"לציונים לא מגיע לחיות"

הכותרת של הטור הזה היא ציטוט מדויק של מה שאומר חימאני ג'יימס, אחד ממארגני מחאת האוהלים באוניברסיטת קולומביה.

חימאני מזדהה כ"אנטי קפיטליסט, אנטי אימפריאליסט, תומך ומלמד על חופש בכל מקום. פרי פלסטיין". חימאני אומר בקול רם את מה שכולם אמורים לדעת, שהמשמעות של 'פרי פלסטיין' היא "לציונים לא מגיע לחיות".

חימאני הוא נציג אותנטי של האנטיציונות, שהיא האנטישמיות החדשה שאחרי השואה בנגב מתפשטת בקמפוסים באמריקה כמו אש בשדה גז. יש הבדל חשוב בין אנטי ציונות ל'אנטיציונות'. 'אנטי ציונות' מדבר על מחלוקת פוליטית, שעל פי רוב נתפסת כלגיטימית. 'אנטיציונות' מדבר על אידאולוגיה ששוללת את זכות קיומה של מדינת ישראל. היום אין אנטי ציונות. יש רק אנטיציונות.

זה פחות או יותר מה שאומר ההיסטוריון היהודי בריטי דיוויד סיימור, שהסביר במאמר חשוב שפורסם ב-2019 למה בסוף העשור השני של המאה עשרים ואחת האנטי ציונות, הביקורת הלגיטימית כביכול על מדינת ישראל, הפכה לאידאולוגיה שמתנגדת לאוטואמנציפציה של היהודים בארץ ישראל בדיוק כמו שהאנטישמים של המאה התשע עשרה התנגדו לאוטואמנציפציה של היהודים באירופה. האנטיציונים אומרים את מה שהאנטישמים תמיד אמרו, ש'להיות עם חופשי' רק מחריף את 'הבעיה היהודית' ולא פותר אותה. הפתרון לבעיה היהודית, אומרים האנטיציונים האנטישמים, יגיע רק כאשר לא יהיה יותר עם יהודי, וממילא גם לא יהיו יותר יהודים.

הפתרון הפשוט 'אין יהודים אין בעיה' תמיד קסם לכל אותם תיאולוגים, פילוסופים, סוציולוגים, פדגוגים שעמלו על בנייתו של מארג אידאולוגי שלם, שיהודה לייב פינסקר הבין שהוא עשוי מחומרים יודופובים כלומר, אידאולוגיה שלמה שמבוססת על שנאת דמותו של "היהודי", שבכלל לא קשורה למציאות.

כזה הוא שיילוק פרי דמיונו של שייקספיר שלא פגש יהודי מימיו. שייקספיר חשב שהפתרון לבעיה היהודית הוא פחות או יותר מה שמציעים עכשיו האנטיציונים האנטישמים – המרת דתו של היהודי וירידתו מעל במת ההיסטוריה כשהוא מושפל וחסר כל. במונחים של היום היהודים המומרים אוכלי הפיתות הם אלה שביחד עם ממשל ביידן שואפים להשפיל את ישראל בכך שתסיים את המלחמה לפני שתביס ותכניע את אלה שכל סיבת קיומם היא חיסול הישות הציונית. לא תהיה השפלה גדולה יותר לישראל מאשר לראות את "הקהילה הבינלאומית" בהובלת ארה"ב מכריזה על השביעי באוקטובר כיום הקמתה של פרי פלסטיין.

ושלא נתבלבל. שתי מדינות לשני עמים זה לא החלום הרטוב של האנטיציונים. מנהיגים של ארגונים כמו Columbia Students for Justice in Palestine, ביניהם גם חימאני ג'יימס, מבינים טוב מאוד שלהקמתה של מדינת נוחבה בשטחה של ארץ ישראל יש רק משמעות אחת – שואה כפי שראתה אותה נעמי שמר בעיני רוחה: "הערבים אוהבים את הרצח שלהם חם, לח ומהביל, ואם אי פעם יהיה להם חופש להגשים את עצמם, אנחנו נתגעגע לגזים הטובים והסטריליים של הגרמנים".

עזה, לא מיותר להזכיר, הייתה מדינה חופשית כמעט לכל דבר ועניין, שמשוחררת לגמרי מכל כיבוש ומכל נוכחות של יהודים, חוץ מעמירה הס. עזה הייתה הפרוטוטיפ, האב טיפוס של פרי פלסטיין. מה שקרה בשביעי באוקטובר היה פלישה של צבא פלסטין החופשית למדינת ישראל במטרה לכבוש אותה ולהשמיד את תושביה היהודים. לצבא פלסטין החופשית היה את הגרסה הפלסטינית של הוואפן אס אס והאיינזצגרופן, שטבחו, אנסו, ערפו ראשי תינוקות, וכרתו איברים של יהודים בעודם בחיים.

השבעה באוקטובר היה אירוע "באבי יאר" שמדינת ישראל קמה כדי למנוע אותו. אלמלא תושייתם וגבורתם של אזרחים וחיילים שפעלו על דעת עצמם, "באבי יאר" היה מתרחש לא רק בניר עוז ונובה וכפר עזה אלא בכל מקום אליו הגיעו פלוגות האס אס של פלסטין החופשית. העובדות האלה לא ישנו את דעתם של האנטיציונים, שכמו האנטישמים לא שונאים את ישראל הממשית אלא את ישראל המדומיינת. היודופוביה שעליה דיבר פינסקר מעולם לא מתה. היא רק שינתה צורה.

