אני מציע לוותר מראש על כל המאמצים לנסות לשכנע בהיגיון ובעובדות את האדונים הנכבדים בהאג שהם טועים בצווי המעצר המתוכננים שלהם. הרי מראש הגישה שלהם היא 'לנו יש את העמדה שלנו, ואל תבלבלו לנו את המוח עם עובדות'.
הרי איש לא חולק על כך שמדובר במשחק פוליטי גרידא, שאין לו שום היבט משפטי. בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג מושפע מהפוליטיקה. הפונים אליו הם ארגונים פוליטיים, או גופים פוליטיים שמפעילים אותו כחלק מ'מלחמה משפטית' שהפכה בעשורים האחרונים לחלק מניהול מלחמה בין מדינות וחלק מהתנגשות פוליטית בין מדינות וארגונים.
מדובר במלחמה, בעוד צורה של מלחמה, ולכן גם במלחמה הזו, כדאי לזכור שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה – וההתקפה צריכה להתבצע בשתי זירות: אחת הסברתית כלפי דעת הקהל בעולם, זירה שמדינת ישראל הפקירה כבר לפני שנים רבות, והשניה לתקוף חזיתית את התובע בהאג ואת השופטים האנטישמים.
ישראל חייבת בצעד ראשון להוציא צו מעצר מטעמה לכרים קאן, התובע הכללי של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. ממשלת ישראל חייבת להבהיר, שראש ממשלתה ושר הביטחון שלה יבקרו במדינות העולם לפי רצונם ולפי צרכי מדינת ישראל כל עוד הם מכהנים בתפקידם. ישראל חייבת להבהיר שכל מדינה שתנסה לעצור מי ממנהיגיה, ישראל תפעל למעצר ואף לחטיפה של אזרחים שלה.
ובמקביל, כאמור, חייבים לחדש את המאבק ההסברתי בעולם. יש לנו מספיק סרטים לא רק של זוועות מחבלי החמאס בשמחת תורה, אלא גם של אוכלוסיה פלשתינית חוגגת באמת עם שפע הסיוע ההומניטרי שנכנס אליה. הזירה ההסברתית הוזנחה שנים רבות.
היעד האסטרטגי של ישראל חייב להיות יצירת דה-לגיטימציה בעולם של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. הגיע הזמן להגביר את הפעילות בזירה הזו, באופן הכי מקצועי והכי אמין והכי יעיל. אתגר למשרד החוץ הישראלי.
וכאן ישראל צריכה להעמיד במבחן את המימשל האמריקני, לראות האם מדובר בידידות שכולה דיבורים והבל, או שנשיא ארה"ב מוכן גם הוא לעשות צעדים מעשיים כנגד החלטת האג. גם זה אתגר למשרד החוץ הישראלי.
פעילות מקבילה כזו, של מתקפה במקום התנצלות, עשויה להביא את התוצאות הנדרשות.