אקדים ואומר: עצירת חימושים לבעלת ברית נאמנה באמצע מלחמה בארגון טרור רצחני היא מעשה שלא ייעשה.
לאחר שאמרתי זאת, אני רוצה לפרוס את מחשבותיי בעניין יחסינו עם ארצות הברית, זאת לאחר תגובות לראיון שלי הבוקר בגלי צה"ל (בהקשר אספקת חימושים).
הברית האסטרטגית עם ארה"ב היא אבן יסוד בתפיסת הביטחון הישראלית. הברית החשובה הזו נשענת בעיקר על ערכים משותפים, בהיותנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
מערכת היחסים עם ארה"ב חשובה מאוד בימי שגרה וקריטית בעת מלחמה, מהסיבה הפשוטה שארה"ב היא ספקית התחמושת העיקרית שלנו וגם זו שמהווה עבורנו כיפת ברזל מדינית מול העולם.
כך שבין אם נאהב את זה ובין אם לא, כל עוד איננו מעצמה עולמית המסוגלת לייצר לעצמה את כל החימוש הנדרש ואין לנו זכות וטו באו"ם, הקשר עם ארה"ב חשוב מאוד.
את היחסים עם האמריקאים צריך לנהל בצורה שתאפשר לנו לעמוד על שלנו במקומות החשובים והמהותיים, כמו למשל במקרה של פעולת צה"ל ברפיח.
אמירות מיותרות ומטופשות ופגיעה באמון הנובעת מאי עמידה בהחלטות שסוכמו עם האמריקאים, פוגעות ביכולת שלנו לעמוד על שלנו ברגעים ובדברים החשובים.
פעמים רבות חזרתי ודיברתי על התחושות הקשות אל מול אפשור העברת סיוע הומניטרי לרצועה בעוד 132 מאזרחינו נמצאים שם בתנאים בלתי אנושיים. אבל, אחת שממשלת ישראל החליטה בתיאום עם ארה"ב שזה מה שצריך לקרות, מסמוס ההחלטה וגרירת רגליים היא פגיעה באמון מול ידידתנו.
כך גם אמירות פוגעניות כלפי הנשיא ביידן והתערבות מיותרת בפוליטיקה הפנים אמריקאית נגד נשיא מכהן.
התנהגויות אלה יוצרות מערכת יחסים עכורה בין המדינות, וכך, כאשר אנו מגיעים לרגעים בהם נדרשת עמידה איתנה על הצרכים הביטחוניים שלנו, אנו נמצאים בנקודה מוחלשת מול הממשל.
לסיכום, מערכת היחסים עם ידידתנו ארה"ב היא מרכיב קריטי בביטחון הלאומי שלנו. לעיתים אנו חייבים לעמוד על שלנו גם במחיר עימות עם ארה"ב.
כדי להחזיק את המתח הזה, חייבים לנהל את מערכת היחסים הזו בתבונה. אפשר וצריך לבקר את הממשלה כאשר זה לא קורה.