עלי, עלי, שלא ייגמר לעולם

בצירוף מקרים בלתי מוסבר, מכינת עלי עלתה השבוע לכותרות בשני מקרים שונים שלכאורה אין קשר ביניהם: בוגי יעלון יצא בשצף קצף נגד המכינה, ולאחר כמה ימים פורסם שעופר וינטר, אחד הבוגרים המפורסמים של המכינה, יעזוב בקרוב את צה"ל.

מה גרם לשר לשעבר יעלון דווקא השבוע לתקוף את מכינת עלי, בלי שום הקשר ענייני כלשהו? בעבר טרחו כלי התקשורת למצוא התבטאויות חריפות של רבני המכינה, הושקעו כספים רבים ומאמצים רבים בהקשבה לשיעורים במטרה לעורר את הציבור נגד המכינה ורבניה. אז, בעזרת הוצאת דברים מהקשרם ו/או ניפוחם והוצאתם מפרופורציה, לפחות הייתה להם עילה במה להיתלות, הייתה סיבה לבוא בטענות למכינת עלי ולתקוף אותה על אותן אמירות 'חריפות' וקיצוניות'.

אבל מה גורם לרמטכ"ל לשעבר, שר לשעבר, איש מעשה הנתפס כהגון ושקול, להעלות מן האוב את הנושא הזה בלי שום סיבה נראית לעין ובאמצע מלחמה שבה יש צורך באחדות בעם? מה גורם לו לצאת נגד המכינה דווקא בתקופה שבה רבים מתלמידיה ובוגריה נלחמים ונפצעים, דווקא בזמן שבו פורסם שבמלחמה הנוכחית נהרגו 19 תלמידים ובוגרים של מכינת עלי?

לדעתי, התשובה נמצאת במקרה עופר וינטר, שיכול להוות אבן בוחן למתרחש בצה"ל בפרט ובמדינה בכלל. למה עופר וינטר לא קיבל תפקיד כשנה וחצי, למה הוא לא קודם ומה הביא להוצאתו מהצבא? הרי כולם מודים שמדובר בקצין מוכשר, לוחמני, שהוכיח את עצמו פעמים רבות, ואף הוכיח עצמאות מחשבתית, שכפי שכולנו נוכחנו בשמחת תורה - לא הייתה מזיקה לדרגים הבכירים בצה"ל בתקופה זו.

לא צריך להיות בעל זיכרון מופלג כדי להיזכר באמירה ה'מזעזעת' שלמעשה חסמה את נתיב ההתקדמות של עופר וינטר: הוא העז להזכיר בפקודת קרב את המילים "שמע ישראל". כל כלי התקשורת רעשו וגעשו, איך ייתכן שהוא מזכיר ערכים דתיים שאינם מוסכמים על כולם והוא 'כופה' על חילוניים את ערכיו ומכריח אותם לצאת לקרב מתוך אמונה דתית.

מתברר שכל עוד הציבור הדתי-לאומי מתגייס ולוחם מכוח התפיסה החילונית – הכול טוב ויפה, אך ברגע שמה שמניע אותו הוא האמונה בתורה, בדבר ה', בגאולה – כאן הוא כבר לא לגיטימי וצריך לעצור את התפיסה הזו גם במחיר הפגיעה בחללים ובכוח הלחימה. תעיד על כך האמירה של יאיר גולן שצריך לחנך את הציבור שלנו מחדש, תעיד על כך ההתייחסות למפקד המוערך אל"מ דביר חבר, בוגר עלי, שיש אומרים שהתקדמותו נעצרה בגלל הכיפה שלראשו והמקום שממנו בא, ויעיד על כך היחס לאל"מ אמונה ודומיו.

אגב, על החרדים לדעת זאת טרם גיוסם: המטרה אינה רק לגייסם אלא גם לחנכם מחדש, להוציא מהם את האמונה. האידאולוגיה היחידה שמותר להילחם עליה ולמות עבורה היא האידאולוגיה הציונית-חילונית. לולא זה, הם יואשמו במשיחיות, התקדמותם בצבא תיעצר ואולי גם יאסרו עליהם למות במלחמה על קידוש השם.

