
שום מדינה בעולם עם צבא חזק שהייתה נתונה לאיום ירי רקטות על אזרחיה מצד ארגוני טרור שנמצאים בהישג יד מעבר לגבולה לא הייתה מסתפקת ביירוט הטילים, במקום לתקוף ולמגר את אותם ארגוני טרור ואת אמצעי הלחימה שלהם. את מה שצה"ל עושה עכשיו בעזה רק אחרי ששילמנו מחיר נורא בטבח שנערך ביישובי העוטף, היה עלינו לעשות מיד לאחר שירי הרקטות והפצמ"רים על יישובי הדרום נמשך גם לאחר שאחרון חיילי צה"ל נסוג מהרצועה. במקום לפעול כמתבקש, במקום לגדוע את היד שלוחצת על המשגר, בחרנו לנהל מלחמת טכנולוגיה ופירוטכניקה נגד הרקטות העושות את דרכן כדי לפגוע בערי ישראל ובאזרחים החיים בהן. ההסתמכות על טכנולוגיית היירוט המשוכללת אפשרה לנו לא לעשות את מה שכל מדינה נורמלית הייתה עושה – לתקוף במקום להתמגן, ולמגר את האיום.
ועוד לא אמרנו כלום על העלות המטורפת של אסטרטגיית ההתמגנות לכלכלה הישראלית. על מחירו הגבוה של הטיל המיירט המשוכלל, שיוצר כדי לדייק ולפגוע במטרה בגודל רקטה שנמצאת באוויר ובתנועה, בעוד אותה רקטה פשוטה מכוונת לפגוע במטרה בגודל של עיר, ועלות ייצורה ושיגורה אפסית לעומת עלות מערכת היירוט. אין עוד מדינה בעולם שהייתה מוכנה להכניס לאורך שנים את אזרחיה לרוטינה של אזעקות, ריצה לממ"ד והמתנה דרוכה ליירוט או לפיצוץ, כאשר לרשותה עומד צבא מצוין ומצויד שבכוחו להסיר את האיום.
4.
כדי להצדיק את חוסר התעוזה והיוזמה וחוסר המעש מול האיום הרקטי ומול האויב המתעצם מצפון ומדרום, סיפרנו לעצמנו סיפורים על רקטות שיחלידו ועל אויב שמורתע. במהלך השנים אפשרנו לחיזבאללה לבנות כוח של עשרות אלפי רקטות וטילים, עד שהגענו למצב שבו אנחנו אלה שמורתעים מהאיום שלו על העורף וחוששים לתקוף את אנשיו, גם כשהחוצפה שלהם הלכה וגברה. התוצאה הבלתי נתפסת ובלתי נסבלת היא שכבר חצי שנה עשרות אלפי אזרחים ישראלים מהצפון מורחקים מביתם מאימת חיזבאללה. במקום רצועת הביטחון בלבנון, שממנה הסיגה אותנו ממשלת אהוד ברק בשירות 'ארבע אימהות', שלי יחימוביץ' וכרמלה מנשה, קיבלנו רצועת ביטחון ריקה מאדם בשטח היישובים שלנו בגבול הצפון.
הקונספציה הדפנסיבית, המכילה והמתגוננת עיצבה את דרכם של כמעט כל קברניטי צה"ל ומערכת הביטחון בכעשרים השנים האחרונות. היא שגרמה לנו להתמודד עם איומי הפלישה של חמאס ליישובי העוטף בהסתמכות על מכשול טכנולוגי משוכלל בעלות של מיליארדים, שקריסתו המוחלטת באמצעים פשוטים ובהתקפת פתע עלתה למדינת ישראל באסון הגדול ביותר בתולדותיה.
אם חפצי חירות וחיים אנחנו, אם אנו נחושים למנוע טבח נוסף וחטיפות נוספות, חובה עלינו לצאת מבין המצרים והקונספציות, ולדאוג שאת מערכות הביטחון שלנו יובילו אנשים עם קונספציה של יוזמה והתקפיות. בכירי צה"ל, השב"כ והמוסד חייבים לעבוד מתוך גישה שאסור לישראל לחיות בצילו של איום טרוריסטי משמעותי. יש להמשיך ולנהל מלחמת חורמה נגד חמאס וחיזבאללה, עד שיושמדו או יפוזרו לכל רוח ולא יהוו יותר איום על מדינת ישראל ואזרחיה.
5.
גם מול האיום האיראני ישראל חייבת לעבור להתקפה. שנים ארוכות איראן תוקפת אותנו באמצעות גורמי הפרוקסי שהיא מטפחת כטבעת אש סביבנו, בעוד היא עצמה כמעט שלא משלמת מחיר. כבר מזמן היה עלינו לתקוף באיראן, כי אין סיבה שנילחם בזרועות התמנון האיראני בלי לתקוף את הראש. אין סיבה ששלוחיה יקיזו את דמנו והיא לא תשלם שום מחיר.
כעת, לאחר שהותקפנו ישירות מאיראן במאות טילים וכתב"מים, זו ההזדמנות שלנו להנחית מכה אנושה על האויב המר הזה, ששונא ורודף אותנו ללא כל סיבה ומבקש לכלותנו. עלינו להסביר לארצות הברית ולשאר ידידינו כי מאז ומתמיד, ובמיוחד לאחר הטבח הנורא הזה, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לאפשר התעצמות, התחמשות ותוקפנות למבקשים להשמידה. אין להסתפק בפחות ממתקפה קשה שתרתיע את המשטר האיראני, תפגע ביוקרתו, ואולי גם תסדוק סוף סוף את יציבותו. ואם באותה הזדמנות נוכל גם סוף סוף לפגוע קשות בפרויקט הגרעין המסוכן והמאיים שאיראן מטפחת זה שנים – אין לך מצווה גדולה מזו. בעוד צבא היבשה שלנו, בסיוע אווירי, ממשיך את הטיפול בעזה, זה הזמן של חיל האוויר להפעיל את כוחו מול איראן, גם בהתקפה ולא רק בהגנה.
לתגובות: [email protected]