הר הרצל ביום הזיכרון
הר הרצל ביום הזיכרוןצילום: דוב בער הכטמן

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מתקרב ואיתו הפולמוס בין מי שסבורים שנכון לפוליטיקאים להדיר רגלם מטקסי היום בבתי העלמין ומנגד מי שסבורים שדווקא היעדרם של פוליטיקאים מהטקסים היא פגיעה בזכר הנופלים.

בראיון לערוץ 7 קוראת תמי שלח, יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל ששכלה את בעלה, מפקד טייסת סא"ל אהוד שלח ז"ל, במלחמת יום הכיפורים, לפוליטיקאים להגיע לבתי העלמין, להקשיב למצוקת המשפחות ובעיניה רצוי שיסתפקו בדומיה, יניחו זרים ולא ישאו דברים.

"זו שנה אחרת מאוד. המלחמה התחילה לפני יותר משבעה חודשים ועודנה קיימת. בכל יום אני מקבלת שמות של נופלים בדרום ובצפון וכולנו בטלטלה קשה. כולנו נתקבץ ביום ראשון בערב וביום שני בבוקר בטקסי יום הזיכרון שהוא יום לאומי לכלל החללים שנפלו כעת וגם לכל לחללי העבר שנפלו על תקומת ישראל, ובעלי ביניהם. הוא האמין במדינה בארץ ובהמשך חיינו כאן", אומרת שלח ומוסיפה כי לטעמה "נבחרי העם העומדים בראש המדינה צריכים לייצג אותנו בטקסים האלה".

"הם צריכים להיות מאוד רגישים. הייתי מציעה שיבואו קודם לכן להסתובב בין המשפחות ליד הקברים ולהקשיב למשפחות בלי לדבר. בהחלט יכול להיות שיהיו גם מילים קשות. העצבים חשופים והרגישות קשה והכעס גדול ומובן. מובן שהדעות חלוקות, אבל הם צריכים להיות שם ולשמוע. הפרוטוקול אומר שהם גם צריכים לדבר, אבל הייתי מעדיפה שלא ידברו. אם הם בכל זאת ידברו הייתי מעדיפה שהם ידברו על החללים הקבורים באותו מקום שבו הם נמצאים. שיעשו עבודה מקדמת וילמדו על מי שקבור באותו מקום ולדבר על הגיבור שנמצא שם והמשפחה הגיבורה שמאחוריו".

שלח שבה ומדגישה כי "הרגישות צריכה להיות ענקית. הכול מובן והייתי מעדיפה שלא ידברו ורק יניחו את הזר, אבל אני לא יכולה להגיד לשר אם לומר משהו או לא. אני רק יכולה להציע וזו הצעתי. הם צריכים להיות, לשמוע את הציבור, ואני מבקשת גם איפוק מכולם ולהסתפק בהנחת זר".

"אסור שלא תהיה רגישות ביום הזה. זה יום שהוא רק של החללים ואין בו פוליטיקה", היא אומרת ולשאלת החשש שהצעקות על הפוליטיקאים יפגעו בזכר החללים היא אומרת כי אכן "הצעקות פוגעות ואני מקווה שיהיה איפוק. אני מבינה את הרגישות של כולם ולא יכולה להגיד למישהו שלא לצעוק, כי הכול בא מהלב, אבל אני מבקשת מהשרים וחברי הכנסת להיות מאוד רגישים לציבור שבפניהם הם עומדים, שיבינו את הכאב של כולם. הכאב הוא ענק והחסר ענק ולא ניתן להתעלם ממנו. השנה דרוש יותר יתר איפוק. שילכו על קצות האצבעות ויכבדו את המשפחות הגיבורות שרוצות להמשיך בחיים והחדשות שבהן עדיין לא קולטות את העניין, מעבר לקהל האלפים של הוותיקים שזהו גם יום הזיכרון שלהם".