בימים אלו עומדים על הפרק שני מינויים בכירים, נציב שירות בתי הסוהר ומפכ"ל משטרת ישראל. מכוח החלטת ממשלה משנת 1999 שני המינויים הללו דורשים המלצה (שלמעשה היא 'אישור') של הוועדה המייעצת למינוי בכירים. לפני יותר משבוע מונה נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס לכהן כיושב ראש הוועדה.
מלכתחילה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שידוע ב"הצטיינותו" ארוכת השנים במינויים, ביקש למנות את השופט בדימוס אורי שהם לתפקיד יושב ראש הוועדה, אולם התנגדות חריפה בתוך הממשלה על תפקודו של שהם כנציב תלונות הציבור על שופטים – טרפדה את המינוי. במקומו, נזעק למגרש השופט גרוניס.
אינני נביא, אך אם יורשה לי להתנבא – המועמד של בן גביר לתפקיד המפכ"ל, אבשלום פלד, לא ימונה בסופו של דבר לתפקיד הרם. החשיפה של גידי וייץ וג'וש בריינר בעיתון 'הארץ' על אודות קשריו של פלד עם ראש מועצת מטה יהודה, שבהמשך הורשע בשוחד – יקשו על מינויו. האזנות סתר גילו כי אבשלום פלד ביקש ממשה דדון לסייע לו בהלבנת עבירות הבנייה בביתו, והבטיח לו לסדר לבן משפחה תפקיד במשטרה. תמלילי השיחות ביניהם פורסמו לאחרונה ב'הארץ'. מח"ש בזמנו פתחה בחקירה נגד פלד. היא סגרה נגדו את התיק, אך המליצה להעמיד אותו לדין משמעתי ולא לקדם אותו. רוני אלשיך, שלמרבה האבסורד נתפס כלוחם שחיתות דגול רק בגלל חלקו בתיקי האלפים נגד ראש הממשלה נתניהו, התעלם מהמלצת מח"ש במסגרת מאבקו חסר העכבות בארגון. אלשיך הסתפק בהערה משמעתית נגד פלד, וקידם אותו בהמשך לדרגת ניצב.
השיחות בין פלד לדדון חמורות במיוחד. גם אם נקבל שהן לא חוצות את הרף הפלילי, קשה יהיה להצדיק את מינוי פלד דווקא, לשוטר מס' 1 של מדינת ישראל. מח"ש המליצה להעמיד את פלד לדין משמעתי ולא לקדם אותו לדרגת ניצב, ועכשיו הוא ימונה לדרגת רב־ניצב?
במצב נורמלי היה ניתן לומר שהמינוי של פלד הוא חלומות באספמיה. אחרי עמדה כה נחרצת של מח"ש, לא יעלה על הדעת שהוועדה המייעצת שבוחנת את טוהר המידות של המועמד, תמליץ למנות אותו לתפקיד.
אלא מה? המפכ"ל דאז אלשיך התעלם ודרס בזמן אמת את המלצת מח"ש. הוא החליט לקדם אותו, למרות ההמלצה. חלפו מאז הקידום ההוא כ־7 שנים. עכשיו יהיה לגרוניס קושי לא מבוטל להחזיר את הגלגל אחורה ולשלוף מהאוב פרשה שהיא אומנם חמורה אך נזנחה על ידי הדרג המקצועי, שהחליט להתעלם ממנה.
בימים הקרובים אמור בן גביר להגיש באופן רשמי את מועמדותו של פלד לבחינת הוועדה המייעצת בראשות גרוניס, ונגלה אם פארסה נוספת לפנינו. את ההערכה שלי כבר כתבתי.
והמשנה לנגיד בנק ישראל
אבל חייבים לדבר על הוועדה המייעצת למינוי בכירים כשלעצמה. בראשה עמדו שופטי עליון בדימוס מכובדים ורציניים, וכעת מעמדה שודרג ובראשה יעמוד ב־6 השנים הקרובות נשיא בית משפט עליון בדימוס. אבל כגודל חשיבות העומד בראשה, כך מיעוט החשיבות של הוועדה עצמה.
הוועדה היא גוף חסר כל חשיבות. אין בו כל תועלת. הגוף הזה הוקם כאחד מלקחי פרשת "בר־און–חברון", ותפקידו לבדוק את טוהר המידות של המינויים הבכירים בשירות המדינה שלא מתמנים בדרך של ועדת איתור. ועדה זו בודקת שבעה מינויים בסך הכול: הרמטכ"ל, המפכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ, נציב בתי הסוהר, נגיד בנק ישראל והמשנה לנגיד בנק ישראל. כל פעם מחדש אני צוחק כשאני עובר על הרשימה הזאת. הוועדה כאמור בודקת רק 7 מינויים בכל השירות הציבורי. משום מה, אחד מהם הוא המשנה לנגיד בנק ישראל. אי אפשר שלא לגחך על שמכל המינויים בעולם, הוועדה בודקת לא רק את נגיד בנק ישראל אלא גם את המשנה שלו. לא את סגן המפכ"ל, לא את מפקד לה"ב 433, לא את ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה, לא את סגן הרמטכ"ל ואת ראש אמ"ן ולא עוד עשרות רבות של תפקידי מפתח בשירות הציבורי. בהזדמנות זו, אפציר בקוראינו לפתור את החידה מדוע זכה דווקא המשנה לנגיד בנק ישראל להיבדק על ידי הוועדה המייעצת.
