הנה פרט מידע שהיה מוצפן במשך שנים, שישפוך אור ראשוני על הסרט החדש יוני אפס.
מג"ב, שהיו האחראים על כליאת אייכמן במהלך משפטו, החליטו כמדיניות שלא לאפשר לשוטרים ממוצא אשכנזי לשמור עליו. זאת במטרה למנוע התנקשות בחיי האסיר לפני תום משפטו ופעולות נקם. לכן היחידים שיורשו להשגיח על אדריכל השואה יהיו שומרים ממוצא מזרחי.
פרט המידע השני שהיה עלום ואותו חלק ומצא ג'ייק פאלטרו, במאי הסרט, היה התנור. גייק מספר שכשהתחיל לחקור את סיפור משפט אייכמן ומעצרו ראה איך הפרטים מצטברים ומגיעים למקומות אירוניים וטרגיקומיים מהסוג האנושי ביותר. ביניהם את העובדה שהיתה ידועה למעטים - לפיו ישראל בנתה משרפה לשימוש חד פעמי לשריפת גופתו של אייכמן. 'זה היכה בי כמו ברק' הוא מספר וזה סיפור הסרט.
ועכשיו מאד ברור מדוע לקראת יום הזכרון לשואה ולגבורה, יעלה בבתי הקולנוע בארץ הסרט תחת השם "יוני אפס".
עוד נגיע לשם הסרט, אבל תחילה המסגרת לסרט שנכתבה בהשראת אירועים אמיתיים. הסרט מתמקד בשלוש נקדשות על רקע אירועי הוצאתו להורג של אייכמן בישראל של שנת 1962.
הראשונה, קצין שב"ס המתבקש לשמור על חייו של הנידון למוות, השניה ניצול שואה החוזר לראשונה לפולין מאז ימי המלחמה, ו השלישית ילד הנדרש לעזור בבניית התנור לשריפת גופתו של אייכמן. שלושה מוקדים שהופכים לשלושה גיבורים בעל כורחם, ומציעים שלוש נקודות מבט על האירוע החד פעמי וההיסטורי שנקרה בדרכם.
גייק נסע לישראל כדי לצלם ראיונות עם חלק מהאנשים שהשתתפו בבניית תנור לגופתו של אייכמן וככל שהתעמק בראיונות המצולמים, כך גדלה הבנתושהם מלאים ממדים היסטוריים ותרבותיים אותם קהל בינלאומי לא יוכל לחדור ללא מדריך מבפנים.
גייק הבין שהוא יזדקק בסופו של דבר למשתף פעולה ישראלי שיעזור לו לנסח ולכתוב את התסריט.
ואז נקרא לאזניו השם תום שובל שהתברר במפגש האקראי כאיש החשוב מכולם. יוצר סרטים מעולה, מורה ומענטש. איש קולנוע מלא רגש ובעל רוח דומה לשלו.
אחרי חודשים רבים של עבודה, התוצאה היא "התנור". הבמאי קלוד לנצמן יצר את יצירת המופת שלו "שואה" בלי לשחזר את מראות הזוועה, בלי להשתמש כלל בקטעי ארכיון של הגירושים וההשמדה ההמונית של יהודי אירופה. במקום, הוא שאל שאלות והקשיב. הוא סידר את חוויות השואה. דרך הבנתו שלא יכול להיות "צדק" לפשעים כאלה, הוא יצר שיטה להפיכת העדות האנושית למנוע ההיסטוריה – ויצר יצירה תיעודית שבין אם תצפה בה היום או בעוד מאה שנה, גורמת לשואה להרגיש כמו סוגיה עכשווית.
זה לא סיפור ההישרדות של עם במשבר, זה סיפור משבר זהותו של עם שלאחר הישרדות. ולאורך כולו ישנו גם צחוק, יש אושר, יש עצב ודמעות, קונפליקט ודרמה... ציניות של ילדים ותמימות של מבוגרים, ולהפך...
איכותו של הסרט הוא בסיפורים שטרם סופרו, בשלושת הגיבורים כל אחד וממאפייניו, ברגש וביכולת שלו להבין או לפחות לנסות להבין גם כיון 62 שנה אחרי את מה שהרגישו האנשים אז. ולסיום. וודאי תתהו לדעת מה מקור השם המוזר? פשוט מאד. תאריך הוצאתו להורג של אייכמן. בסרט תבינו.
חשוב לצפות, ללמוד, להכיר ולדעת. 90 דקות איכותיות. ולא לסיום. זה לא סרט שואה.