הקרן קיימת

אם תעשו חיפוש של המילה "וקסנר" בארכיון העיתון 'בשבע', תגלו עשרות תוצאות שכולן ביקורתיות.

ידענו, כתבנו והתרענו על הנזק הפוטנציאלי הגלום במיזם של קרן וקסנר, שמשלח בכירים במערכות המדינה להשתלמות בת שנה בבית הספר קנדי היוקרתי לממשל שבאוניברסיטת הרווארד. הצבענו אפילו על הבעייתיות הספציפית שבשליחת בכירי הקצינים בצה"ל לאותה תוכנית, אך כל זה היה עדיין רק כמין חשש ערטילאי שמי יודע כיצד הם מתחנכים שם. אבל היום, אחרי האסון הגדול של 7 באוקטובר והאירועים שרדפו אותו, יש לנו מבט בהיר וצלול על הריקבון שפשה בארגון שתפקידו להגן עלינו.

נתחיל דווקא מהסוף. ב־18 באוקטובר, בעקבות סירובה העיקש של נשיאת אוניברסיטת הרווארד קלודין גיי לגנות את הטבח של חמאס ואירועים אנטישמיים שגדשו את הקמפוס, החליטה משפחת וקסנר לעצור את שיתוף הפעולה בן שלושת העשורים עם האוניברסיטה. משפחת וקסנר, בסופו של יום, היא משפחה ציונית שטובת מדינת ישראל לנגד עיניה. היא לא יכלה לסבול את הצביעות והאנטישמיות שפרצו במלוא כיעורן בימים שאחרי הטבח, וקיבלה החלטה קשה. גדיעת שיתוף הפעולה כללה את הפסקת תוכניות העמיתים והבכירים שהופעלו במסגרת בית הספר קנדי, ואת הפסקת התרומות הנדיבות שהעבירה המשפחה לאוניברסיטה.

על משפט אחד שמופיע במכתב ששלחה הקרן להנהלת הרווארד שווה להתעכב. אחרי ששיבחו את גיוון הדעות וההכלה ששררו באוניברסיטה בעבר, אלו שהובילו מלכתחילה לשיתוף הפעולה הזה, הם מצביעים על תופעה מדאיגה. "הבחנו בכך שגיוון הדעות והסובלנות הצטמצמו במהלך השנים באופן איטי אך מורגש", נכתב במכתב שעליו חתומה נשיאת הקרן הרבה אלקה אברמסון, המנהל בישראל רענן אביטל ובעלי הקרן אביגיל ולסלי וקסנר. "תוצאה מצערת של המגמה הזאת היא שחברי התוכנית שלנו נדחקו הצידה, והשקפת עולמם הושתקה. לאכזבתנו, בית הספר לא נקט צעדים אפקטיביים כדי לאפשר דיאלוג".

משם ממשיכה הכותבת, הרבה אברמסון, לתאר את ההתנהגות המבישה של הארגון מאז ה־7 באוקטובר, אבל אני מבקש לעצור כאן. זה לא שאנחנו, הימנים הבורים והזעפנים, בדינו מליבנו טענה ששולחים את מיטב קצינינו לשטיפת מוח. ראשי קרן וקסנר מודים בכך בעצמם: מזה כמה שנים בית הספר שאליו נשלחים בכירי צה"ל והמגזר הציבורי אינו מאפשר אפילו להשמיע את הנרטיב הישראלי, ופשוט שוטף לתלמידיו את המוח בתעמולה פלשתינית בלתי פוסקת. מהו, אם כן, הערך הגדול שבשמו מכרו לנו שתוכנית וקסנר טובה לתרבות המנהיגותית הישראלית? הרי ראשי הקרן בעצמם מודים שלא היה שם חינוך להקשבה, לדיאלוג או לצורת חשיבה שאיננה בורות וטמטום שמונעים משנאת ישראל.

