הלאומיות הישראלית

ישנם יהודים שהתורה עומדת במרכז חייהם שמשום מה לא רואים ערך רוחני בצדדים לאומיים. הסיבה לכך היא שבמציאות של גלות עם ישראל כדי שלא להתבולל היה חייב להסתגר ולהגדיר את עצמו רק דרך המצוות שבין אדם למקום. במציאות זאת, באופן טבעי, הצדדים הלאומיים תפשו מקום שולי ביותר בתודעה הציבורית.

ברוך שם בדורנו דור התחייה הלאומית, דרך הימים המיוחדים של חודש אייר – יום הזיכרון לחיילי צה"ל, חג העצמאות, יום ירושלים, אנו מעלים על נס את הצד הלאומי שכל כך חסר היה לנו במציאות של גלות. תורת ישראל במיטבה כוללת גם את הצדדים הדתיים וגם את הצדדים הלאומיים.

נקדים ונאמר שביהדות הצד הלאומי הוא צד לא פחות חשוב מהצד הדתי וההוכחה הברורה לכך היא מלחמת יריחו שהתקיימה בשבת (שבעה ימים הקיפו את העיר וביום השביעי, יום השבת החלה המלחמה). השאלה המתעוררת היא מדוע מלחמת יריחו שהייתה מלחמה יזומה, שבדרך הטבע כוללת מלאכות רבות האסורות מהתורה בשבת, הייתה צריכה להתחיל בשבת.

ארץ ישראל מסמלת את הצד הלאומי, והשבת מסמלת את הצד הדתי. הקב"ה, בכך שדאג להתחלת המלחמה ביריחו בעיצומה של השבת, רוצה ללמד אותנו שארץ ישראל דוחה את השבת.

האמת היא שבספר יהושע עצמו לא כתוב שמלחמת יריחו נפתחה בשבת. המקור לכך שהמלחמה נפתחה בשבת הוא התלמוד הירושלמי (מועד קטן ב, ד) ובאמת רבינו סעדיה גאון אינו מסכים עם קביעת הירושלמי שמלחמת יריחו נפתחה בשבת, שכן ישנה כאן הנחת יסוד שלא יתכן שהצד הלאומי יהיה חזק יותר מהצד הדתי.

ידוע הדין שמותר לקנות בית מגוי בשבת. מקור זה שמופיע במקומות רבים בתלמוד הבבלי מתיר רק מלאכות דרבנן, אולם לפי התלמוד הירושלמי (מועד קטן ב, ד) לומדים את היתר קנית הבית מהגוי ממלחמת יריחו. הגר"ש גורן זצ"ל קורא לקניית בית מגוי בעקבות מאמר הירושלמי כיבוש אזרחי (תורת השבת והמועד עמוד 96).

היתר קניית בית מגוי בשבת ממלחמת יריחו מלמד שבאופן עקרוני (שהרי לא יעלה על הדעת לעשות מלאכות דאורייתא כאשר ניתן להסתפק במלאכות דרבנן), מותר לעשות מלאכות דאורייתא כדי לקנות בית מגוי בשבת. ארץ ישראל דוחה את השבת.

מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל לימד אותנו שברכת התורה מתחילה בבחירת ישראל. לא מספיק לדעת שאנו עם נבחר, אלא צריך לחיות את העובדה הזאת. ישנו יום אחד בשנה – חג הפסח שבו אדם צריך להתחבר מנטלית לשרשרת הדורות – אדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. מתוך התחברות זאת ללאומיות הישראלית מגיע השלב השני של ונתן לנו את תורתו. מתוך הבנה עמוקה של הייחודיות הישראלית אנו נגשים אל לימוד תורת החיים שלנו.

הציבור התורני לאומי יוצא בהמוניו להפגנות בנושא ארץ ישראל ולא על דברים אחרים. כיצד ניתן להסביר את הדבר, האם נושא השבת הוא לא נושא שחשוב להפגין עבורו. ברור הדבר שיש להפגין עבור כל דבר שפוגע בזהותה היהודית של המדינה, אולם ההפגנות בנושא ארץ ישראל הם בעצם אמירה של ציבור בריא שהצד הלאומי הוא חלק אינטגרלי של התורה.

