דיצה אור, אמו של אבינתן החטוף בעזה, מתארחת באולפן ערוץ 7 ומספרת על ההתמודדות האישית בחודשים מאז נחטף בנה, על התקוות והתפילות, על תחושת אזלת היד המנהיגותית מול חמאס ועל האמונה בייעוד של העם, שלה ושל בנה גם שם בחשכת עזה.
על הרגעים המתעדים את חטיפתו של בנה היא מדגישה כי לא בחוסר אונים נתפס בנה, אלא כבחור חזק פיזית ומנטאלית בחר אבינתן להיחטף יחד עם חברתו ולא להפקיר אותה. "חוסר האונים הוא לא התיאור הנכון לאותו רגע. אני מניחה שהיום הוא חסר אונים בוודאי בגלל התנאים הפיזיים שלו".
"אנחנו יודעים שהפרידו אותם כשהם הגיעו לבטן השאול. לקחו את נועה למקום אחד ואת אבינתן למקום אחר. אנחנו יודעים את זה מהחטופים שחזרו בעסקה הראשונה", מספרת דיצה ומוסיפה כי היו מהמשוחררים שסיפרו עד כמה נועה מתגעגעת לאבינתן, מדברת עליו ודואגת לו "וגם אנחנו. אין לנו אינדיקציות חוץ מאות חיים לפני כמה חודשים".
על ההתמודדות שלה ושל המשפחה מספרת דיצה כי מדובר בתהליך שעובר שלבים ומשנה גוונים וככל שחולף הזמן זה קשה יותר. "כל זמן שהוא לא חוזר זה כאילו הוא נחטף היום", היא אומרת על משקל דברי חז"ל אודות חורבן בית המקדש. "כל יום שהוא נחטף מחדש זה יותר כואב. זה כבר כאב פיזי בעצמות. מרוב הכאב הפזי אני יודעת כמה עצמות יש לי ובמקביל לזה הולך ומתברר תהליך פנימי של מה קורה כאן ולאן אנחנו מכוונים. אלה שני תהליכים הפוכים, יותר כאב מחליש והתבררות שהיא התעצמות".
בהתייחס לתהליך קבלת ההחלטות אומרת דיצה כי צה"ל צריך לדאוג אך ורק לאינטרס של ישראל מבלי להתייחס לאיש. "צריך לפרק את עזה, להרוג ל מי שמתנגד לצה"ל שם, למוטט את שלטון החמאס, את הריבונות שלו ואת היכולות הצבאיות שלו באופן שבו לא תהיה לו שום השפעה על האוכלוסייה בעזה. רק בדרך הזו אפשר להחזיר את כל החטופים וגם לדאוג לביטחון של מדינת ישראל".
לטעמה יש לפרק את החמאס עד לרגע שבו הוא יציע את העסקה הטובה ביותר בה כל החטופים יוחזרו בפעימה אחת תמורת חייהם של ראשי הארגון הדואגים לעצמם. "שלא תהיה להם ברירה, להחזיר את החטופים או להפסיד את החיים שלהם, שם תהיה עסקה על כולם במכה. היינו יכולים להיות שם מזמן. זה שהתמהמהנו חמישה חודשים זה ביזיון למדינת ישראל".
ההתמהמהות הזו, היא אומרת, נבעה מהרצון לתת עוד ועוד הזדמנויות לעסקאות נוספות ולנוסחים שונים של עסקה, "אבל מההתחלה היה ברור שהחמאס לא הולך על שום עיסקה ואין לו אינטרס לעשות עסקה כי ויתרנו על הלחימה, אנחנו מכניסים סיוע הומניטארי פי שלוש מהכמות שהייתה לפני המלחמה, אנחנו בונים להם נמל, משיבים את מי שנעקרו מבתיהם בצפון, מכניסים אותם לעבודה אז למה שיסכימו לעסקה?".
