ספר במדבר אותו אנו מתחילים לקרוא השבת, מספר את סיפורם של ארבעים שנות הליכה במדבר, בין מצרים לארץ ישראל, בין הגלות לגאולה, בין שיעבוד לחירות.
ארבעים שנה של הכנה. ארבעים שנה שבתחילתן, בתום ארבעים ותשעה יום מיום בו החילונו ללכת במדבר כבני חורין, קיבלנו את התורה ומצוותיה, שאת ניתנתה אנו חוגגים בשבועות הבעל"ט. כעבור כשנה של הליכה במדבר נחנך המשכן להשכנת השכינה בתוכנו.
כחודש לאחר מכן, בר"ח אייר בשנה השניה, נצטווה משה-רבנו, לערוך מפקד, יחד עם אהרון אחיו, של כל יוצא צבא. כי ארץ-ישראל וכיבושה מצריכים מפקד צבאי לשם גיוס והכשרת חיילים, מפקד המברר את הסד"כ, את סדר הכוחות, העומד לרשות עם-ישראל ערב כיבוש הארץ.
די ברור שמדובר במפקד צבאי, ולא רק מהלשון 'יוצאי צבא', שהרי לכן מתפקדים מבן עשרים שנה ומעלה ועד גיל שישים, כפי שאומרת הגמרא בבא בתרא . לו היה זה למשל מפקד לומדי התורה, ודאי היו מתפקדים מגיל תשב"ר ועד מאה ועשרים.
למעשה במשך כל שנות נדודי עם-ישראל במדבר, הייתה זו מסגרת צבאית לצבא שלא נלחם, 'צבא שוויצרי'... להוציא מלחמת מדין בה אומר משה אל העם: 'הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן... אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא', אך הכין הוא בעיקר את דור הניצחון הבא, את הצבא הנכנס לארץ. אגב למלחמת מדין גייס משה אנשים, אומר רש"י, את הצדיקים. ובהמשך, לרבות שבט לוי.
גם כיום על פי החוק הבינלאומי, כדי להיחשב למדינה, יש צורך בעם, חבל ארץ ויכולת השלטת ריבונות, שאחד מאמצעיה הוא הצבא כלפי חוץ והמשטרה לשמירת הסדר הפנימי.
אך לכאורה תמוה. רק בשבת שעברה קראנו על הברכה 'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ'... 'וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם'. אם כך, לכאורה לשם מה יש כלל צורך בצבא? אלא אומרים חז"ל, שאין סומכים על הנס.
ניסי יציאת מצרים וניסי המדבר עומדים להסתיים. אומר הרמב"ן [במדבר א, מה], שהתורה לא סומכת גם לא על הנס הכתוב בה עצמה, כמו שירדוף אחד אלף, וזה טעם האמור 'כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם', כי המניין הוא מפני צבא המלחמה. רבנו בחיי, היה תלמיד הרשב"א, לפני כ 750 שנה, אך ראה ברמב"ן כמורו ורבו עד שכתב עליו בהקדמה לפרושו על התורה, 'כאיש אשר הורה לנו את הדרך אשר נעלה בה ובדרך אמת הנחנו'. וכך הוא אומר בפרוט יתר כדעת הרמב"ן: שדרך התורה לצוות שיתנהג אדם במקצת בדרך הטבעי והמקרה, ואחרי [כן] יפעל הנס... ומפרט רבנו בחיי, שזהו רצון התורה, רצון ה', שאדם יפעל ויעשה בדרך הטבע ככל יכולתו, והשאר יניח בידי שמים.
כלומר, חייבים בני אדם להישמר בנפשותיהם ולהכין סוסים וכלי מלחמה, [ובימינו חיילים, טנקים, מטוסים וכדו'], והקב"ה יושיע, כי התשועה לו לבדו. עם ישראל במדבר מתחיל להרגיל עצמו לחיות פחות ופחות על פי הנס, כי מרגע כניסתו לארץ פועל מתוך השתדלות בדרך הטבע, ולשם כך צריך צבא לוחם עם מסגרות צבאיות לכיבוש הארץ, הגם שהתשועה היא כאמור לו לבדו.
אך עם וצבא צריך גם סדר, תוך שמנהיגיו זוכרים מהי המטרה וכי סדר הינו אמצעי בלבד. אמו"ר ע"ה ערב מלחמת העולם השנייה בלומדו בבית-המדרש לרבנים בברלין, נזקק לשלוח כמה דברי דואר. בחזית בית-הדואר ראה שורה ארוכה של תיבות דואר ומעליהן שילוט: דואר מקומי, תואר ארצי, חו"ל, דואר אויר, דברי דפוס ועוד. כאזרח בעל חינוך יקי שלשל את דברי הדואר כל אחד במקומו. משנכנס לדואר לרכוש בולים, ראה את עובד הדואר מרוקן את תכולתן של כל התיבות לסל נצרים אחד.
לשאלתו, אם כך, למה מטריחים את האזרח למיין את דברי הדואר? ענה פקיד הדואר בצורה חדה וברורה: 'כי סדר צריך להיות סדר'... עם הסדר הזה ר"ל הובלו מיליוני יהודים למשרפות. ובקיצור, הסדר חשוב אך הינו אמצעי ולא מטרה. ועם ישראל, צריך סדר שלטוני, הפרדת רשויות ועוד, למטרה נשגבה, למלא עולם במלכות ש-ד-י.