אבל זה עוד מילא. הוועדה הזאת משוללת כל סמכויות בדיקה. על מנת לפסול מועמד, צריך לבוא אליה עם חומר לעוס לגמרי. בעבר נתתי דוגמה. נניח שתגיע תלונה בעניינו של מועמד כי ביצע שוד מזוין לפני 15 שנה. מה תעשה הוועדה? תשאל את המועמד אם הדברים נכונים? הוא יכחיש, ובכך יסתיים הסיפור. זה נשמע לכם מופרך? זו הייתה המציאות. קחו את פרשת יואב גלנט, שחשף העיתונאי קלמן ליבסקינד ב'מעריב'. גלנט נבחר אז על ידי שר הביטחון לכהן כרמטכ"ל. הוועדה המייעצת קיבלה תלונה בנושא וביקשה את תגובת המועמד, שכמובן הכחיש. ביקשה את תגובת שר הביטחון, שאמר כי המועמד מכחיש. בכך האירוע הסתיים מבחינת הוועדה, וגלנט אושר על ידה. לבסוף, עתירה לבג"ץ והתערבות של מבקר המדינה והיועץ המשפטי טרפדו את המינוי.
עד היום, אגב, התקבע בציבור שפרשת גלנט היא סלילת דרך עפר סתמית בכניסה לביתו במושב עמיקם. בפועל, מדובר על גזלת עשרות דונמים מהציבור בפרשה חמורה מאין כמותה. מינויו של גלנט לרמטכ"ל סוכל כאמור, אך באדיבות הליכוד ונתניהו, הוא הפך לשר הביטחון של מדינת ישראל. כאשר גלנט מונה לשר הביטחון, חגגו החוגגים עם המשפט שבמקור נאמר על אריאל שרון "מי שלא רצה אותו כרמטכ"ל, קיבל אותו כשר ביטחון". המשפט נאמר מפי הפרשן הצבאי אורי דן. למשפט הזה יש המשך. "מי שלא רצה אותו כשר ביטחון, יקבל אותו כראש ממשלה". דבריו של דן נאמרו בתגובה להחלטת ועדת החקירה הממלכתית לחקירת אירועי סברה ושתילה. הוועדה המליצה על סיום כהונת שרון כשר ביטחון. בסופו של דבר, דן צדק בנבואתו. שרון, שנאלץ לפנות את מקומו בלשכת שר הביטחון, חזר בהמשך כראש ממשלה למרות (ובמידה רבה, "בזכות") קופת השרצים שעיטרה אותו ואת משפחתו.
את התוצאות של שרון וגם של גלנט אנחנו רואים היום.
על כל פנים, ועדה זו נטולת יכולת כלשהי לבחון את טוהר המידות של המועמד. אם החומר שיש נגד המועמד לעוס בצורה מספיק טובה, אין צורך בכלל בוועדה הזאת. די בהגשת עתירה לבג"ץ עם החומרים, שיקבע כי המינוי חורג בצורה קיצונית ממתחם הסבירות. אם החומר נגד המועמד לעוס בצורה לא מספיק טובה, הוועדה לא תושיע. במובן מסוים, הקיום שלה רק מזיק. היא נותנת הכשר למועמד, כאשר למעשה היא לא בדקה כלום.
אורי שהם כנציב תלונות הציבור על שופטים נהג בדיוק כך. כאשר פרסמתי כתבות על התנהלות שופט בית המשפט העליון ח'אלד כבוב, הנציב שהם דחה את התלונה כשהוא מסתמך על גרסת השופט כבוב בכלל בלי לבדוק אותה. בדיקה קלה בגוגל הייתה מראה לו שהגרסה איננה נכונה. שהם לא עשה זאת. שהם, בריאיון לעיתון 'הארץ', טען שהמדיניות של הנציבות היא לא לעשות בדיקות וחקירות, ואף התרעם על שאלת 'הארץ' מדוע לא עשה אפילו חיפוש בגוגל. אגב, לנציבות תלונות הציבור על שופטים, בניגוד לוועדה המייעצת למינוי בכירים, דווקא יש סמכויות נרחבות על פי חוק. היא יכולה להורות על זימון אנשים להופיע בפניה ולתפוס מסמכים. אך מדובר בגוף מנוון לחלוטין.
