ד"ר חנן שי
ד"ר חנן שיצילום: ללא

המסר לאיראן שנועד לאפשר לה "מרחב הכחשה" הוא שיאה של מדיניות ביטחונית אבסורדית שראשיתה בדברי הרהב והשחץ על המנופים התודעתיים שיגרמו לטילים של חיזבאללה להחליד במחסנים;

זו נקודת הזמן בתולדות המפעל הציוני, שבה מדיניות הביטחון הריאלית, שאפשרה את הקמת המדינה והביאה לישראל ניצחונות מכריעים מרהיבים, הוחלפה במדיניות של הפעלת מנופי לחץ תודעתיים והעברת מסרים מרתיעים חלולים. בחסותה של מדיניות המנופים והמסרים, איראן כמעט ומצוידת בגרעין וחיזבאללה וחמאס בנו בעשורים האחרונים את עוצמתם המכריעה, שקורבנותיה הם הנטבחים והחטופים בדרום והעקורים בצפון;

מתאים שבליל הסדר הקרוב, בנוסף לקריאת ההגדה, נקרא גם את ה"חצוצרה נתבישה" של ביאליק; סיפורה המטלטל של משפחה יהודית ברוסיה הצארית שנעקרה מביתה בהפתעה, בעיצומן של ההכנות לליל הסדר, רק בגלל שליהודים לא הייתה מדינה; העקורים בצפון הם קורבנות המדינה היהודית שאמנם קמה, אך בגלל תליית ביטחונה על הפעלת מנופים תודעתיים, העברה של מסרים חלולים וסיפורים שהיא ספרה לעצמה שהיא מרתיעה, הם עקורים במדינתם.

תקיפתה ע"י איראן ספקה לישראל הזדמנות לשים קץ למדיניות העברת המסרים ההרסנית והחלפתה במדיניות ביטחונית ריאלית של עשייה ממשית. לאורה, ישראל הייתה יכולה להגיב באחת משתי דרכים: לפתוח במבצע בזק להכרעתה של איראן ע"י פגיעה משתקת בנכסיה החיוניים הצבאיים והכלכליים ואם לא הייתה לכך מוכנות וכוננות מבצעית, להבליג; להסתפק בהישגה ההגנתי חסר התקדים ולנצל את הלגיטימציה להגיב שנזקפה לזכותה, בהקדם האפשרי.

מכורה למדיניותה הדחיינית, ישראל בחרה לבזבז את זכותה להגיב הכרעתית, בהעברת מסר הרתעתי נוסף שאיראן תנצלו קרוב לוודאי לתיקון התורפות שההתקפה הישראלית חשפה בהגנתה ולהמשך התשתה של ישראל באמצעות שלוחיה.

על הדרך בה ישראל הייתה צריכה להגיב על המתקפה האסטרטגית האיראנית, אפשר ללמוד מהדרך בה הגיבה ב-1946 הנהגת המדינה שבדרך, על המתקפה האסטרטגית הבריטית על היישוב, הידועה כשבת השחורה.

השבת השחורה (מבצעי אגתה וברודסייד) הייתה תגובת הבריטים למבצע ליל הגשרים שבו ההגנה ניתקה את חיבורה היבשתי של ארץ ישראל לשכנותיה.

בניגוד למדיניות הישראלית של העברת מסרים תודעתיים, הבריטים הגיבו על ליל הגשרים במבצע שנועד להכריע את היישוב ולכן הוא נפתח בפגיעה בשניים מנכסיו החיוניים המשמעותיים ביותר: מעצרה, כליאתה והגלייתה של ההנהגה הפוליטית והצבאית של היישוב והשתלטות על מחסן הנשק העיקרי של ההגנה והחרמת אמצעיו.

בתגובה, גם תנועת המרי העברי תכננה להגיב במבצע הכרעתי יישובי: פשיטה על בסיס החימוש הבריטי בחיפה לשם תפיסת נשק ההגנה שהוחרם ובנוסף, גם נשק בריטי; הריסת אגף מזכירות הממשלה הבריטית במלון המלך דוד ופיצוץ של משרד ממשלתי בריטי נוסף בקרבתו.

עם שובו ארצה, בן גוריון, ששהה בשבת השחורה מחוץ לגבולות הארץ ולכן לא נעצר, פסל את תוכניתה של תנועת המרי והחליט על הבלגה. בתגובה להבלגה, סנה, הרמ"א, התפטר וישנה סברה, שכמחאה על פסילת תוכניתו, הוא לא דאג לעדכן את האצ"ל על ביטול משימתו לפוצץ את האגף במלון המלך דוד.

