עו"ד אלפרד שוורץ, מומחה במשפט בינלאומי פומבי, באחריות מדינה ובזכויות אדם, מתריע ממשמעותה של הסכמה ישראלית לתקנות החדשות של ארגון הבריאות הכוללות גם סעיף עידוד הפסקות אש במדינות שנפגעו ממגיפות.
כבר בפתח דבריו מציין עו"ד שוורץ כי אזהרתו מהאמנה הרפואית הבינלאומית נוגעת לתחומים נוספים בהם מעבירות המדינות החתומות עליה את האחריות לגורם זר. "אנחנו במקום שבו יש להבנתי סיכון רב לריבונות המדינה. מושג הריבונות מורכב משני דברים, משיקול דעת ויכולת יישום שיקול הדעת. אם ניקח את אחד מהמרכיבים הללו נאבד את הריבונות. כך זה בכל תחום, כלכלה, ביטחון, חינוך, משפחה ועוד".
שוורץ מדגיש כי נוסח הסעיפים באמנות הללו אינו ברור ואינו מוחלט וישיר, אך התוצאה המשתמעת מהם היא מסירת שיקול הדעת לאותו הסכם הכולל בין השאר גם סעיפים הנוגעים לחינוך מיני מגיל אפס ובין השאר גם בסוגיית הפסקת האש עליה הוא מרחיב בהמשך.
"ב-27 במאי צפויה הסכמה להיכלל בתקנות הבריאות העולמית בשונה מהסכם ההתמודדות עם מגיפות. אם לא יהיו התנגדויות התקנות הן יתקבלו כברירת המחדל. בארה"ב 49 סנטורים מתוך מאה הביעו התנגדות. אצלנו אין קול ואין עונה. דממה. לא מדברים על הנושא ולא מביאים אותו לדיון", אומר עו"ד שוורץ המדגיש כי "לכל הסכם בינלאומי יש השלכות בינלאומיות ופנימיות. כל הסכם בינלאומי דורש מהמדינה שהסכימה להפנים את כללי ההסכם הבינלאומי לתוך החוק הפנימי ומתוך כך לייצר כפייה לאוכלוסייה מתוקף ההסכם הבינלאומי, והדבר הזה ישפיע על כל אחד מאיתנו. אם לדוגמה יוחלט שבתנאים כאלה ואחרים של מגיפה צריך להטיל סגרים, לא לאפשר מפגש של תשעה אנשים יחד, אבל יתכן והמדינה יכולה להתמודד גם בדרכים אחרות, אבל כשלקחת את שיקול הדעת מהמדינה נתת את זכות הכפייה לארגון הבינלאומי שיקבע אם יהיו סגרים, מתי, איך ובאיזה פרוטוקול".
יצוין כי הרעיון שמאחורי התקנות הוא ההבנה שכיום העולם אינו אלא כפר קטן והתפשטותה של מגיפה יכולה להתרחש במהירות מכל מקום לכל מקום בעולם, ומשום כך יש לקבוע גוף בינלאומי שיתכלל את הנתונים וההנחיות באופן אחיד וגורף. "זה מחויב המציאות", אומר עו"ד שוורץ אך ממהר להדגיש כי לא כל נעל מתאימה לכל רגל וכל מדינה היא בעלת מציאות אחרת ויכולות התמודדות, גם טכנולוגית וגם ארגונית, אחרת, ובהתאם יש לקבוע את הכללים בה.
בעניין הפסקת האש, אומר שוורץ כי "בתחילה היה ניסוח חמור יותר והוא עודן קצת, אבל הם רוצים שבמקום בו הוכרזה מגיפה המדינה תהיה חייבת להיכנס להפסקת אש על פי הכרזה של מנכ"ל ארגון הבריאות העולמי. עכשיו זה עודן והם מדברים על כך שהמדינה תשתדל להיכנס להפסקת אש, אבל המונח 'תשתדל' ייבחן בבית הדין בהאג והוא שיקבע אם השתדלנו מספיק או לא".
לטעמו לא לחינם הניסוחים מעודנים, בעוד אחרית החתימה על ההסכמה תהיה משמעותית ודרמטית הרבה יותר. ומה באשר לפוליטיקאים שלנו שלא נשמעים בנושא, הוא אומר כי "ראשית, לא רוצים להעיר את הציבור, חלק מהפוליטיקאים לא יודע ולא קרא את התקנות והנוסחים כפי שצריך. רצה הגורל שאני יושב ימים על גבי ימים וחוקר את מה שנכתב שם ואת הניואנסים. דיברתי עם פרנסי ציבור ממשרדי מקבלי ההחלטות שביקשו שאכתוב להם את הכול בחצי עמוד, אבל זה לא יכול להיות. זה אבסורד".
שוורץ מציין כי בארה"ב ביקשו עשרות סנאטורים מהנשיא ביידן שלא להגיע לטריבונל הבריאות הבינלאומי, בעוד בישראל הנושא כלל לא הגיע לדיון ציבורי. "קיבלנו התייחסות משר הבריאות שאומר שאנחנו סומכים על האמריקאים, אבל ארה"ב הודיעה שאצלה יש משטר פדראלי וכל מדינה יש לה עצמאות חקיקתית משלה. אצלנו זה לא קיים. אומרים שאנחנו עושים מה שעושים הבריטים והקנדים, אבל אנחנו לא באותה סיטואציה. העברנו את הריבונות לאמריקאים הבריטים והקנדים כי שיקול הדעת עכשיו הוא שלהם".
עו"ד שוורץ מעלה דוגמאות נוספות שבהם גורמי מקצוע חוששים להביע עמדתם על מנת שלא לפגוע במעמדם ומקצועם. כעת הוא מבקש להתריע ולקרוא למקבלי ההחלטות לפחות לקיים דיון פתוח ופומבי אודות התקנות והשלכותיהן, לשמוע את החששות ולדון בהם, מה שעד כה לא קרה. לפי שעה המידע כולו מתבסס על טיוטות שמלמדות על כיווני החשיבה של מנסחי האמנה, ויש לוודא שהדברים לא יגיעו בסופו של יום לאכיפה אזרחית שמקורה בגורמים בינלאומיים זרים, הוא אומר.