השורה התחתונה היא שאת הוועדה הנוכחית צריך לגנוז, ולבחור באחת משתי אפשרויות. או שמקימים גוף בדיקה רציני עם סמכויות רציניות, או שמוותרים על ועדת הקישוט הזאת.
אחד המחדלים הגדולים של "הקונספציה" שהתפוצצה לכולנו בפרצוף הוא ההתמכרות למונח "תחושת ביטחון" שהיה פופולרי במיוחד בהצהרות מנהיגינו לכל אורך השנים. "נחזיר את תחושת הביטחון של התושבים" וכו' וכו'. "תחושת ביטחון" הוא מונח מופרך. צה"ל והממשלה לא צריכים לספק תחושת ביטחון לאזרחים, אלא לספק ביטחון. אם מספקים לנו תחושת ביטחון, אנחנו עלולים להתעורר בשעה 06:29 ולגלות שהתחושה הזאת הייתה תחושת שווא. להבדיל, הוועדה הזאת נותנת תחושה של ניקיון כפיים ובדיקת ניקיון כפיים, אבל אין לה יכולת אמיתית לבדוק.
האחוזון העליון
כאשר התחלתי לסקר לפני שנים את תחום המשפט, אדם חכם נתן לי עצה. הוא אמר לי כך: "כל הכתבים מתעניינים ב־5 אחוזים מתוך תחום הסיקור הרחב מאוד הזה. אם תנסה להתחרות בהם, אתה קרוב לוודאי תפסיד. אבל יש לך 95 אחוזים מתוך תחום הסיקור, שאף אחד לא נוגע בהם. תתבלט שם". העצה הזאת נכונה לא רק בעבורי ברמה האישית, היא נכונה בכלל לכל עולם התקשורת. במשך חודשים על גבי חודשים רוב ככל מערכות החדשות עוסקות לפרטי פרטים בכל חצי דיווח, רבע נכון ושמינית הוגן בנוגע למשא ומתן על עסקת החטופים. התחרות בין רוב כלי התקשורת ורוב העיתונאים לא עוסקת במהות, אלא באותם 5 אחוזים שלא מחכימים את הציבור בכלום, ולא מאפשרת להם לפתח פרספקטיבה על האירועים הדרמטיים שלפנינו. אם לא צרכת חדשות בחודש החולף, לא הפסדת כנראה כלום. איך הציבור יכול לחוות דעה אם הוא בעד או נגד העסקה, כאשר מבלבלים לו את המוח בכל הרכילות שמסביב אבל בכלל לא במהות? מתי לאחרונה מישהו עסק בשאלה איך תושבי כרם שלום ובארי יוכלו לחזור לבתיהם בביטחון (ולמעשה אפילו עם "תחושת ביטחון"), כאשר בסיום המלחמה חמאס חוזר להתעצם וישראל לא שולטת בציר פילדלפי? זו בסך הכול דוגמית אחת לשאלות שאף אחד לא עוסק בהן. במקום זאת טוחנים לנו את המוח על המסגרת של התמונה, ואף אחד לא מסביר לנו מה רואים בתמונה עצמה.
באמצע השבוע הוציאה משטרת ישראל הודעת דוברות, לפיה "בפעילות של שוטרי המחוז הצפוני נעצר תושב אום אל־פאחם שנתפס נוהג ללא רישיון נהיגה בפעם התשיעית, כאשר בחמש מהפעמים נתפס נוהג תחת פסילת בית משפט". ההודעה ממשיכה ומוסיפה כי במהלך בדיקה שגרתית הם גילו כי הנהג, בן 43, לא הוציא רישיון נהיגה מעולם וכי כאמור זאת הפעם התשיעית שבה הוא נתפס. ראש מדור תאונות הדרכים במרחב העמקים, פקד גידי פינגרוט, דיבר על חשיבות מעצר החשוד, שנחשב פצצה מתקתקת. עם כל הכבוד למעצר, צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית בין־גלקטית כדי לברר איך למען השם קרה שאדם עם כזה רקורד לא נורמלי ממשיך להסתובב בחוץ ולהיעצר ולהשתחרר להנאתו? זו דוגמה קיצונית אבל מייצגת. מערכת המשפט שלנו היא הגוף הכי לא מרתיע שיש. עבריינים סדרתיים, פצצות מתקתקות, נכנסים ויוצאים מבית המשפט כאילו כלום. אם הייתי שר המשפטים או השר לביטחון לאומי, הייתי מכנס ישיבה דחופה ומזמן אליה כל גורם אפשרי ממשטרת ישראל, פרקליטות המדינה, הייעוץ המשפטי לממשלה והנהלת בתי המשפט כדי שייתן הסברים מה קורה פה למען השם.
אבל כולם מתעסקים בחמשת אחוזים של ההפגנות ושאר הדברים הצבעוניים. לא רק העיתונאים, אלא גם השרים הממונים. ובינתיים, ברחובות ובכבישי ישראל – אנרכיה – ולתפארת מדינת ישראל.
לתגובות: [email protected]
***