וכפי שאומר מרן הראי"ה באורות ישראל [ו,ז] במדינה ככל העמים, אין מדינה אלא חברת אחריות גדולה, מה שאין כן במדינה כמדינת ישראל, שהיא יסוד כסא ה' בעולם, שהיא ביסודה אידאלית, שחקוק בהווייתה תוכן אידאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. כאן לסדר יש משמעות חיונית.
אומר המדרש, סדר זה יסודו במתן תורה. חיבה גדולה חיבב הקב"ה את ישראל, שעשאם דגלים כמלאכי השרת. בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני, ירדו עמו כ"ב רבבות מלאכים וכולם היו עשויים דגלים דגלים, כיון שראו אותם ישראל שהם עשויים [נושאים] דגלים דגלים, התחילו מתאווים לדגלים. אמרו: הלואי כל אנו נעשים דגלים כמותם... מיד הודיע הקב"ה ואמר למשה: לך עשה אותם דגלים כמו שהתאוו. [במד"ר ב].
המלאכים היו עשויים דגלים דגלים, היינו שחנו איש על מחנהו ואיש על דגלו, כל אחד במקומו ובתפקידו מבלי שיזוז ממחיצתו, ומבלי שיפריע לזולתו במילוי תפקידו שלו. נמצאים אנו בשבוע בו חל יום ירושלים במלאת חמישים ושבע שנה לשחרורה. ב'מגדל אשר' בירושלים בו שוכן בית-הכנסת שלנו, עטפה אותו עיריית ירושלים בדגלי ענק. אלה כמו הדגלים ב'מצעד-הדגלים' מיסודו של ידידי הרב יהודה חזני זצ"ל בתשל"ד, הינם דגלים המצביעים על שתיים. על הערכים הרוחניים, בהם מתעטפים אנו עם הטלית, ועל הערכים הלאומיים שאנו זוכים בדורנו להביאם יותר ויותר לכלל מימוש מאז שוב עם-ישראל לארץ-ישראל.
על ירושלים נאמר שבעת שנקבצו כל המוני עולי הרגל, לא אמר איש צר לי המקום. יש האומרים בהלצה שהיה כה צפוף שאפילו לומר 'צר לי המקום' התקשו... אך דומה כי ההסבר הוא דוגמת המלאכים, שכל אחד מהם הכיר את מקומו וידע מהי שליחותו עלי אדמות, ומשנבחר לשליחות ידע שאף אחד אחר לא ידרוך על מקומו, כי הוא ודאי לא ידרוך על מקומו של האחר. לא אומר צר לי המקום אחר שחברי נבחר לעמוד בו. וד"ל. כפי שאומר רב אבדימי במדרש שמות רבה [כט,ב] לא רק שלא היה דוחק בין המלאכים על אף הכמות הרבה, אלא אף היו הם שאננים ושקטים.
כאמור, התאווה של ישראל לדגל, לא נבעה בגלל היותו יפה ונעים לעין, אלא מפני שהנפת הדגל על ידי כל מלאך נבעה בגלל ידיעתו שנברא הוא על ידי הבורא למטרה מסוימת ובה דגל, ידע הוא את מקומו ואת תפקידו, מקום ותפקיד אותו סימל הדגל. דוגמת שלשת המלאכים שבאו לאברהם-אבינו ביום השלישי להימולו, כל אחד מהם נוצר לשליחות מסוימת אחת ואחת בלבד. הקב"ה לא חסך וברא מלאך מיוחד לכל שליחות. שלשה מלאכים לשלש שליחויות.
האחד, לבשר על הפיכת סדום, מלאך שני לבשר על לידת יצחק הצפויה ומלאך שלישי לבשר על ריפויו אברהם מכאב ברית המילה וחובתו להציל את לוט. וכפי שאנו אומרים מדי בוקר בתפילה: ישתבח שמך לעד מלכנו, יוצר משרתים, ואשר משרתיו עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה יחד בקול דברי אלוקים חיים ומלך עולם. כולם עומדים ביחד, אך נותנים באהבה רשות זה לזה להקדיש ליוצרם בנחת רוח בשפה ברורה ובנעימה.
סדר אמיתי היה צריך גם עם ישראל לקראת כניסתו לארץ, ולא בכדי נתאוו ישראל לדגלים. אומר המדרש, בני ישראל אף נתאוו לדגלים. נתאוו לסדר, בו כל אחד מישראל יודע מהו תפקידו ומהו מקומו.
בדורנו, עם ישראל ב"ה שב לארצו, לא אחר ארבעים שנות מדבר, אלא אחר אלפיים שנות מדבר, בהן היה מחוץ לארצו, מחוץ למולדתו, מפוזר ומפורד בין כל העמים, כשהוא חבול מכל פגעי הגלות. ב"ה, לומדי תורה יש בלע"ה בישראל יותר מכל תקופה אחרת.
אך במקביל צריך הוא לשמוע את דבר ה' למשה כמהדהד גם כיום, 'שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם... כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם...', ולראות בהערכה רבה את כל המתאווים לדגל, דגל בו מתנוססות באופן סמלי הן הזהות הערכית והן הזהות הלאומית של עם סגולה.