מי שיעקוב אחר דבריו של בוגי יעלון ימצא שהוא מרבה להזהיר מפני המשיחיים. אצלו הדברים מגיעים גם לבורות ולשנאה, כשהוא מצהיר שסמוטריץ' ובן גביר מתסיסים את השטח כדי להביא בכוח למלחמת גוג ומגוג, אך שורש הדברים הוא מה שהוסבר כאן: הציונות החילונית חשה שהאתוס הציוני כבר אינו מספיק כמו פעם, הברק בעיניים של הקיבוצים פחת, והאידאולוגיה הציונית-דתית היא המביאה לדבקות במשימה, למלחמה בחירוף נפש ולמסירות נפש. המציאות מעידה שכפי שצפה הרב קוק, הציונות החילונית לא תחזיק מעמד, ולטווח הארוך רק מכוח הקודש ניתן לבנות את מדינת ישראל. כשהציונות השורשית שהקימה את המדינה נוכחת בעובדה הזו – היא חוששת מהמציאות הזו ומנסה לשנות זאת, מפני שזה נתפס בעיניה כהשתלטות היהדות והדת.

המשיחיות - שאיפה לתיקון עולם

ממה נובע החשש הזה?

הקיצוניים שבחילונים מתייחסים למשיחיות כמשהו הזוי, מנותק מהמציאות. הם סוברים שהמשיחיים מתעלמים מהמציאות ומנסים לפתור בעיות ממשיות ומוחשיות באמצעים מיסטיים, אך הבנה נכונה מהי משיחיות עשויה להרחיק מהם את החשש הזה.

הרב אהוד ברזילי זצ"ל היה מרבה להסביר בשיעוריו שעם ישראל הוא עם משיחי, הוא מאמין שהעולם יגיע לבסוף לתיקונו השלם, ושהוא הולך ומתקדם לכך לאורך כל ההיסטוריה. גם הצרות והגלות באות לתקן קלקולים מוסריים, רוחניים ועוד, כך שעם ישראל ובעקבותיו העולם כולם יגיעו "לתקן עולם במלכות ש-די". ואכן, כולם מסכימים שהעולם כיום הוא מפותח ומתקדם הרבה יותר מאשר בעבר. העולם מתפתח מבחינה טכנולוגית-מדעית-אינטלקטואלית, וגם מבחינה מוסרית-ערכית-רוחנית-אמונית, ועם ישראל הוא שהחל בתהליך הזה והוא ממשיך ודוחף אותו קדימה כל הזמן.

אמנם, ניתן לראות בבירור שלמרות כל הניסיונות לעצור את הרוח הזו, התהליך הזה נמשך ומתעצם. אם כשעופר וינטר הזכיר שמע ישראל, הוא עורר סערה תקשורתית וקידומו נעצר, הרי שבמלחמה הנוכחית - כל נאום של מג"ד, מח"ט וכמובן רב צבאי, מזכיר את שם ה' ואת מלחמתו של עם ישראל נגד הרוע העולמי. נאום עופר וינטר הושתק, אך בעקבותיו צמחו עשרות נאומים כאלו. חלוקת ציציות, הנחת תפילין, קריאות שמע ישראל המוניות או מזמור לתודה, הפכו לחלק מפק"ל הלחימה. הרוב המוחלט של החיילים מרגיש שהכוח להילחם נובע מהרוח הזאת. הרוח הזו נשמעת בציבוריות הישראלית בדברי משפחות חטופים, בסיפורי גבורה על לוחמים ובדברי התמודדות הנשמעים לצערנו גם מפי אלמנות גיבורות ואמוניות. אינני יודע מה דעותיו ועמדותיו של האלוף אבי בלוט, אבל נראה שגם תקרת זכוכית זו נשברה, התמנה האלוף הראשון ממכינת עלי, ונראה שלאט לאט שדרת הפיקוד הבכיר מתמלאת גם היא באנשי רוח ואמונה.

הציונות הבנויה על עם ככל העמים ומקלט בטוח מתמלאת בספקות וכוחה נחלש. המדרגה הבאה, של הופעת רוח היהדות, התורה והקודש, הולכת ומתגלה, ומתוכה צועד עם ישראל למדרגה חדשה בתהליך גאולתו.

הכותב הוא חבר בתנועת 'קוראים לדגל'