צביקה מור, אביו של איתן שנחטף לרצועת עזה
צביקה מור, אביו של איתן שנחטף לרצועת עזהצילום: ערוץ 7

כמו לפני ימי הפורים, גם היום עולה השאלה, כיצד נוכל לחגוג את חג החירות כשהחטופים משוללי חירות.

שאלה זו באה מתוך קושי וסבל רב. הקושי בקרב המשפחות הולך ומתגבר לאחר חצי שנה של חוסר וודאות, נסיגה במשא ומתן והסירוב הקבוע של חמאס. גם העיכוב בכניסה לרפיח והתחושה הציבורית העמוקה שהמלחמה הסתיימה ועברנו לפעילות של ביטחון שוטף לא מוסיפה לתקווה שהחטופים ישובו במהרה.

לכל אלה, יש משפחות שחיות תחת רגשות אשמה כבדים, ולא מאפשרות לעצמן ליהנות אפילו הנאה קטנה של קורת רוח זמנית כשיקיריהן בבור השבי.

מדוע בכל זאת צריך וכדאי לכולנו לחגוג את ליל הסדר כהלכתו כמדי שנה בשנה?

  1. מצוות ומסורת – ליל הסדר אינו מפגש משפחתי ואינו ארוחת ערב משודרגת. בליל הסדר אנו מקיימים את מצוות היום (סיפור יציאת מצרים, אכילת מצה, אכילת מרור ושתיית ארבע כוסות) ובזה ממשיכים את המסורת הלאומית שלנו בת אלפי השנים. ללא השמירה על המסורת לאורך כל הדורות, חג הפסח ואיתו ליל הסדר היו נעלמים בחשכת הגלות. המסורת נשמרה כיוון שהיא חיוב גמור, וכך תפסו אותה לאורך הדורות ולא כפולקלור נחמד. האם נקטע את מרוץ הלפיד היהודי בגלל הקושי העכשווי? האם בני משפחתנו החיים איתנו כאן, ובמיוחד ילדינו, לא ראויים שנמסור להם את המסורת כהלכתה בלילה האחד והמיוחד?
  2. מועדי ישראל – הם ימים לאומיים, מועדים של עם ישראל ולא סתם "יום חופש" או "יום משפחה" למרות שאנו חוגגים עם המשפחה כמובן. אלו ימים לאומיים. כלומר, לא רק עבור עם ישראל בדור הזה אלא של עם ישראל בכל הדורות. בחג אנו מציינים את המעלה והמדרגה שעמנו הגיע אליהן באותו היום לפני אלפי שנים ומאז נזכרים ונעשים, באופן של "דור לדור ישבח מעשיך" – התכונה של אותו יום מיוחד הולכת ומשתבחת בכל שנה ושנה בהתאם לאופי ולסגנון של הדור ומאורעות השעה הקונקרטיים.
  3. עברנו את פרעה – נעבור גם את זה. אחרי אלפי שנות קיום, אנו בטוחים כי אבותינו ואבות אבותינו קיימו את ליל הסדר גם תחת שמדות, פרעות, פוגרומים ואפילו בשואת אירופה. כיצד זה קרה? שוב, בגלל החיוב הגמור שאבותינו לא הסכימו ולא העזו לוותר עליו. לכן, גם אנו, משפחות החטופים, לא נוותר ולא ניכנע לקושי. בזכות ההתעקשות של כל הדורות אנו חיים כאן היום ויכולים להעביר את המסורת לדור הבא.

  1. חג החירות – הוא אחד משמותיו של החג (בתפילה נקרא "זמן חירותינו"). בליל הסדר אנו מציינים את הלילה שבו חידשנו והענקנו לאנושות את מושג החירות. דרכינו, בורא העולם, לימד את האדם העולמי כי יש לו נשמה חירותית שבזכותה הוא יכול להיות חופשי, מוסרית ומחשבתית, ולבחור בטוב. בלעדי החירות שעם ישראל חידש לעולם, האנושות הייתה ממשיכה להיות ב"בית עבדים". נתן שרנסקי תרגם את הרעיון בספרו "לא אירע רע" במילים הבאות: "אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב. אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי! אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה." את הרעיון הזה אנו רוצים לשלוח ליקירינו החטופים בעזה.
  2. עת מלחמה – היא זמן של הופעה והתחדשות של הכוחות הלאומיים. האומה מתכנסת ומתאחדת כדי לעמוד על נפשה, ואז היא זקוקה יותר מתמיד למשאבים של זהות, מסורת וצדקת הדרך. את כל אלה מספק לנו ליל הסדר הנערך כהלכתו. כשמטרת האויב היא להחליש אותנו ואת אחיזתנו בארץ, לגרום ייאוש וחוסר יכולת עמידה - אנו נכריז בקול גדול שאנחנו כאן על מנת להישאר ונחתום את ליל הסדר בשירת "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".