ד"ר שלומית להמן, אלמנתו של שלמה אומן שנפל במלחמת שלום הגליל, מתקשה עם הקריאות שלא לחגוג את יום העצמאות השנה וסיפרה על קדושת שני הימים, הזיכרון והעצמאות.
"יום הזיכרון הוא יום מאוד משמעותי עבורי", פתחה ד"ר להמן את דבריה בראיון לערוץ 7. "בכאב העצום, העמוק והרחב שאין לתאר אותו במילים שכולנו חווים, ואני חושבת שמי שמכיר את הכאב באופן אישי, אז החוויה המוכרת עושה אותו עמוק מאוד וחודר מאוד".
היא שיתפה: "האבל הפרטי שלי הופך להיות אבל לאומי וכל עם ישראל מצטרף לאבל ולעמידה של הזכירה, ולהצדעה לכבודם של אלה שבאמת מסרו את נפשם, עבור כולנו".
"נכון שאני זוכרת את שלמה בכל יום בשנה, ויש לי את יום הזיכרון המשמעותי האישי שלנו, אבל לא, היא לא יכולה להחליף את יום הזיכרון בשום דבר, והוא מאוד משמעותי, וכך גם השנה, כשאני מצטרפת לכל המשפחות השכולות הרבות שאני מכירה באופן אישי".
היא הדגישה את חשיבות היום. "היום הזה הוא מאוד חשוב לי, ואני חושבת שהוא מאוד חשוב לכולנו - וגם היום שאחריו, ויום העצמאות, קשה לי מאוד לשמוע את הקולות שלא לחגוג את יום העצמאות השנה".
להמן הסבירה כי "החיבור של הימים הוא קשה, המעבר לא קל, ולפעמים לוקח זמן, אבל החיבור הוא קדוש בעיניי. 'כי במותם ציוו לנו את החיים', הוא לא מילים עבורי, הוא משמעות עבורי".
היא ביקשה להדגיש: "אנחנו חוגגים את זה שיש לנו מדינה. אנחנו עם בארצו עם צבא משלו. נכון שקרה הנורא מכל, אבל הצבא שלנו הגן עלינו, יש מעשי גבורה מדהימים בחצי שנה האחרונה, יש סיפורים מזוויעים, אבל אנחנו בהחלט חוגגים את היכולת שלנו להיות במדינה שלנו, להיות עם במדינה שלנו".
בהמשך סיפרה על בעלה שלמה ש"היה תלמיד חכם, הוא היה עם מאור פנים, הוא ידע את הדרך לנפש של כל אדם, הוא היה אוהב בריות, העם היה חשוב לו, הארץ הייתה חשובה לו, אדם מיוחד במינו".
היא ציטטה ממכתב ששלח שלמה לאביו בדרכו לבקו"ם ואשר יצא לאור בספר 'את העולם נתן בלבו'. "אני שמח ואסיר תודה על כך שניתן לי להגן על חיי שלי, על חיי משפחתי ועל קיום המדינה הזאת, ולהפסיק להיות תלוי באחרים בלי לתרום. ברמה גבוהה יותר, זכות היא ליטול חלק פעיל בתהליך הזה ששמו מדינת ישראל, אשר יש לו, ללא ספק, משמעות רוחנית, גם עבור אדם שלא שייך בכל ליבו לגוש אמונים. אמת, דרושים מחשבה כדי לרכוש את הנכונות, לתרום, לקחת את כל מה שיש לך, כולל חייך".
עוד היא ציטטה מהמכתב: "אני מרגיש שאני מוכן, פחות או יותר, לעשות גם את זה, וכשאני אומר מוכן, כוונתי להכנה שהיא עמוקה יותר מסיסמאות קולניות ומהצהרות דרמטיות. אני מודע היטב לעובדה שבמרוצת השירות עצמו לא הכול יראה לנו כמקודש ונעלה, אך אני מאוד מקווה שתמיד תהיה לי ההרגשה שזה הטנקים, לילות ללא שינה, וכל אלה הן מצווות. מצווות מהמדרגה הראשונה".
