ראש הישיבה התיכונית 'שעלי תורה' שבבית שמש, הרב רפי אסולין, ששכל את בנו, רס"מ במיל' שמעון ז"ל שנפל בקרבות ברצועת עזה שוחח עם ערוץ 7 על ההתמודדות והמעבר בין שמחת החגים ליגון השכול.
לאחר חג הפורים, שלא היה קל, אומר הרב אסולין, אנו לקראת חג הפסח ואכן אם החגים מתקבלים כימים שכל תכליתם היא שמחה בלבד, האתגר קשה ומורכב, אך "בעיני חג הפסח, שהוא חג החירות, ממנו אנחנו שואבים את הכוחות להתמודד. בחג נשב בליל הסדר ונזכור שלא נולדנו היום ולא חיים לעצמנו אלא אנחנו חוליה בשרשרת ארוכה שהתחילה ביציאת מצרים ושגם שיעבוד מצרים לא היה לשווא", אומר הרב אסולין.
על השילוב בין כאב לשמחה ובין שכול לגאולה מוצא הרב אסולין רמזים גם בתוך ליל הסדר עצמו, כדוגמת צבעו האדום של היין המרמז מצד אחד על דם התינוקות שבו רחץ פרעה, ומנגד דם ברית מילה ודם קרבן פסח. "מהשילוב שבו האבלות מיילדת גאולה אנחנו לומדים את העניין הזה, וגם בחג הפסח נמשיך ללמוד זאת עם הזיכרון של שמעון שלנו".
בישיבה עלתה יוזמה להנציח את שמעון ז"ל גם בשיר מיוחד שיושר על ידי הישיבה, והרב אסולין מספר על היום בו הגיע סגנו, הרב צחי משען, והאחראי על המוסיקה בישיבה, המוסיקאי דודי פרישמן, העלו את ההצעה ולאחר מחשבה משותפת הוחלט להלחין ולשיר את 'קרב יום שהוא לא יום ולא לילה' מתוך טקסט ההגדה, ובמילים רמוזה גם התחושה הקשה שמערבבת אור וחושך, יום ולילה, שכול ושמחה. "המילים הללו מדויקות עבורנו, גם באופן אישי במציאות", אומר הרב אסולין. "יש זמנים שבהם היום והלילה מיטשטשים, בהירות החיים מתערבבת עם החושך של הלילה, זהו יום שהוא לא יום לא לילה, זה מה שאנחנו חווים באופן אישי וגם כאומה".
הידיעה שבתוך הלילה יש אור מעניקה לרב אסולין ולמשפחתו כוחות להתמודד ולהתחזק. "יש לנו עבודה להאיר את הלילה ואנחנו לא משאירים את העבודה הזו רק לקב"ה, ואנחנו משתדלים כל אחד להאיר במקומו גם מהאור של שמעון. בעינינו השיר הזה מאיר את האור שלו ואנחנו מחוברים אליו ורוצים שהוא יופץ בעם ישראל ויושר בליל הסדר".
על האופן בו משפיע השכול האישי על תפקידו ותפקודו כראש ישיבה, מספר הרב אסולין כי כשקם מהשבעה לא נדרשו לו כוחות מיוחדים לחזור לשגרה שכן 350 תלמידים ועשרות אנשי צוות חיכו לו, וזוהי אחריותו של איש ציבור. "זה חלק מההתמודדות והחוויה של החזרה לחיים וכאיש ציבור אתה יודע שמסתכלים עליך ואתה צריך לתת כוחות לאחרים", הוא אומר ומספר על הקושי לנהל את שני החדרים שבלב, החדר האישי פרטי והחדר הציבורי הן בישיבה והן בקהילה ובבית הכנסת, מתוך אמונה שהקב"ה נותן כוחות, "אנחנו לומדים ללכת מחדש", הוא אומר.
זכור בציבור הרחב הרגע בו יצאו בני המשפחה אל ההמונים שהתקבצו ללוות אותם בדרכם להלוויית הבן, ושם ביטא רגשי תודה על הכוחות שהם נותנים לו ולמשפחה. "הרגע שבו אתה יוצא לטמון את בנך באדמה אינו קל. כשיצאנו מהבית וראינו את ההמונים קיבלנו כוחות. היה פשוט שצריך לצאת ולהגיד תודה לכל ההמונים שבאו ללוות ולהבין שהאבדה היא לא רק שלנו, אלא של כל עם ישראל", הוא מספר ומציין את המפגשים שנמשכים עד היום עם קציני הצבא והיחידה של בנו. מפגשים אלה מחזקים את תחושת האחדות בעם. קולות הפילוג מזעריים, הוא קובע, לעומת ההמון המאוחד והמלוכד, אך לצערו המיעוט מקבל קול וביטוי רב מדי. לכלל הרחב להילחם כדי להשמיע את קולו על מנת לבנות חברה איכותית בישראל.
הרב אסולין מחדד ואומר כי אם באה עלינו המלחמה הזו, הרי שתכליתה היא שנצא טובים יותר ומלוכדים יותר, ועל כך יש תמימות דעים רחבה בציבור הישראלי.
בהמשך השיחה עימו ביקשנו את התייחסותו של הרב אסולין כראש ישיבה תכונית להתמודדות של הדור הצעיר עם קבלה ואי קבלה לישיבות תיכוניות, והתחושה שכיום כבר לא מבקשים להשתלב בישיבה על פי תיוג, אלא על פי שאלת היכולת של התלמיד להתעצם ולגדול באופן אישי.
זו ההכוונה כיום, אומר הרב אסולין בהתייחס לשיקולי הביקוש לישיבה כזו או אחרת מתוך בחינת המותאם לכל תלמיד, ומספר על המתכונת בישיבתו שלו המאפשרת לכל תלמידי להביא לידי ביטוי את כוחותיו. זאת לבד מהעובדה שתלמידיה מגיעים מכלל החברה בישראל ללא הגדרת תיוג כזו או אחרת. כך גם בעידוד התלמידים לקראת החלטה למסגרת שאחרי הישיבה התיכונית, השיקול הוא המקום שבו יוכל התלמיד לפתח את אישיותו המיוחדת. המבחן, אומר הרב אסולין, של הישיבה הוא בשאלה עד כמה התלמיד נשאר בשנה שנייה ושלישית במסגרת שאותה בחר בהתאם למותאם לו.
הישיבה בראשותו של הרב אסולין היא ישיבה אקסטרנית שבה אין תשובות שליליות למבקשים להתקבל. הרב מספר על הייחודיות של ישיבות בית שמש שראשיהן יושבים יחד ובוחנים באופן אישי מהי הישיבה המותאמת לכל מועמד, וכך אין מציאות שבה תלמיד מבית שמש יקבל תשובה שלילית, אלא יופנה לישיבה המתאימה לו.
בעיני הרב אסולין המשבר שבאי קבלה לישיבה כזו או אחרת מתחיל אצל החברה הציונית דתית וההורים שנכנסים למעגל תפיסתי של מוסדות אליטיסטיים יותר או פחות, ואת המעגל הזה יש לטעמו לשבור.
את דבריו חותם הרב אסולין בתיאור סדר הלימוד בישיבתו והשאיפה לחבר את התלמיד אל עולם הלימוד דרך החוויה ובעיקר זו המותאמת לו באופן אישי, ולשם כך מגוון מגמות והעשרות מוצעות לכל תלמיד ותלמיד. "בעיניי, אחרי הכול הקשר בין רב לתלמיד הוא הדבר המשמעותי ביותר בעבודה החינוכית".