הרב עמיחי גורדין, ראש ישיבת הר עציון לצעירים, שוחח עם ערוץ 7 על דמותו של שותפו להקמת הישיבה רס"ל (במיל') שי אוריאל פיזם ז"ל שנהרג בקרבות עם מחבלים בעזה.
"זו הייתה מכה קשה כשהודיעו לנו שהוא נהרג. הוא היה בן 23 ואני בן 50. אני עוד זוכר אותו רוכב על בימבה ברחובות של הכולל של ישיבת הר עציון שם גדל ולאחר מכן עבר לעין הנצי"ב. והוא היה השותף שלי", משחזר הרב גורדין.
היו שותפים עמנו - ויחד כולנו נמשיך את דרכו של שי!
הוא מוסיף ומספר "הקמנו ישיבה ביחד. הוא נכנס איתי מתחת לאלונקה ובסוף הקמנו את המקום - כשאני הר"מ של היום והוא הר"מ של הלילה. היינו צריכים לקחת חבורה של נערים שהגיעה משנתיים של קורונה. כך לדוגמה, הגיעו הסליחות הראשונות של מוצאי שבת, אבל החבר'ה לא ידעו בדיוק מה זה לאור השנים של מנייני הקורונה. ושנינו ניסינו להרים את זה קצת. לישיבות יש מסורות ואצלנו זה לא היה ברור. הוא ייצב את הישיבה יחד איתי".
"הייתה לו גם אישיות חינוכית נדירה והייתי מתייעץ איתו. יש לי 30 שנות ניסיון בחינוך - וזו הייתה שנה ראשונה שלו - אבל הייתה בו תבונה חינוכית מעמיקה, מאוד גדולה, שהובילה אותו להצלחה חינוכית", מדגיש הרב גורדין.
היו שותפים עמנו - ויחד כולנו נמשיך את דרכו של שי!
בישיבה התקבלה החלטה לאחר נפילתו של פיזם שלא לשקוע בדיכאון אלא להביט קדימה וללכת לאורו. "הנפילה שלו הייתה מכה קשה לישיבה. קיבלנו החלטה לצמוח. אמרתי לתלמידים שמאירוע כזה ניתן ליפול וניתן להמשיך. אנחנו החלטנו לבחור באופציית הצמיחה".
על דרכה של הישיבה הוא מספר כי "שי היה מחנך דגול והאישיות שלו שילבה תורה וחיים. הוא אהב מאוד תורה והיה מחוייב לה ובמקביל הוא חי את החיים. זה שילוב נדיר שהוא ידע גם להעביר הלאה. אשתו של שי אמרה בהלוויה שלו שהוא תמיד אמר ש'לאכול גלידה לא הופך אותך למאושר. לעבוד קשה ולהזיע זה מה שהופך אותך למאושר - ולכן אם אתה רוצה להיות אדם שמח ומאושר - תעבוד קשה ותזיע'. זו הדרך שלו וכך הוא חינך את התלמידים. אני מאוד מאמין בדרך הזה, שתלמידים צריכים לעבוד קשה, שלוותר להם זה לזלזל בהם ושהתלמידים יכולים להגיע לדברים מדהימים".
הרב גורדין עשה מעבר משמעותי מאוד לאחר 15 שנים בהן שימש ר"מ בישיבת הר עציון ולדעתו האתגר החינוכי המרכזי כיום נמצא בבני הנוער. "אני מחנך את כיתה ט' כבר שנה שנייה ובעזרת ה' גם בשנה הבאה. זה מעבר מדהים מלעבוד עם גילאי על תיכון שבאים אליך כי הם רוצים ללמוד וזה גן עדן. הישיבה, ואני ברמה האישית, הרגשנו שיש עבודה גדולה שצריך לעשות בגיל התיכון. הייתי הרבה מאוד שנים ר"מ של שיעור א' והייתה ירידה מתמדת ועקבית באהבת התורה שהחבר'ה באו איתה. גם היסודות הבסיסיים של האדם נקנים בגיל תיכון. ההנחה היא שהתפקיד של התיכון זה לדאוג שהבחור יגיע לישיבה ושם ילמד תורה - היא תקלה. התורה אמורה לעצב את האדם ובגיל 18-19 זה מאוחר מדי".
הוא מתאר מכתב שהותיר עליו רושם רב וכתב פיזם לאחר סיור בו השתתף במחנה ההשמדה אושוויץ. "כששמעתי על המכתב הזה השערות שלי סמרו. לפני המכתב, ישבנו וחשבנו מה לעשות כדי להמשיך את הצמיחה של שי, ואחת ההצעות שעלו זה לבנות את בית המדרש לזכרו. ואז, אשתו מעיין, שלחה לי מכתב ששי כתב לאחר שביקר באושוויץ. במכתב הוא דיבר על שני דברים. הוא כתב שהמסקנה שלו כשהוא יוצא מאושוויץ ומתקרב לארץ היא שה' אוהב אותנו. ואז הוא מוסיף: 'אני רוצה שמישהו ייכנס לבית מדרש בגוש עציון, גדוש בילדים מכל רחבי הארץ, יביט על השקיעה ויגיד לי שהשם לא אוהב אותנו'".
"בית המדרש שאנחנו הולכים לבנות יביט בדיוק על השקיעה, ישבו בו ילדים מכל רחבי הארץ, ואני רוצה שנסתכל עליו ויחד עם הכאב על שי נזכור שהשם אוהב אותנו", מסכם הרב גורדין.