מאז שהתוודעתי לדמותו של הרב אברהם אליהו ב"ר אברהם אליהו קפלן זצ"ל, הוא הצטייר בעיניי תמיד כאדם מושלם. פאר היצירה. פסגת הרוממות.
הוא היה תלמידם וחברם של גאוני ליטא וראשי תנועת המוסר, חברם ורבם של גדולי הרבנים בגרמניה בדורו, גאון בתורה, מחנך בחסד, בעל לשון לימודים ועט זהב, אהוב ואוהב.
הוא נולד בשנת תר"ן בעיירה קיידן שבליטא בבית סבו אבי-אמו רב העיירה, מפני שאביו, שכונה 'העילוי מרקוב', נפטר לפתע בגיל צעיר כמה חודשים לפני לידתו. הנער הצעיר והמוכשר שנקרא על-שם אביו למד בישיבות המוסר הנודעות של ליטא – טלז, קלם סולובודקה, והפך לתלמידם הקרוב והחביב של ה'סבא' מסלובודקה ושל מהרי"ל בלוך מטלז.
נוסף להצטיינותו היתירה בלימוד התורה והמוסר שלח אברהם אליהו הצעיר את ידו גם בשירה, ומאמרים פרי עטו פורסמו בעיתונות החרדית של התקופה ועוררו רושם רב. הוא היה פעיל גם בארגון תנועת נוער דתית, שפנתה בעיקר לנערים שלא עסקו בתורה, ועוררה בהם קשר ורגש אל התורה והמצוות באופן שמנע מהם את פגיעתן הרעה של תנועות הנוער החילוניות והקומוניסטיות שפרחו באותה תקופה.
בהיותו בן שלושים, בשנת תר"פ, מיד לאחר נישואיו, הוא הוזמן לשמש כר"מ ראשי בבית המדרש לרבנים האורתודוכסי בברלין, כעוזרו של הרב דוד צבי הופמן, גדול רבני גרמניה באותה תקופה, שכבר הזקין ונחלש. זו הייתה בחירה מעולה – הרב אברהם אליהו היה תלמיד חכם מופלג, איש חינוך ומוסר, רחב אופקים, צעיר ונמרץ, פה מפיק מרגליות, כל מה שצריך כדי להרביץ בהצלחה תורה וחינוך בבחורי גרמניה, הרבנים לעתיד של הקהילות במדינה וגם מחוצה לה.
הרב אברהם אליהו נכנס במרץ רב לתפקידו. הוא מילא בשלמות את כל מה שהוטל עליו – שיעורי תלמוד קבועים בבית המדרש לרבנים, ופסיקת הלכה – בעיקר תשובות לרבני הישובים הקטנים בגרמניה שראשי בית המדרש לרבנים היו הכתובת העיקרית שלהם, כשהוא משלב למדנות והגות מוסרית כמיטב המסורת של ישיבות ליטא, סגנון שלא היה מוכר כלל אצל למדני גרמניה באותה תקופה. כצפוי, הוא כבש את ליבם של תלמידיו בפרט ושל יהודי גרמניה בפרט.
הוא גם כתב מאמרי השקפה ותורה רבים בעיתוני יהדות ליטא וגרמניה, ערך את כתב העת 'ישורון' – הבטאון המרכזי של היהודים הדתיים בגרמניה, השתתף בפעילות ציבוריות שונות, כולל סיוע באירגון מוסדות תנועת 'אגודת ישראל' שזה אך קמה. מצד שני לא הסתיר את דעותיו בענייני השעה גם כאשר לא התאימו לרוח המקובלת בימיו, וכך למשל כתב מאמר הספד מרגש על בנימין זאב הרצל לאחר פטירתו הפתאומית, והביע בהזדמנויות שונות את דעתו החיובית על ישוב הארץ בימיו.
