בליל המתקפה האיראנית, בו נחלה ישראל הישג מרשים של יירוט 99% מן השיגורים- נוכחנו לדעת כי לצדה של ישראל השתתפו מדינות נוספות במלאכת היירוט, וביניהן ירדן.
איראן מיד הוציאה תגובה מצדה ואיימה כי ירדן היא הבאה בתור. חמאס והג'יהאד האיסלאמי הגיבו בהתאמה וכינו את ממשלת ירדן "הממשלה הירדנית הבוגדת".
העובדה כי ירדן השתתפה ביירוט הטילים והכטב"מים האיראנים אינה מובנת מאליה ומעידה על הלך מחשבתו של בית המלוכה הירדני. זוהי עובדה מפתיעה מאחר ובין ישראל לירדן שוררת מתיחות עמוקה חודשים רבים, שאף הדרדרה לנוכח דברי שר החוץ הירדני, איימן א-צפדי, בהם הוא השתלח בארסיות נגד ישראל בנוגע למלחמה בעזה. זאת ועוד, המשטר הירדני מעודד שנאה ומסית את ההמון נגד ישראל. המשטר פועל כך מתוך הבנה כי השתלחות בישראל משמעה שקט מבית- מכיוון שיותר ממחצית האוכלוסייה בירדן היא פלסטינית. אולם, הוא אינו מבין כי הפגנות אלימות נגד ישראל ברחבי המדינה, יכולות להפוך במהרה להתנגדות לשלטון הירדני עצמו. התלקחות של המון ירדני נגד השלטון אינו חף מעיניהם של גורמים אזוריים- ובראשם איראן.
"הסהר השיעי"
איראן החלה לקדם את המדיניות האסלאמית-שיעית שלה החל מ-1979 כך שתוביל תחילה להגמוניה אזורית ברחבי המרחב הערבי ולאחר מכן להשתלטות על המערב. הרפובליקה האסלאמית מייצאת את המדיניות שלה על ידי יצירת כאוס בכל מדינה בה היא מזהה פרצה, במטרה להביא להשפעה ונוכחות צבאית איראנית, כמו אנשי משמרות המהפכה באופן ישיר או מיליציות פרוקסי ערביות באופן עקיף.
כך מינפה איראן את חזבאללה בלבנון, תוך תמיכה מסיבית בבניית הארגון, עד שהפך למוצב איראני קדמי על גבולה הצפוני של ישראל. איראן ניצלה את חוסר היציבות השורר בלבנון, ותרמה עוד לערעור מעמדה של ארץ הארזים עד ליסוד בעוד חזבאללה השיעי צובר כוח. כמו בלבנון, כך גם בסוריה המרוסקת טיפחה איראן מיליציות שיעיות, וכך גם בעיראק- כך שאט אט באפקט דומינו אכזרי, נפלו מדינות אלו בזו אחר זו והפכו למעוזים איראנים המשתרעים במסדרון יבשתי מאיראן ועד לגבולותיה של ישראל- אך גם של ירדן. איראן רואה בירדן עוד שלב בדרך ליצירת רצף טריטוריאלי עד לגבולה של ישראלי וכך לכתר אותה מכל כיוון ב"טבעת חנק" שכוללת גם את ארגוני הטרור הפלסטינים והחות'ים מתימן. כבר ב-2004 טבע עבדאללה מלך ירדן את המושג "הסהר השיעי", בהתייחסו למאמציה של איראן השיעית ליצור רצף טריטוריאלי תחת השפעתה, מעיראק, דרך סוריה ולבנון, ועד לחופיו של המפרץ הפרסי.
התסריט העיראקי של ירדן
איראן פועלת לחזק גורמים פלסטינים בירדן כנגד המשטר, וחיזוק תמיכה בחמאס ברחבי המדינה.