"אני בעזרת חבריי קבעתי לעצמי סטנדרטים גבוהים להתנהגות דתית במרוצת השירות צבאי", הוסיף שלמה וכתב והסביר "כי אנו מתייחסים לשירות הזה לא כסיום תקופת החינוך בבית ובישיבה, אלא כחלק בלתי נפרד של אותו חינוך ממש. הנקודה הזאת הודגשה מאוד על ידי הרבנים שלנו".
ד"ר להמן קישרה את דבריו לחיבור של שני הימים, הזיכרון והעצמאות. "החיבור הזה, בין יום הזיכרון ליום העצמאות, שלמה הביע במילים אחרות של ערב השירות הצבאי במכתב הזה שלו".
בהמשך סיפרה על השכול האישי ושיתפה כי הייתה בהריון כששלמה נהרג. "דוד היה בן שנתיים, הטלפון האחרון של שלמה היה ליום הולדת השנתיים של דוד, להגיד מזל טוב, והייתי בהיריון עם שלומציון שנולדה חמישה חודשים אחרי"
מי שבישר לה על נפילתו של שלמה הוא אביה שקיבל את העדכון מחבר שחזר מהקרב. "חרב עלי עולמי. אני זוכרת שהביטוי חודר לי לעצמות, הופך להיות ממשי". עם כל הקושי והכאב היא בחרה בחיים. "בחרתי בחיים, באמת בחרתי בחיים. לא ידעתי איך, לא ידעתי איך עושים את זה, לא ידעתי מה זה אומר, ידעתי שהבחירה של אותו רגע היו שני דברים מרכזיים שאמרתי, אנחנו נהיה משפחה שמחה, שחיה את החיים במלואם, כמו ששלמה חי את החיים במלואם, זה היה דיבור פנימי, לא חושבת שבטאתי את זה אז בקול, והעולם ובראשו הילדים שלי יכירו את שלמה. שלמה איננו, אבל הוא יהיה פה, יכירו אותו. זה היה הבחירה בחיים".
היא סיפרה כמה שלמה שנוכח כיום בחיי הצאצאים שלה, גם לאחר נישואיה השניים. "אני מאושרת מהיכולת הזאת שהקב"ה נתן לנו לזכור באופן חי, ואני רוצה להגיד לכל המשפחות השכולות, שבדרכנו, הם ממשיכים לחיות חיים של אנשים שלא נמצאים איתנו".
בהמשך לדבריה היא ביקשה להוסיף: "למדתי דרך החיים, שרגשות קוטביים כמו עצב ושמחה, יכולים לדור בכפיפה אחת באותה עת. העצב על האובדן, הנה, אני עצובה ובוכייה וקשה לי, האובדן שאנחנו חווים בימים האלה ובחודשים האחרונים. העצב על האובדן של שלמה מלווה אותי בכל השנים. יש שם חור שחור שלא יכול להתמלא. ויחד עם זה אפשר להיות עצובים ולהתאבל ולהיות שמחים באמת במלוא המשמעות של המילה. זה כאילו מים ואש שלא יכולים, זה יכול להיות ביחד וזה נותן המון כוח וזה נותן גם המון תקווה".
היא ציטטה ממכתב נוסף של שלמה שכתב: "אדם הוא דבר חי, דבר מוליד, דבר שממשיך, דבר שיש לו נצח. כמה ימי שני חייך, מסביר הרב הירש, כמה ימים אתה חיית חיים אמיתיים, חיים של תרומה לעצמך ולכלל. משום שאלו החיים האמיתיים של האדם, חיים של תרומה ושל נצח".
להמן קישרה את דבריו ליום הזיכרון. "כל האנשים שאנחנו עומדים וזוכרים אותם ביום הזיכרון, זה אנשים שהחיים שלהם היו חיים אמיתיים, של תרומה לעצמם ולכלל, ואלו חיים אמיתיים, כמו ששלמה מצטט את הרב הירש, ואז זה חיים של נצח".
"החלק מהחיים של הנצח, אם נסגור במה שפתחנו, זה באמת כדי לחיות כאן, כדי להגן על עצמנו, כדי להיות חברתית יותר טובים, ביטחונית יותר טובים, בכל המובנים, דתית יותר טובים יותר וזה מה שאני מאחלת לנו. יום זיכרון משמעותי עם הכאב וחג עצמאות משמעותי, שיש בו גם שמחה", חתמה ד"ר להמן את הראיון עם המסר המקשר בין שני הימים.