כיום, מי שיבקש להירשם לתוכנית של השנה הבאה ייתקל בבעיה. אתר הקרן מעדכן בזעם בלתי מוסווה שבשל התנהגות אוניברסיטת הרווארד אין כרגע מקום לקיום התוכנית, ובשל כך לא נפתח מחזור חדש. מי שמתעקש, יוכל להשאיר פרטים ויחזרו אליו כשיהיו עדכונים. אני רוצה לקחת אתכם למחוז אחר באתר הקרן: אזור הבוגרים. צלילה עמוקה לתוכו מעניקה מבט מאיר עיניים, כשם שהוא גם מטלטל, על החומר האנושי שממנו בנויה הקצונה הבכירה של צה"ל בשנים האחרונות.

על אף הארכנות שבדבר, אני מבקש לפרט בפניכם רשימה של קצינים בכירים שלמדו באותו בית ספר תעמולני על שם קנדי: אלוף במילואים נועם תיבון, בתפקידו האחרון מפקד הגיס הצפוני; אלוף במילואים יאיר גולן, שעליו אין צורך להכביר במילים; סגן הרמטכ"ל האלוף אמיר ברעם; אלוף במילואים שרון אפק, הפרקליט הצבאי הראשי שהתגאה בכך שצלפים על גדר המערכת בעזה נאלצים לקבל ממנו אישור; אלוף במילואים קובי ברק, לשעבר מפקד זרוע היבשה; אלוף פיקוד מרכז יהודה פוקס, שרבות נכתב כאן על מעלליו נגד ההתיישבות; תת־אלוף במילואים רחל טבת־ויזל, לשעבר היוהל"ם שחוללה מהפכה בשירות נשים והיום נציבת קבילות החיילים; אלוף במילואים תמיר ידעי, לשעבר מפקד זרוע היבשה; תת־אלוף במילואים זיו אבטליון מאגף הטכנולוגיה; האלוף אבי גיל - מזכיר צבאי של נתניהו עד לא מזמן; אלוף איתי וירוב, מפקד המכללות והעומק; תת־אלוף ניסן דוידי מאגף טכנולוגיה; האלוף סער צור, מפקד הגיס הצפוני ומערך התמרון; אלוף במילואים יואל סטריק, שסיים כמפקד זרוע היבשה ומפקד פיקוד הצפון; ותת־אלוף במילואים נמרוד אלוני.

הרשימה הארוכה הזאת היא רק רשימה חלקית, אך כשלעצמה היא יכולה לספק הבנה על תפיסת העולם של הבכירים שמובילים את צה"ל בשנים האחרונות. מכאן נצעד עוד צעד פנימה, אל אותם קצינים בכירים שהתחנכו בזכות קרן וקסנר בבית הספר על שם קנדי, והיו אחראים במהלך השנים האחרונות באופן הכי ישיר על בניית האסטרטגיה מול האויב העזתי וחיזבאללה בצפון.

נתחיל מהקשר הכי ישיר וכואב שיש: שני האנשים שניהלו בידיים ממש את ההגנה וההתקפה מול עזה לפני 7 באוקטובר, במהלכו ולמעשה עד היום, הם שניים: מפקד אוגדת עזה, תת־אלוף אבי רוזנפלד, בוגר מחזור 2022 של תוכנית הבכירים, והאלוף ירון פינקלמן, מפקד פיקוד הדרום, בוגר מחזור 2023. תנסו לגלגל את זה בראש: פחות משנה לפני הטבח, ישבו שני המפקדים הישירים של גזרת עזה בשיעורים של חלאות פרו־חמאסיות כדוגמת קלודין גיי, ושמעו מהם במשך שנה את הנרטיב על צדקת העזתים ועוולת המצור.

נלך עוד צעד פנימה. במדור אחר, הקרן מתפארת בדברים שהתפרסמו על בוגריה בתקשורת. אם לשפוט לפי גלילה מטה באתר, מנהל הדיגיטל של הארגון שכח לשפץ לאחור את ההיסטוריה של הפרסומים, והשאיר שם פרסומים שהם ההפך מגאווה לארגון. בזה אחר זה, בוגרי תוכניות הקרן שישבו בצומתי ההכרעה מול עזה ולבנון, מפמפמים בראיונות לתקשורת את הרכז הרעיוני של הקונספציה.