המלך עבדאללה אף התבטא לאחרונה בחריפות כנגד נסיונותיו של חמאס "לערער את יציבות הממלכה" בירדן. המרכיב החברתי בירדן הוא שברירי, כאשר מחצית מן האוכלוסייה היא פלסטינית ואילו מחציתה השנייה מורכבת ממהגרים סורים ועיראקים, אך גם משבטי בדואים, שאינם מלוכדים דיו. שבטי הדרום תומכים יותר בדאעש ובאידיאולוגיה הסלפית, ואילו שבטי המרכז, מהווים את הכר עליו מתבסס השלטון סביב המלך- אולם גם בתוכם ישנה התקרבות חזקה לכיוון האחים המוסלמים. כך נוצרת מציאות חברתית היושבת על כרעי תרנגולת כאשר עיניה של איראן משחרות לטרף. המלך עבדאללה כבר הבין את גודל האיום האיראני ואת הסחף שמתקרב לממלכתו: אם איראן הצליחה כבר למוטט את סוריה, עיראק ולבנון, שיסעה את תימן וסודן- היא בדרך גם לרסק את ירדן- עד שתגיע לישראל.
לאחר ששוחררה העיר מוסול, העיר השנייה בגודלה בעיראק, מידי דאעש ב-2017, העולם חגג את נפילתו של הארגון הסלפי הקיצוני במזרח התיכון. עם זאת, רבים תהו בנוגע להשלכות האסטרטגיות של שחרור האזור מידי הארגון. אחת הדאגות הייתה שאותו "ואקום" שנוצר יביא לכניסתה של איראן, שתתאים את המצב לשאיפותיה האזוריות. הפעילות האיראנית גברה בשנים האחרונות, לאור סילוק דאעש משטחים בעיראק ובסוריה- מה שיצר ואקום אליו נכנסו מיליציות שיעיות פרו איראניות. כך משתרע לו שטח פרו איראני שמתכוון לכלול גם את הממלכה הירדנית בתוכו, כאשר השלב הראשון הוא הגברת התמיכה הציבורית בירדן בארגון חמאס, שהוא למרות היותו ארגון סוני ותוצר של תנועת האחים המוסלמים- ארגון פרוקסי איראני משומן לכל דבר. תסריט שכזה בו ירדן מצורפת ל"סהר שיעי" פרו איראני- עלול שלהעמיד את ישראל בפני מציאות ביטחונית קשה, כאשר הגבול שלה עם ירדן שהוא הארוך ביותר מבין גבולות ישראל, יהווה אתגר ביטחוני לאור התבססות חמאס וג'האד אסלאמי ביהודה ושומרון וללא פתרון בעניין חמאס בעזה.כבר עתה הגבול הירדני מהווה אתגר ביטחוני לא פשוט כאשר הברחות נשק רבות עוברות בנתיב זה בדרך ליהודה ושומרון לידי ארגונים פלסטינים פרו-איראנים.
המוצב האחרון
איראן היא הסכנה אך גם ההזדמנות של ישראל לצוות אליה את ירדן לכדי ברית אזורית עם סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ועוד כדי להוות חומה בצורה מול האיום האיראני. זוהי הזדמנות אסטרטגית להחיות את הסכמי אברהם ופירות הנורמליזציה שבחובו ולדחוק את הנושא הפלסטיני לשוליים. לישראל יש אינטרס גדול לחזק בריתות אזוריות עם מדינות סוניות מתונות כדי להתמודד עם האיום האיראני המשותף.
כמו כן, גם לבעלות ברית מערביות כגון בריטניה וצרפת יש עניין בדבר- שכן מעצמה איראנית במזרח התיכון מאיימת גם עליהן. ישראל מהווה את המוצב האחרון העומד בפרץ התחזקות כוחות רדיקליים כמו איראן וארגוני טרור אסלאמיסטיים הרואים במערב כשלב הבא. איראן חותרת להגמוניה אזורית, אך גם בלונדון, פריז וברלין יודעים כי היא אינה מתכוונת לעצור שם- והיא חותרת להגמוניה עולמית. ישראל מוכיחה פעם אחר פעם כי היא הגורם המאזן בין כוחות רדיקליים לבין מדינות המערב ופועלת לשמירת האיזון העולמי על כנו.
על כן, יש לחזק בריתות אזוריות עם מדינות ערביות מתונות החוששות מן האיום האיראני ולהבהיר למדינות מערביות נוספות את "השלב הבא" שעלול לכלול גם אותן ולהציב אותן בטווח הטילים האיראניים. אם לא תיושמנה הבריתות הנחוצות- אפקט הדומינו האיראני לא יעצור בעיראק ובסוריה.
הכותב הוא חבר בתנועת הביטחוניסטים, חוקר טרור המתמחה בג'האד עולמי וארגוני פרוקסי של איראן, לשעבר איש משרד החוץ