העובדת הסוציאלית תמי בק, מנהלת מרכז 'אמונה' לטיפול במשפחה בשדרות, מספרת על המציאות המתעתעת בעירה, בין אזעקות כאשר המלחמה עודה נוכחת מאוד בחיי העיר.
"חלק ניכר מהתושבים חזרו בסוף פברואר ותחילת מרץ. כלומר שכבר למעלה מחודשיים אנחנו מנסים להתנהל בשגרה", אומרת בק ומציינת כי כבר בשבועות הראשונים לשובם של התושבים היו טפטופי ירי שהלכו והתגברו. "זו בהחלט לא שגרה. אנחנו מנסים לנהל סדר יום, לשלוח את הילדים למסגרות החינוך שמתקיימות, העיר חוזרת לחיים ואנחנו משתדלים לתת מענה לכל הצרכים, אבל בפועל המציאות הביטחונית מאוד לא שגרתית".
במציאות שכזו "אנחנו משתדלים לדבר בשפה חיובית שמשלבת הרבה תקווה ואופטימיות, אבל לצד זאת אנחנו לא מוכרים לתושבים סיפר שאין לו אחיזה במציאות. המלחמה עוד לא מאחורינו והיום שאחרי עוד לפנינו. אנחנו בהחלט עוזרים לאנשים להיות קשובים ולבנות את מערך הכוחות והמשאבים שיכול לעמוד לרשותו במצבי משבר בכלל ובמצב משברי כזה בפרט".
מוסיפה תמי בק ומתארת תחושה בה קיים פער משמעותי בין מציאות החיים ביישובי העוטף, ובכלל זה בשדרות, לבין מציאות החיים בשאר חלקי הארץ. "אנחנו שומעים שוב ושוב את הצרימה הזו והכעס הזה מהמטופלים שלנו. התחושה שלא רואים אותנו, לא מספיק מבינים וקשובים לסבל של התושבים, ויש רצון שאנשים בכל רחבי הארץ יחושו משהו מהחוויה הזו כדי שיחושו אמפטיה כלפי התושבים".
"תושבי שדרות מפעימים בגבורה שלהם, באומץ הלב שלהם וביכולת שלהם להתמודד עם טראומות השביעי לעשירי, עם הפינוי שבא אחר כך וההשלכות שלו ועם החזרה לעיר ומה שהיא מביאה איתה, ועם זאת צריך להקשיב למקומות של החולשה והקושי ולא להלביש את תפקיד הגיבור למי שלא בהכרח בשל לשאת את התפקיד הזה. צריך להיות קשובים, לתת מענה ולהרחיב את המענים שעומדים לטובת האנשים כדי שיוכלו לעמוד באתגרים שעדיין על הפרק".
בק מספרת כי למעלה מעשרה אחוזים מתושבי העיר עדיין לא שבו אליה, וישנם מי שכבר לא בטוחים שהם בנויים להמשך חיים במציאות המאתגרת המאפיינת את שדרות. "צריך לתת לזה מקום. כל אחד צריך להיות קשוב לכוחות שלו ולכוחות של בני משפחתו ולקבל את ההחלטות שנכונות עבורו במצב הזה ואנחנו כאן כדי לסייע בתהליכים האלה".