בשנת 2022, בעת פרישתו מפיקוד הצפון, פורש סגן הרמטכ"ל דהיום אמיר ברעם את משנתו. הוא מתאר את משימתו של צה"ל בדיוק לפי המתכון שהוביל בסופו של דבר לאסון בדרום, ולקטסטרופה המתמשכת בצפון. "תפקידנו להרחיק מלחמה ולא לקרב אותה", הוא אומר. ממש תמצית תפיסת ההפעלה הרווחת בצה"ל שלפיה מוטב שלעולם לא נפעיל כוח. "פעולות המערכה שבין המלחמות פוגעות פגיעה קשה בתשתיות הטרור, בהתחמשותן ובהתבססותן בגבול הצפון. כל זאת מבלי להפריע לשגרת האזרחית בצפון, ומבלי לצמצם את חופש הפעולה של צה"ל".

לברעם יש גם ניתוחים מדויקים בנוגע לחיזבאללה. "תפיסת העולם של חיזבאללה נותרה מגננתית, ורוב הפעולות של הארגון מולנו הן תגובתיות. מבחינת המצב האסטרטגי, אנחנו מצויים במאזן ביטחוני טוב. אין עוד אויב המסוגל לאיים על קיומנו כאן".

כשגוללים מטה בעמוד ודרומה על המפה, מגיעים לאלוף במילואים יואל סטריק, בוגר תוכנית הבכירים של קרן וקסנר, ששימש כמפקד פיקוד הצפון ומפקד זרוע היבשה. באוקטובר 2021 הוא הסביר מדוע כניסה קרקעית לעזה היא איוולת. "לא המלצנו על תמרון קרקעי בשומר החומות כי זו הייתה איוולת. מה ההיגיון להיכנס לרצועה במערכה שמתוכננת לארוך כמה ימים? זו הייתה מערכה בתנאי לוקסוס. הם לא הצליחו להזיק לנו. איזו איוולת זה להטיל במקרה כזה כוח פנימה, שאולי גם ישמוט לך הישג כי הוא עלול להסתבך בזמן חיכוך קרוב עם האויב בשטח. זה יהיה טמטום. נכון שצריך להסביר את השיקולים המורכבים הללו גם למפקדים וללוחמים - וזה אתגר לא קטן".

חשוב לשים לב כאן לביטוי של סטריק: "לא המלצנו". לנתניהו יש כמובן אשמה גדולה מאוד באסון שהתרגש עלינו, בשל המדיניות שהוביל, אך אסור לטשטש את הגישה הווקסנרית שתדרכה אותו. האלוף סטריק מודה, בלי לדעת במה הודה, שמערכת הביטחון התנגדה בפירוש לטיפול שורש בעזה, אפילו שאת המתקפה בשומר החומות התחיל חמאס והייתה לנו לגיטימציה להשיב לו.

עוד בוגר הקרן שפיקד על אוגדת עזה עד שנה לפני הטבח הוא תת־אלוף נמרוד אלוני. באתר הקרן עוד מתנוסס בגאווה ריאיון שלו מאוגוסט 2022. "כשאתה פותח במכת פתיחה חזקה ומפתיעה, שמשולבת בה תחבולה, זה מערער כל ארגון צבאי מן היסוד", הוא מתפאר באופן מביך במבצע 'עלות השחר' העלוב.

בהמשך הוא נותן את הקונספציה כולה על רגל אחת: "המצב האזרחי בעזה שהולך ומשתפר, זה אינטרס מובהק שלנו. בצד השני, זו לא רק הרתעה מ'שומר חומות', זו גם העובדה שאנחנו גם על בלונים, וגם על הדברים שהם רצו שייקראו 'פח"ע עממי', תוקפים. אז הם אומרים 'זה לא כזה משתלם לי'".

