פרופ' הרב יצחק כהן
פרופ' הרב יצחק כהןצילום: ערוץ 7

בליל שביעי של פסח נקרע הים ובני ישראל עברו דרכו. נס גדול. וואו. אך הוא לא באמת נצרך. הפסוק אומר "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא".

קראתם? הקב"ה לא הנחה את העם דרך ארץ פלישתים אף על פי שהכניסה משם לארץ ישראל היא קצרה וקרובה. אז למה ה' עשה לנו סיבוב (ויסב) והאריך לנו את הדרך? "כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה".

הקב"ה חושש שאם העם ייכנסו מיד לארץ ויראו מלחמה הם יפחדו וירצו לחזור. ומה הבעיה לה' לעשות נס שלא יפחדו? האם לא ה' הוא המנווט את מחשבותינו, חששותינו ופחדינו ומנגד את גבורת נפשינו?

אומר הרמב"ם במורה נבוכים כי הקב"ה האריך להם את הדרך כי 'ההליכה במדבר ומיעוט הנאות הגוף מרחיצה ועוד יולידו הגבורה. ההיפך מהם, הדרך הקצרה, תוליד לב רך'. ומהו המונע מה' להנחותינו דרך ארץ פלישתים, הקצרה, ולתת לנו יכולת להילחם?

תשובתו של הרמב"ם היא אחד מעיקרי הנהגתו של ה' בעולם ואביאה בלשונו הזהב: "והתשובה על אלו השאלות וכל מה שהוא ממינם תשובה אחת כוללת, והיא שהאותות כלם אף על פי שהם שנוי טבע ישנה השם... , אך טבע בני אדם לא ישנהו השם כלל על צד המופת". קראו שוב. הקב"ה לא ישנה את טבענו ופחדינו בדרך נס. את זה הוא משאיר לנו. למה לא?

ממשיך מורה נבוכים: "ואילו היה מרצונו לשנות טבע כל איש מבני אדם למה שירצהו יתעלה מן האיש ההוא, היה בטל שליחות הנביאים ונתינת התורה כלה." אם לה' תהיה שליטה על מחשבותינו וטבענו – אין טעם לתורה כולה. כי אז אנו רובוטים מתוכנתים, ולא יהיה מה להעריך בנו כל גדולה אנושית, כמו גם לא להענישנו על כל פחיתות אנושית.

שמעתם? הקב"ה מאריך לנו את הדרך באופן יזום מכיוון "שאין בטבע האדם שיגדל על מלאכת עבדות בחמר ובלבנים והדומה להם ואחר כן ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם וילחם עם ילידי הענק פתאום". אין קיצורי דרך. אין ניסים. גבורתנו צריכה להתפתח על ידי ניסיון החיים. היא לא תרד מהשמיים. כך גם כל מה שקשור למערכת ההחלטות שלנו ולתגובתנו. אין לה' (מבחירה) שליטה על כך. הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.

מכאן אפשר להבין את דברי הגמרא "אמר ר' יוחנן: וקשין (רש"י: לפני הקב"ה) לזווגן כקריעת ים סוף". מה היה קשה לה' בקריעת ים סוף, אחר שברא שמיים וארץ בדיבורו בלבד? ומדוע לא נאמר קשה זיווגו של אדם כהורדת המן או כבריאת שמיים וארץ? אלא שבני ישראל הגיעו לים, ומצרים נוסע אחריהם. אין להם לאן לנוס. אף לא אחד מהם חשב שהדבר הנכון לעשות הוא להמשיך לצעוד לתוך המים.

כך מובא במדרש מכילתא דרשב"י: 'בארבע כתות עמדו ישראל על הים, אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה מלחמה, ואחת אומרת נצווח כנגדן.' קשה מאוד לאדם לשנות את הלך מחשבתו, את תפיסת המציאות שלו ואת טבעו. ומובן כעת מדוע הקב"ה לא יעשה זאת בשבילו.

אם יעשה, מה ערכו של האדם ומדוע צריך תורה שלימה לחנכו? וכשם שהדבר נכון בעומדם בפני הים, נכון הדבר בפני אדם העומד בפני ההחלטה האם להתחתן. וגם אחר שהתחתן – כיצד יצליח להתמודד עם קשיי נישואיו? האם ידע לפעול אחרת מטבעו הרגיל? האם ידע לפעול בצורה שונה ממה שגדל? האם יצליח לשנות את תפיסת עולמו אל מול האתגר החדש בכניסה לבית משותף עם בן זוג שונה ממנו, שגם לו יש רצונות וגם לו יש טבע, ולא אחת הם מתנגשים בשלו.

כאן הקב"ה לא מתערב. זה נתון בשליטתו הבלעדית של האדם. לכן קשה זיווגו של אדם. אם זה היה תלוי בה' בני ישראל היו מקבלים מיד גבורה להיכנס למים, ובני זוג היו מקבלים גבורה לוותר על מאוויהם וטבעם לטובת בן זוגם ולא היו כל קשיים. אך באלו לא נצפה לניסים. הקב"ה ימשיך לעשות ניסים גדולים, ומאז יציאת מצרים, ילבישם בטבע, אך במשהו אחד הוא לא נוגע – מערכת תגובתנו, מחשבותינו, פחדינו, גבורתינו, ראייתנו החיובית ועוד.

אלו נתונים לשליטתנו בלבד. ובינינו, הם אלו הקובעים את סיפור חיינו. לא המאורעות שקורות אותנו. לשני אנשים קורים אותם מאורעות ותגובתם שונה לחלוטין. בתקופתנו הקשה והמאתגרת – לא צריך הרבה להתאמץ כדי לראות עד כמה זה נכון. בעומק הדברים, זה בדיוק מה שלמד ויקטור פרנקל מחיי מחנות ההשמדה: יש לאדם חירות אנושית אחת שאותה אף אחד לא יכול לקחת ממנו – והיא אופן התייחסותו לקורות אותו. היא בשליטתו של האדם בלבד. ומכיוון שהקב"ה לא רוצה להתערב בה, 'קשה' לו (מבחירה) לנהל את האדם, יציר כפיו.

להשבת החטופים, להשבת התקוה, ולע"נ כל הנופלים במערכה, ולע"נ אבי מורי ברוך מרדכי בן יצחק.

הכותב הוא הרב פרופ' יצחק כהן, המנהל האקדמי של הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו ומרצה במרכז אקדמי לב.