הר הרצל ביום הזיכרון
הר הרצל ביום הזיכרוןצילום: דוב בער הכטמן

שלום הרב, אני מגיעה ליום העצמאות השנה בלב קרוע ומורתח. מי היה מאמין?! שבעה חודשים של מלחמה, מאתיים אלף איש עקורים מבתיהם, חיילינו מסכנים את נפשם בעזה והחטופים כלואים בגהינום החמאסי.

והסוף? לא נראה באופק. תגיד לי אפשר לחגוג במצב כזה?! איך אפשר לשמוח על מדינה כשככה היא נראית?!

מירב

*********************************

שלום מירב.

הקושי מובן בהחלט והכאב צורב ומטלטל. בימים כאלו הלב של כולנו הומה תפילה להצלחת חיילינו במאבק שאין צודק ממנו למגר את הרשע, וכולנו מקווים ומייחלים לשיבת אחינו החטופים לביתם.

האם בגלל המצב נכון לוותר השנה על החגיגות והשמחה ביום העצמאות?

התשובה היא: לא! ויש לכך לפחות ארבע סיבות.

1. החכם באדם אמר: "עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת רקוד" (קוהלת ג,ד).
יש זמן ועת לכל דבר ולא נכון לערבב או לבטל את האחד מפני השני.
האבלות והצער על חורבן המקדש בתשעה באב, לא מונעים מאיתנו לצהול ולשמוח בט"ו באב, ותחושת הרוממות של המלכת ה' בראש השנה לא באה על חשבון ההתמקדות בחטאים הפרטיים ביום כיפור.
כך גם יש את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויש את יום העצמאות, וכל אחד מהם "קובע ברכה" לעצמו.

2. זה נכון, מירב, שהשנה הכאב ביום הזיכרון גדול במיוחד והדמעות על לחיינו מההלוויות האחרונות טרם יבשו.
אך מצד שני דווקא השנה אנו מבינים הרבה יותר את ערכה של המדינה ואת משמעותה של עצמאות יהודית, וממילא גם צריכים לשמוח עליהן יותר.
כי אחרי 76 שנים בהן התרגלנו לראות את המדינה הזו כמובנת מאליה, קיבלנו המחשה כואבת עד אימה איך נראה יום אחד כשהיא נמצאת על mute. חווינו טראומה כשלכמה שעות היא לא הייתה 'נוכחת'.

במילים אחרת: באותה מידה שהשנה צריך לבכות יותר ביום הזיכרון, כך צריך להעריך יותר את יום העצמאות ולשמוח בו.

3. בל נשכח כיצד פעלו יהודים בכל הדורות, גם במצבים קשים הרבה יותר. במרתפי האינקוויזציה, בקור המקפיא של סיביר ובגהינום של אושוויץ. תמיד יהודים עשו כל מאמץ לציין את חגי ישראל. הם שרו זמירות שבת, הדליקו נרות חנוכה ודקלמו בעל פה את מילות ההגדה.
וכן, מירב, הם גם רקדו ושמחו עם התורה בשמיני עצרת, אפילו אחרי אקציות אכזריות ופוגרומים קטלניים.

מה שוודאי השתנה בין אז להיום אלו המימדים. ביום השחור, ה-7.10, נרצחו כ-1500 מאחינו. זהו מספר נורא אבל לגמרי חריג בימינו. בל נשכח שבימי השואה נרצחו פי ארבעת אלפים מזה!
ההבדל בין אותם ימים אפלים בהם היינו נתונים למשיסה בארץ זרה, לבין מצבנו היום, מתמצה בשתי מילים: מדינת ישראל. האם לא ראוי לשמוח על כך?

4. ודבר אחרון: עצמי רגע עיניים וחשבי איך סינוואר ונסראללה היו רוצים שייראה השנה יום העצמאות שלנו.
עכשיו פקחי אותן: בואי נעשה בדיוק הפוך! כי בשדה הקרב חיילינו הגיבורים מביסים אותם. אסור לנו לתת להם לנצח אותנו בקרב על הרוח. עלינו לשאוב משמחת החג כוח ותעצומות להמשיך בהתמודדות, ובע"ה נזכה להכחיד את הרוע הנאצי ולהשיב את השקט והשלווה לגבולנו.

מכל הסיבות האלו, מירב, אני חושב שראוי גם השנה להודות ולהלל לקב"ה ביום ה' באייר ולשמוח על המתנה המופלאה שזכה לו דורנו בהקמתה של מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו.

שיהיה לך ולכל בית ישראל חג עצמאות שמח!

* המאמר הזה הוא חלק מהתכנים של מועדון ההורים הגדול בשיתוף ערוץ 7. מוזמנים להצטרף אל נבחרת ההורים ולקבל גישה למאגר המלא של משדרים ותכנים חינוכיים.