וספרתם לכם ממחרת השבת

חז"ל מלמדים אותנו שספירת העומר היא ממחרת חג הפסח, ממחרת ט"ו בניסן. לעומתם הצדוקים הבינו שממחרת השבת הכוונה היא לשבת הראשונה שאחר הפסח. השאלה העולה היא מדוע השתמשה התורה במילה שבת, ובכך נתנה מקום לטועים לטעות. מדוע לא כתוב במפורש וספרתם לכם ממחרת הפסח.

התשובה הפשוטה היא שפסח הוא גם יום יד בניסן. אם היה כתוב למחרת הפסח היינו יכולים להבין שמדובר על מחרת יום יד בניסן.

נראה שניתן להסביר הסבר נוסף. חג הפסח נקרא כך על שם שהקב"ה דילג על בתי בני ישראל במצרים. מה פשר דילוג זה?

הדילוג בא להדגיש את הנושא של בחירת ישראל, בחירה שאינה קשורה כלל במעשים. כמובן שהקב"ה בחר בעם מיוחד מתוך כוונה שעם זה יקדש את שמו בעולם, אולם הבחירה עצמה היא בחירה קבועה ללא תנאים.

מבחינת המעשים הרי שאם הקב"ה מעניש את המצרים, הרי שגם עם ישראל היה אמור לאור מעשיו המקולקלים לקבל עונש זהה. פעולת הדילוג באה ללמד אותנו שהקב"ה בחר בעם ישראל למרות מעשיו. פסח הוא חג בחירת ישראל.

ספירת העומר לוקחת אותנו ממציאות מסוימת – חירות חומרית למציאות נעלה יותר של חירות רוחנית.

האליהו רבה (מהדורת איש שלום פרשה טו) מעלה שאלה מרכזית ביהדות האם התורה קודמת לישראל או ישראל קודמים לתורה. עונה אליהו לשאלה זו שלמרות שבעיני הציבור תורה קודמת לישראל, הרי האמת היא שישראל קודמים לתורה.

התפישה העממית שתורה קדמה לישראל היא תפישה שאינה רואה בבחירת ישראל ערך עצמי. כל עניינם של ישראל הוא קיום התורה, וברגע שהם אינם מקיימים את התורה הרי שהמושג ישראל מאבד מערכו. ישראל קודמים לתורה פירושו של דבר שלעם ישראל יש ערך גדול גם ללא התורה, כיוון שבכל מקרה הקב"ה בחר בנו כעם ללא קשר למעשים.

אם התורה הייתה כותבת וספרתם לכם ממחרת הפסח, הרי שהיא בעצם הייתה קובעת שחג הפסח – בחירת ישראל היא רק בחינת הכנה למתן תורה או במילים אחרות שתורה יותר חשובה מישראל, דבר, שכאמור, אינו נכון בעליל.

התורה הייתה חייבת להשתמש בביטוי אחר מאשר חג הפסח, כדי לתאר לנו שליום זה של טו בניסן ישנה משמעות נוספת והיא חירות חומרית שהיא בעצם הבסיס לשלב הגבוה יותר שלב מתן תורה – החירות הרוחנית.

מהבחינה הזאת ברור הדבר שחג השבועות מסמל דבר הרבה יותר גדול מאשר התאריך הכל כך חשוב – ט"ו בניסן בו יצאנו ממצרים. חירות רוחנית קבלת התורה היא דבר נשגב הרבה יותר מאשר חירות חומרית עם כל חשיבותה.

סופו של דבר צריכים לדעת שהצד הלאומי שבא לידי ביטוי בעם, בארץ, במדינה אינו נושא טכני בלבד. הצדדים הלאומיים אינם רק אמצעי לקיום התורה, אלא שתורה קובעת אותם כערכים מוחלטים. לכן ארץ ישראל דוחה את השבת ועם ישראל הוא עם נבחר אפילו שבאופן זמני הוא אינו ממלא את ייעודו.