חג שבועות הוא קריאת השכמה.
המדרש מספר כי ריבונו של עולם פנה לאומות העולם ושאל אותם האם הם מוכנים לקבל את התורה. בני עשיו שאלו מה כתוב בה. כשנאמר להם 'לא תרצח' סירבו בנימוס. בני עמון ומואב לא יכלו לשאת את האיסור של 'לא תנאף' אחר שהם כידוע באו מניאוף בפרשת לוט ובנותיו. בני ישמעאל לא יכלו להכיל את איסור 'לא תגנוב' וגם הם סירבו בנימוס. כשבא אצל ישראל פתחו כולם ואמרו 'נעשה ונשמע'.
עצם השאלה חידשה חידוש גדול בעולם. דמוקרטיה. רצון העם. לא עוד כפיית השליט את עצמו על נתיניו בכוח הזרוע. לא עוד כפיית המנהיג את עצמו על העם באמצעות חייליו. מציאות מוכרת אף כיום במדינות הסובבות אותנו, כדוגמת אסד בסוריה, וראיסי התליין מאיראן. אז לפני 3336 שנה, בסביבה ברברית הרבה יותר, חידש הקב"ה חידוש: נאמנות תהיה מתוך רצון. נתינות מתוך אהבה. מסירות מתוך מתיקות. קוראים לזה בחירה חופשית. איננו מחויבים לציית. ואכן המילה לציית על נגזרותיה לא מופיעה בתורה. לא נכחיש כי זו התחושה שמלווה אותנו בקיימנו מצוות. אין מי שכופה אותנו לכך. אנו מחייבים את עצמנו. אפשר לומר כי למעשה אנו אומרים בכל יום 'נעשה ונשמע'.
גם תופעת החזרה בתשובה מוכיחה זאת. למשל, יש כמה אנשים ונשים שניצלו מהטבח הנורא בשביעי באוקטובר והחליטו לחזור בתשובה או לשמור שבת. אף אחד לא כפה אותם. הם הרי כבר ניצלו. אף אחד לא הפריע להם להמשיך ולחיות חיים שלוים, שבהם הם עצמם המרכז של עצמם, פועלים על פי מה 'שבא להם', אין מישהו גדול מעליהם, שגורם להם לוותר על נוחות, להטיל על עצמם מגבלות, לאסור את עצמם באיסורים. רק קול פנימי ועמוק. מתוכם.
אך דוקא מתוך החידוש הגדול שחידש הקב"ה בעולמו, ודוקא מתוך הסכמתו של העם היהודי לקבלו כמנהיגם, לא ברור מדוע היה צריך הקב"ה לפעול בדרך הבאה: 'ויתיצבו בתחתית ההר' – אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם".
משהו כאן לא מסתדר. מדוע הקב"ה מחליט לכפות את התורה אם העם רוצה לקבלה? לא חבל להרוס את הרומנטיקה? יתירה מכך, הגמרא ממשיכה ואומרת 'מכאן מודעא רבה לאורייתא'. ורש"י מסביר: 'שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם, יש להם תשובה שקבלוה באונס'. אם כך, זה עוד יותר לא מסתדר. הכפיה גרמה להקב"ה להפסיד את היכולת לתבוע את העם.
לשאלה זו יש לא מעט תשובות. אך אתמקד בתשובתו של המהר"ל. המהר"ל אומר כי הקב"ה רצה לשדר לעם: נכון שבחרתם, אך דעו שאין זכות קיום לעולם ללא תורה. 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי'. עולם ללא תורה, חיים ללא מצוות, עלולים להתדרדר למקומות נמוכים מאוד. התורה איננה תכנית כבקשתך. איננה קישוט לחיים. איננה Nice to have. היא מוכרחת במציאות. היא מקום חיותינו כבמשל השועל והדגים. נתאר לעצמנו מה היה קורה אם עם ישראל לא היה משיב 'נעשה ונשמע' והיה מסרב בנימוס כמו העמים האחרים?
אם כך, מדוע מלכתחילה הציע הקב"ה לבחור בתורה אם היא בכל מקרה הכרחית? התורה מלמדת אותנו כאן יסוד עמוק בנפשו של אדם: כשאדם בוחר הוא נקשר באופן עמוק יותר לדבר שבחר. הוא מרגיש שזה שלו. כשיפגוש קשיים בדרך לא ישליך את הדבר מעל פניו. כשכופים אדם למשהו – נוצרת אצלו בלב איזו נטיה לאנטגוניזם. התנגדות לדבר. לעומת זאת, כשהוא בוחר הוא מרגיש אחראי לבחירה, ורואה גם צורך פנימי להצדיקה במקרים שקשה היא עליו.
אך הגמרא ממשיכה ואומרת: 'אמר רבא: אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש' דכתיב (אסתר ט) 'קימו וקבלו היהודים' - קיימו מה שקיבלו כבר. כלומר גם לאחר הכפיה, עם ישראל רואה לבחור ולקבל את התורה מחדש בכל יום. וכך כתב השולחן ערוך אורח חיים סא: "אשר אנכי מצוך היום' היינו לומר בכל יום יהיו בעיניך כחדשים ולא כמי שכבר שמע אותו הרבה פעמים שאינו חביב אצלו". ואם התורה איננה חביבה ומתוקה לנו – כנראה שאיננו לומדים ומעמיקים בה מספיק. וחג השבועות הוא קריאת השכמה.
להצלחת עם ישראל, לע"נ הנופלים במערכה על העם והארץ, ולע"נ אבי מורי ברוך מרדכי בן יצחק.
הכותב הוא מנהל אקדמי הפקולטה למשפטים הקריה האקדמית אונו ומרצה במרכז אקדמי לב