ושוב עומלים תיאולוגים, פילוסופים, סוציולוגים, פדגוגים על בנייתו של מבנה אידאולוגי אנטיציוני חדש שיצדיק לא רק את שנאת הציונים אלא גם את השמדתם. אני מזכיר מדי פעם את ג'ודית באטלר כי היא הדמות החשובה והמשפיעה ביותר בקרב האנטיציונים, שמספרם מגיע לעשרות אם לא מאות מיליונים, כך שאין לזלזל בה, וגם לא בהם.

אחרי השבעה באוקטובר אמרה באטלר בהזדמנויות שונות שנכון לומר שמבחינה היסטורית פלישת הנוחבות לישראל "הייתה מעשה של התנגדות מזויינת. זאת לא מתקפת טרור וזאת לא מתקפה אנטישמית. זאת הייתה תקיפה נגד ישראלים ... זאת הייתה התקוממות שבאה ממצב של שעבוד נגד מנגנון מדינתי אלים". הציטוט הזה נלקח מדברים שאמרה ב-6 במרץ במסגרת מפגש של Middle East Eye. על הדברים האלה זכתה באטלר במחיאות כפיים מהקהל המנומס, האינטליגנטי והיודופובי שנכח במפגש הזה.

באטלר ששקועה עמוק עמוק בתוך הביצה הפרוגרסיבית היא ממפתחיה של 'התאוריה הקווירית', שאומרת בין היתר שזהות מינית אינה ביולוגית אלא חברתית. הזהות המגדרית בכלל היא הצגה בלבד, "מופע" בלשונה של באטלר. באטלר יושבת בהנהלה של הארגון היהודי אנטישמי Jewish Voice for Peace, וממש לאחרונה ייסדה ביחד עם עוד כמה אנטישמים את 'המכון הביקורתי ללימודי ציונות' (Institute for the Critical Study of Zionism). מדובר אם כן באנטיציונות ארסית בחסות אקדמית, שכבר עוסקת בהצדקת השואה הבאה.

המכון הוציא כבר בחודש נובמבר האחרון קובץ "מחקרים" בשם "מבול אל אקצא וההתקוממות הפלסטינית". פרויקט נוסף של המכון הזה הוא הכנס שהתקיים שבוע בלבד אחרי השביעי באוקטובר, שכותרתו "Battling the ‘IHRA definition’", ובעברית פשוטה – המאבק בהגדרת האנטישמיות המעודכנת שניסחה 'הברית הבינלאומית להנצחת זיכרון השואה' בשנת 2016. ההגדרה של הארגון הזה לאנטישמיות, שזכתה להכרה בינלאומית רחבה, אומרת בין היתר שאנטישמיות היא גם "הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, בין היתר באמצעות הטענה שקיומה של מדינת ישראל היא יוזמה גזענית". ההגדרה הזאת ממש מביאה את הסעיף למכון הזה, שאולי יזכה למענקי מחקר נדיבים מקטר, שרבות בזכותה האוניברסיטאות המובילות בארה"ב הפכו לחממות אנטיציוניות/אנטישמיות מרושעות במיוחד.

הנזק של הצונאמי האנטיציוני, המשך מבול אל אקצא, שהתחיל במוקדי הרעש האקדמיים והתקשורתיים כבר סוחף את ממשל ביידן, שדורש מישראל להרים דגל לבן, כביכול בשם ההגנה על אזרחים חפים מפשע, ביניהם גם כאלה שהשתתפו בטבח השביעי באוקטובר. ממשל ביידן לא מודאג מהפרת זכויות אדם סיטונית של ישראל, כי אחרי הכל מדובר במלחמה. אם היה מודאג, היה מכניס מאות משאיות עמוסות כל טוב לסוריה, עיראק ואפגניסטן. ממשל ביידן מודאג מהאפשרות שניצחון ישראלי חד משמעי יסתום אל הגולל על מדינה פלסטינית, שכל סיבת קיומה השמדת ישראל.

הצונאמי הזה שלא נעצר בקמפוסים של קולומביה והרווארד, הגיע לחופי אירופה, ומאיים לשטוף את ישראל בסחף אנטיציוני שמאיים להטביע את כולנו. יכול להיות שראשונים לטבוע יהיו מנהיגיה של ישראל, שלפי שעה עדיין מסרבים להצעות הכניעה הנדיבות של "הקהילה הבינלאומית". אם יתעקשו על ניצחון מוחלט, יכול להיות שנתניהו, גלנט והרצי ימצאו את עצמם נעולים בתא של מילושביץ.

האם תשכיל ישראל לבנות מבעוד מועד סכר שיחסום את הצונאמי האנטיציוני הזה, האם מנהיגיה יגלו את אומץ הלב הנדרש כדי להגיע לניצחון המוחלט, שבלעדיו כבר מובטח לנו מבול אל אקצא הבא?