איריס חיים ריגשה הערב (שני) כשהדליקה את משואת "ניצחון הרוח" לכבוד בנה יותם שנהרג בשוגג מאש צה"ל כשניסה להימלט מהשבי ברצועת עזה.
"אני משיאה משואה זוֹ לכבוד יותם שלי", אמרה איריס חיים בדמעות, "לכבוד רוח העם שלעולם לא נשברת. לכבוד היכולת להאמין, ולראות את הטוב בחברה הישראלית. לכבוד האחדות. ולתפארת מדינת ישראל".
מיד אחרי האסון בהרג בנה שלחה איריס מסר מוקלט לחיילים שירו בשוגג בבנה, שבו הזדהתה עם כאבם, חיזקה אותם בלחימה וחיבקה אותם. מאז היא פועלת בכל דרך לחזק את רוח העם ולקרוא לאחדות.
יחד איתה הדליק את המשואה עזרא יכין, בן 95 מירושלים, שהיה לוחם בלח"י והשתתף בקרבות מלחמת העצמאות ובהם ניסיון הפריצה לעיר העתיקה, במהלכו נפצע קשה.
יכין אמר בטקס: "אני משיא משואה זו לכבוד רוח הגבורה שעוברת מדור לדור, מדור המכבים לדור התקומה. לחמתי בשורות הלח"י מגיל 15 ועד היום אני גאה לשרת כחייל נאמן של מדינת ישראל", אמר.
בהודעה הוועדה שבחרה בו נמסר כי "למעלה מ-50 שנה שהוא מנחיל את מורשת הקרב של צה"ל באמצעות ספרים, הרצאות ואינספור מפגשים עם חיילים. בהרצאותיו מעוררות ההשראה הוא מדגיש את אחוות הלוחמים ואת חשיבותה להשגת הניצחון. עם פרוץ המלחמה התגייס שוב למילואים, והיה למילואימניק המבוגר בתולדות המדינה".
אל שניהם הצטרפו שלושת המוזיקאים עברי לידר, רביב כנר וחיים אוליאל. לידר, מהאמנים החשובים והמשפיעים במוזיקה הישראלית, התגייס מיד עם פרוץ המלחמה לחזק את רוחה של ישראל הלוחמת והכואבת.
בהודעה מהצוות שבחר בהם נכתב כי לידר, "יחד עם צוות הנגנים שלו יצא בכל יום להופעות בכל רחבי הארץ. עברי מייצג את אמני ישראל הרבים והצוותים הטכניים שהתגייסו להופיע ולרומם את הרוח באלפי הופעות בפני לוחמים בקו האש ובשטחי הכינוס, ליד מיטות הפצועים, במלונות התושבים המפונים, בבתי הקברות, ולהבדיל בשמחות שנערכו בצל המלחמה. עברי איבד במלחמה את מנהל הבמה שלו אביב ברעם ז"ל חבר כיתת הכוננות של כפר עזה שנפל בקרב".
בהודעה נמסר כי רביב כנר, לוחם ביחידת אגוז שגם התמודד עם הלם קרב בעקבות שירותו הצבאי, "מייצג את האמנים הרבים שמשרתים במילואים כלוחמים וכתומכי לחימה, ונותנים השראה לכולנו, ואת אלפי המתמודדים בכל יום עם מחירה הנפשי של המלחמה".
על חיים אוליאל, בן שדרות, נכתב כי הוא יוצר מוסיקה בעיר הדרומית כבר שנים רבות. "יחד עם בני עירו הוא מתמודד כבר שנים עם אתגרי החיים בעיר תחת האיום התמידי מעזה. בשבעה באוקטובר הוא פונה מהעיר ולאחרונה שב אליה, מתוך החלטה נחושה להתמודד ולצמוח גם מתוך השבר הגדול. הוא מייצג את יוצרי התרבות ביישובי הנגב המערבי, שממשיכים ליצור למרות הכל".