לשאלת הפסקת המלחמה, דרישתו של חמאס, אומרת דיצה כי ניתן להפסיק את הלחימה. הפסקת המלחמה היא בעיניה ביטוי מוזר כיוון שהחמאס מבהיר שמטרת העל שלו היא חיסול מדינת ישראל ושחיטת היהודים והפסקת המלחמה משמעה נכונות לקבל את המציאות הזו שבה חמאס מעוניין לרצוח אותנו ואנחנו מתחייבים בפני העולם שלא נילחם בחזרה. "מי יכול לחתום על כזה דבר? אנחנו יכולים לחתום על זה זמנית וברגע שהחמאס יפר את ההסכם, גם בדבר קטן, נפורר אותו לגמרי".
עסקה שתכלול עשרה עשרים או שלושים חטופים שישוחררו היא בעיני דיצה אור ביזיון והפקרתם לנצח של כל מי שלא ייכלל בפעימה זו "ובזה בשום אופן לא נתמוך כי זה להפסיד בכל החזיתות".
על מה שעובר על כולנו היא אומרת כי לתחושתה "העם עובר תהליך עמוק של בירור זהות. יש פער מטורף בין השלטון לבין העם. יש מעל שלושים אחוז שהתחברו לזהות יהודית משמחת תורה ואילך בקרב העם. אלה אנשים שהם לא מתוחכמים יותר מדי, לא מתייחסים לאופנות משתנות וברור להם מי אנחנו ומה אנחנו עושים בעולם ובארץ ישראל. לזה יש יותר ויותר התחברות בעם. הבעיה היא שהשלטון, ובוודאי מוקדי הכוח במדינה, מערכת המשפט, התקשורת ברובה, מערכת החינוך, יותר ויותר נלחמים בזהות שלנו ומוחקים אותה לטובת הפרוגרס ואידיאולוגיות חסרות זהות, וכך נוצר פער מטורף ונתק".
דיצה חשה עידוד גדול מרוחו של העם ותקווה "שהעם יגבר על השלטון", היא אומרת ומוסיפה כי ישראל כעת חסרה מנהיגים. "מנהיגים הם כאלה שמסתכלים אליהם מלמטה, הם מובילים אותך, יש לך מה ללמוד מהם, הם השראה. אין לנו את זה. יש לנו אנשים בשלטון שיש להם כוח והם מקבלי ההחלטות".
בהתייחס לממשלת ה'ימין על מלא' תוהה דיצה מה משמעותה של הימניות הזו, מה האידאולוגיה האמירה של אותו ימין, האם הימין מדבר על מקלט בטוח ללא אמונה, מה שבסופו של יום מוביל לפוגרום נוסף? "הימין לא מביא לזה פתרון ולא מוכן להתחבר לזהות העמוקה. אנחנו כאן לא כדי למצוא מקלט בטוח כי זה לא מקלט בטוח וזה לא מה שאנחנו מחפשים בחיים. אנחנו צריכים זהות עמוקה, יהודית ושורשית וכך ננצח".
לתפיסתה העובדה שהמונח עצמאות מנותק היום מזהות מביאה לכך שאכן אין טעם בחגיגות העצמאות. "העצמאות שלנו היא חירות וחירות קשורה תמיד לזהות. אם אתה לא יודע מי אתה אז כל פרסומאי, כל מעצב דעת קהל וכל אידיאולוגיה גונבים אותך כי אין לך אחיזה ועוגן. עבורי כל חודש אייר הוא חודש של העמקה בשורשים ובזהות וחיבור למי שאני באמת וחיפוש דרך לבטא את זה במציאות הפרטית והלאומית".
עוד מספרת דיצה על שגרת הבוקר המיוחד שלה כתושבת שילה שביתה צופה אל מקום המשכן, ובכל בוקר היא פונה דרומה לעבר עזה ומדברת אל אבינתן בנה ו"שולחת לו אהבה כוח וודאות שהוא חוזר הביתה. יש לו חיים ארוכים ותפקידים גדולים, וגם שם יש לו תפקיד ענק. הוא לא שם כי הוא שבוי פאסיבי וקרבן. אנחנו לא בעולם הזה כדי לשרוד אלא כי יש לנו משימה ובשורה בעולם ואבינתן לוקח את הבשורה הזו למעמקי החשיכה, לעמק הבכא של השאול שם. הוא נלחם על האור וכל העולם הנאור צריך לעמוד מאחוריו ולדאוג שהוא יחזור הביתה מהר וישלים את המלחמה ברוע כי זו טובת כל העולם".