עיקרה של הערכת המצב שלאורה בן גוריון החליט שלא להגיב על המתקפה הבריטית היה זה: 1. הבריטים עומדים לעזוב את הארץ, להערכתו ב-1950. 2. יש להניח שהמדינה היהודית שתוקם אחרי עזיבתם, תיתקף ע"י הצבאות המדינתיים הערביים. 3. הבריטים יכולים להגיב על מבצע התגובה של תנועת המרי, בעצימות ההרסנית שבה הם הגיבו על המרד הערבי ב-1939 4. תגובה בריטית הרסנית, תשלול מהיישוב את יכולתו לעמוד במבחנו הצפוי הגדול – מניעת חיסולה של המדינה שתקום. 5. הבלגה תמנע פגיעה בעוצמה הצבאית הקיימת ותאפשר להעצימה ולהתאימה למלחמה האפשרית נגד הצבאות המדינתיים.

מאפייניה הראשיים של הערכת המצב הקברניטית הריאליסטית של בן גוריון היו אלה: 1. היצמדות למטרת על לאומית מכוננת ולתכלית כל העשייה הציונית. 2. התייחסות ליכולות היריב. 3. התעלמות מכוונותיו וממצבו התודעתי של היריב; 4. זיהוי דרך הפעולה האפשרית של היריב המסוכנת ביותר למימושה של מטרת העל. 5. הצלבה של מטרת העל עם דרך הפעולה המסוכנת ביותר של היריב הבריטי, שבגינה הוא הגיעה למסקנה המתבקשת, שחובה להבליג.

לימים נודע, שמונטגומרי, אז הרמטכ"ל הבריטי, לחץ על הממשלה הבריטית להגיב על ליל הגשרים בריסוקו של היישוב היהודי, כשם, שכמפקד הצבא הבריטי בארץ ישראל ב-1939, הוא ריסק את הצד הערבי וגרם לו להגיע למאי 1948 בלתי מוכן.

אילו בן גוריון היה נכנע ללחציו של סנה ואחרים ומגיב על השבת השחורה אמוציונאלית, במקום ריאלית, ספק אם מדינת ישראל שקמה (שנתיים לפני המועד שהוא העריך לסיום המנדט) הייתה שורדת.

כאז, גם כיום, ההנהגה הישראלית נדרשת לקבל החלטות לאומיות גורליות כבדות משקל שאסור להמשיך ולדחות את קבלתן ולהסתפק במשחק פינג פונג הימורי מתיש של העברת מסרים תודעתיים, כביכול מרתיעים. כמו בן גוריון, ההנהגה הנוכחית חייבת לקבל את החלטותיה בהערכת מצב קברניטית ריאלית ובעיקר, בזמן תגובה אסטרטגי ריאלי אפקטיבי, לאור מטרת על אסטרטגית.

מטרת העל האסטרטגית של ישראל צריכה להיות כיום, הכרעתה של איראן ע"י הפיכתה למדינה נכה, צבאית וכלכלית; בהתחשב במגבלות גאו-אסטרטגיות אפשריות, לישראל צריכה להיות מוכנות מבצעית למימוש המטרה ביכולותיה הצבאיות האוטונומיות. אם בגלל דחיינות פוליטית ודוקטרינה צבאית ילדותית הימורית, לישראל אין יכולות אלה, עכשיו הזמן להשלימן בבהילות, בהרכשה מבחוץ, או בייצור עצמי.

לאור מטרת העל, יש להשלים את הכרעת חמאס ועוד לפני הכרעתו, להחליט במה להתמקד בהמשך להכרעתו: בחיסול חיזבאללה במבצע הכרעה לפירוקו לחלוטין מיכולותיו הצבאיות, או מחשש שגירעונה של איראן כמעט והושלם, להקדים להכרעת חיזבאללה, את הכרעת איראן: אם אפשר, במסגרת קואליציית מדינות תומכות ומסייעות ובלית ברירה, אוטונומית.

אם קיימת בישראל מוכנות מבצעית, הכרעתה של איראן לאלתר, בכוח הלגיטימציה שהיא העניקה לישראל בתקיפתה בעוצמה חסרת תקדים, קודמת להכרעת חיזבאללה ולהשגת כל יעד ביטחוני אחר ולמימושה של המטרה הזו האומה חייבת להתגייס במלואה.