אם נותרה בכם שפיות אחרי קריאת תפיסת מאזן האימה של קצין וקסנר בכיר, קראו כעת את ההערכה שלו לגבי מלחמה קרבה: "האם יכול להיות שתהיה מערכה נוספת? בוודאי. האם סיכוייה ירדו? אני חושב שבצורה משמעותית. כן, זה לא באינטרס. 'שומר חומות' מהדהד, ובמידה לא מבוטלת 'עלות השחר' היא 'שומר חומות 2'. היא מעצימה את ההישג של הראשון ושמה אותנו במערכת יחסים מאוד ברורה מול עזה".

אני בוודאי לא משלה את עצמי שהקצינים הללו היו תלמידים של קבע בישיבת 'הרעיון היהודי' טרם הלימודים בבית הספר קנדי, ורק המפגש עם קלודין גיי גרם להם לעבור צד. זה לא האופן שבו פועלת המערכת האורגנית הזאת. היא מתודלקת דווקא מכוח הקרבה האידאולוגית: קצינים שנפשם חשקה בתוכנית הם כאלה שגם יתאימו לה, והם יפעלו בשדה הצבאי באופן שיבלוט בעיני הקרן לטובה בבואה להחליט מי יזכה בפרס השמן הזה. זה מכפיל כוח של תבוסתנות, העוצמה שברפיסות.

רק אולמרט היה חסר

וכאילו לא הספיק לנו כל הטוב שתרמה קרן וקסנר לממסד הביטחוני ולשירות הציבורי, השיתוק הכללי שאחז בה מ־18 באוקטובר עורר לחיים כוחות חדשים. גופים אחרים, שזיהו את הפוטנציאל שבהשתלטות על השירות הציבורי באמצעות תוכניות אקדמיות מפנקות, ממהרים להיכנס לוואקום שהותירה הקרן ולמשוך את מקבלי ההחלטות אליהם.

השבוע פרסמה בהתלהבות אוניברסיטת חיפה, בשיתוף פעולה עם "המרכז לדמוקרטיה ליברלית", על תוכנית חדשה לעובדי השירות הציבורי. הפעם, לפחות על פי הפרסומים, אין פניהם מופנות לקציני צה"ל, אך הם בהחלט עטים על השלל של דרג הפקידים, שאיבד בצער את קרן וקסנר המפנקת. האוניברסיטה מציעה להם תואר שני במדעי המדינה מטעמה, באפס מאמץ פשוטו כמשמעו. רק לבוא ולקבל שטיפת מוח דמוקרטית.

"דמוקרטית", למי שלא חי פה בשנתיים האחרונות, פירושה שמאלנית. תיאור התוכנית שמופיע באתר האוניברסיטה יכול לשמש כמניפסט של מחאת קפלן: "משבר הדמוקרטיה המתרחש בישראל, מאופיין בין היתר בשינוי במערך היחסים והאיזונים והבלמים בין הרשויות, במשבר אמון חריף של הציבור במנגנוני המדינה, ובהחלשה שיטתית של המוסדות הדמוקרטיים".

התוכנית מציעה את הפתרון: "התוכנית מזמינה את אנשי המגזר הציבורי המעוניינים להעמיק בתפקידם של המוסדות הדמוקרטיים בעת משבר דמוקרטי־ליברלי עולמי". כלומר, אם אתה פקיד במשרד האוצר – תפקידך להתנגד לשר. אם קצין בצבא – להפסיק "להתנדב". דובר במערך ההסברה – אמור מה שנכון לחשוב ולא מה שהממשלה חושבת. או במילה אחת, כלשון הסלוגן הקפלני – "תתנגדו".

גם קאדר המרצים הוא הליין־אפ של הפגנת קפלן במוצ"ש. ד"ר דורון נבות, פרופסור אנאבל הרצוג, עורכת הדין דינה זילבר, פרופסור יניב רוזנאי, ד"ר עמיר פוקס, פרופסור אסעד גאנם ועוד אחרים פחות מוכרים. רק היה חסר פה את אהוד אולמרט עם סילבוס על ניקיון כפיים בשירות הציבורי.

לתגובות: [email protected]

***