הציבור הדתי הרחב בגרמניה בכלל, ותלמידיו בפרט, העריצו את רבי אברהם אליהו קפלן. נוסף על כל השבחים שנמנו לעיל הוא גם היה אדם רגיש ובעל נפש פיוטית. לא רק שכתב שירים ואף פרסם את חלקם, אלא שהיה גם מנגן בכינור ודורש דרשות עומק, כשהוא משלב באופן יוצא מגדר הרגיל את כל העולמות שחי בהם – תורה ומוסר ורגש וחוכמה ואהבת העם והארץ, בראיה אופטימית ומאירה. הוא הלחין כמה מנגינות חדשות לתפילות הימים הנוראים, כמה מהן מוכרות ומושרות עד היום בישיבות ליטא הוותיקות.
אחת מתוכניותיו, שכבר התחיל לבצע אותה, הייתה כתיבת פירוש קצר, למדני-מחקרי תמציתי, על כל התלמוד הבבלי. את התוכנית הענקית הזו הוא החליט להרים בעצמו על כתפיו נוסף לכל המטלות האחרות שהיו מוטלות עליו, וכבר הספיק להכין את המבוא ואת הפירוש על ראשית מסכת ברכות.
אך פתאום כבה האור. בט"ו באייר תרפ"ד, פחות מארבע שנים מאז שהגיע המאור הגדול מליטא לגרמניה, נמצא ערב אחד רבי אברהם אליהו מת ליד שולחן עבודתו, מול הגמרא הפתוחה. התקף לב או אירוע מוחי, והרב אברהם אליהו איננו. אֵבל כבד ירד על כל היהדות הדתית בגרמניה, ועל עולם ישיבות ליטא כולו. מותו הפתאומי, כאשר הוא בן ל"ד שנים בלבד, במיטב ימיו ובשיא פריחתו, קרע את ליבם של רבים. כל התקוות שתלו בו נופצו באחת. אמנם נמצא לו מחליף ראוי להוראת הגמרא ולפסיקת הלכה – הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל בעל 'שרידי אש' שבדיוק אז החל ללמד בבית המדרש לרבנים, אבל כל האבלים על הדמות הענקית הזו, שכללה בהרמוניה נפלאה כל כך הרבה עולמות, לא יכלו להינחם.
מתוך כתביו פורסם ספר קטן בשם 'בעקבות היראה', על שם מאמר שאותו הספיק לפרסם בחייו, ובו הוא מבאר באופן עמוק ומרגש את משמעותה של יראת שמים אמיתית באור חזונה של תנועת המוסר. גם מאמר ההספד הנ"ל על הרצל נכנס לספר זה. ההספד מסתיים במשפט מדהים, כשהוא יוצא מפיו של איש תורה ומוסר חניך ישיבות ליטא מקורבם של גדולי הדור: 'ככל שגדלה אמונתי באלוקים – גדלה שייכותי לציונות'...
רבי אברהם אליהו ב"ר אברהם אליהו קפלן זצ"ל היה מטאור, כוכב שביט, זיקוק ענק, שהאיר את העולם באור יקרות – וכבה באחת. לפני מאה שנה בדיוק נפטר. הוא הותיר אחריו את בנו יחידו, הרב המחנך והסופר צבי קפלן ז"ל שזכה לאריכות ימים, שבין השאר היה ממייסדי ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה. גם בנו שלו, הרב רפי קפלן שיח', הוא איש חינוך ידוע.
לפעמים אני משתעשע במחשבה איך היה נראה עולמנו אם רבי אברהם אליהו זצ"ל היה זוכה לאריכות ימים. מה היה קורה עם הענק מברלין אוהב הארץ היה משתף פעולה עם מרן הראי"ה, המבוגר ממנו בעשרים וכמה שנים, ויחד הם היו בונים עולם של תורה ויהדות נפלא ביותר, ומושכים אחריהם רבים וטובים. ועל הלשון מתגלגלת מעצמה השורה הפותחת של השיר הידוע 'איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא'...
צמיחת אדם ענק כזה הוא תופעה של פעם בכמה דורות. ולוואי שנזכה.