שלש עשרה שנה ישבו יחדיו ר' שמעון בר יוחאי ובנו ר' אליעזר במערה ולמדו תורה .מאמרים רבים עסקו בנסיבות שהביאו את רשב"י להתחבא תקופה זו במערה וכן מתהליך יציאתם מהמערה והמפגש עם העולם הטבעי.
אך מה נאמר לגבי עצם התופעה המיוחדת-שלש עשרה שנה יחדיו אב ובנו שוהים יחדיו בלימוד משותף ומעמיק! הניתן להעריך זאת? איזה קשר מדהים בין אב ובנו נוצר במצב שכזה?.
בדורות שלנו אנו זוכים ב"ה להנות מקיומה של מערכת חינוך מסודרת ומאורגנת. מעון וגן ילדים. בית ספר יסודי, ישיבה תיכונית או אולפנא. ישיבת הסדר או מכינה! מקובל לזקוף את כל זכות כמובן לתקנתו הנפלאה של ר' יהושע בן גמלא (בבא בתרא כ"א ע"א) שיסד את רעיון בית הספר ופתח בכך את האפשרות לכל ילד לזכות בתורה ובדעת. זו הזדמנות להביע הוקרה ותודה למורים ולמחנכים של ילדינו שנושאים יום יום בעול החינוכי. בתפקידי כמנכ"ל מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא אני מתפעל בכל פעם מחדש מהמסירות של צוותי ההוראה. אין מילים להביע את הערכתנו לחבורה נפלאה זו!.
ואולם מעשה רשב"י ובנו מחזיר אותנו להבנת האחריות של אבא ואמא לחינוך הילדים. התורה קובעת במקומות רבים עקרון זה. "ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם" (דברים יא) "ושננתם לבנך"(שם ו).והסוגיא בגמ' בקדושין (כט ע"א) מבססת את חובות האב לבנו "האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה..."וכן פסקו כל מוני המצוות (ספר החינוך מצוה תיח ועוד). השנה בתקופת המלחמה הדבר מקבל משמעות עוד יותר קריטית, שברקע המדינה שלנו חוותה אובדן גדול מאוד, ואף החגיגות בציון הרשב"י במירון שמציפות את חג זה במשמעות רבה, יתקיימו במתווה מצומצם של הדלקה עם מיעוט משתתפים בלבד.
אסיפת הורים פעמיים בשנה זה יפה אך לא מספיק! אבות (או אמהות) ובנים פעם בשנה זה נחמד אך לא משכנע. אין צורך שכל אחד ואחת יקבל על עצמו להתבודד עם ילדיו 13 שנה במערה אך חייבים למצוא בלוח את המפגש השבועי עם כל אחד מן הילדים. זה יכול להיות בשבת כמובן, או באחד מערבי השבוע. זה יכול להיות בימי שישי שבמקומות רבים מתפנים מלימוד סדיר – אך זה חייב להיכנס ללוז. פרק בתנ"ך או משנה יומית ,לימוד הלכה או דף יומי.
אם זה מתחיל מגיל צעיר זה כבר נהפך חלק מהתכנון המשפחתי. ברור שהדבר יוצר גם הזדמנות למפגש קרוב וישיר שמביא עימו יתרונות רבים נוספים והזדמנות לשיחה וקשר שהנוער זקוק לו כל כך. 13 שנים במערה הם בודאי לא מספר מקרי. גם בדורנו אנו שואפים שילדינו יזכו לפחות לשלש עשרה שנות לימוד (יסודי תיכון ולפחות שנת לימוד משמעותית לפני הגיוס במכינה או בישיבה). ומענין שגם על רשב"י עצמו כתוב שישב לפני ר' עקיבא בבני ברק שלש עשרה שנה ולמד ממנו תורה (ויקרא רבה כא,ח).
ובאותו ענין שמחבר בין חינוך ללג בעומר.- המדורות של מוצאי שבת זו מסורת יפה– בצד הזהירות מפני האש והסכנות שבדבר – מחייבת גם בחינה מחודשת והתערבות של הורים. לצערנו טרם נוצרה מסורת של תוכן למדורות אלו. הגדות ונוסחים נוצרו לאירועי ט"ו בשבט וכבר נוצקו גם מסורות לארועי יום העצמאות - אך ל"ג בעומר נשאר עדיין קצת יתום. וכך יכול לעבור לילה שלם על ילדינו בגילאים השונים ללא תוכן ולא תכלית (וכידוע בדברים אלה אין ואקום ואכמ"ל).
עד שנשכיל להכין את ה"הגדה" למדורות לג בעומר חובה על ההורים לברר שיש תוכן ותוכנית, לא רק תורנות הורים על האש על האוכל- אלא סיפורי ר' עקיבא ורשב"י, כל קבוצת גיל לפי מדרגתה - מדרשי חז"ל ואגדות בר כוכבא (וניתן לצרף גם את סיפורי הרב נריה וחטיבה 7 בכיבוש הגליל במלחמת השחרור. ואם נתחיל בכך במדורה כבר השנה אז נזכה בעז"ה שמהילדים של מדורות ל"ג בעומר תשפ"ד יצאו גם הרשב"י ור' עקיבא של הדור הבא.
הכותב הוא, מנכ"ל מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא