חגי לובר, אביו של יונתן הי"ד שנפל בקרבות ברצועת עזה, מתייחס בחריפות ובכאב לשימוש שעשו מפגינים בזכר הנופלים כחלק מהמאבק לגיוס צעירי המגזר החרדי.
"יש לי רגישות מאוד גדולה, כשם שיש לכל המשפחות השכולות, לזכרו של הבן שלי לשמו ולתמונתו. אנשים שטוענים שהם באים להתמודד עם אטימות של חרדים שלא רוצים להתגייס, הם אטומים כלפיי, כלפי הכאב שלי ומשתמשים בשם של הבן שלי ללא רשותי בסגנון מאבק שהיה זר ליונתן. הם מגייסים אותו ומנכסים אותו וגורמים לנו כאב איום ונורא. אני פונה אליהם, אין לכם לב? לא אכפת לכם מהכאב שלי? מותר לכם לעשות מה שאתם רוצים בשם דברים שאתם מאמינים בהם? מותר לכם לפגוע בי ולהכאיב לי? זה מה שאתם חשובים שנכון לעשות? אסור לכם. בשום פנים ואופן לא".
לובר מזכיר את המסע אליו יצא לכל רחבי הארץ, מסע בו עבר בין צמתים ברחבי הארץ עם שלטים ובהם תמונת בנו והקריאה לאחדות, וגם במפגן הזה "לא העזתי להשתמש בשמו ובתמונתו של אחד הנופלים או הנופלות מבלי לבקש אישור בכתב, בלי להגיד להם מה אני הולך לעשות עם זה".
"יש כאן אנשים שחושבים שכל הצדק אצלם וכל האמת אצלם וכל האמצעים כשרים. אמצעים של חסימת כבישים, צרחות באוזניים של חברי כנסת, מיצגים בפתח בתי חברי כנסת כאשר הילדים שלהם והשכנים שלהם לא פשעו. זו קבוצה שחושבת שמותר לה לעשות הכול בשם האמת, גם לקרוא לסירוב פקודה. הם חייבים להתעשת ולהפסיק ואם אפשר היה לתבוע אותם על זה, הייתי תובע אותם. לא יאומן הכאב שהם עשו לי באופן אישי", אומר לובר.
במסדרונות הכנסת נמצאים לובר ובני משפחות שכולות נוספים במגמה לפגוש חברי כנסת ושרים רבים ככל הניתן ולהעביר להם מסר אחד לפיו "לא יכול להיות בעת הזו שהממשלה תהיה חלוקה. לא יכול להיות שלא ישבו אנשים כמו גנץ לפיד וכולם יחד. הביחד הזה הוא לא כדי שיסתדרו זה עם זה, אלא כל אחד מהם מייצג פלח בציבור שתומך בו. כשגנץ מחרים את נתניהו או להיפך הם מחרימים אותי, את הבן שלי שנלחם בשביל כל העם. אסור להם לעשות את זה. הם חייבים לשתף פעולה, ואנחנו באים אליהם עם עצה מעשית שיש לה סיכוי להצליח".
ההצעה הזו, מפרט לובר, מתבססת על הרצון שעולה משורות הקואליציה לקיומה של אחדות, ומנגד האופוזיציה רוצה בחירות. המענה לשתי הדרישות הללו הוא קביעת תאריך מוסכם לבחירות אחרי המלחמה. "חלק מהעניין הוא שעד הבחירות כולם יושבים ביחד ומנהלים את המדינה ביחד".
"יש שאומרים לי שתהיה תעמולת בחירות ואני שואל אותם מה יש עכשיו. על רקע מה הם פורשים ומתדרכים תידרוכים?", הוא שואל וקורא לממשלה להוביל מהלך ולא להיות מובלת ובכך לא לגרום לרוב העם לראות בקריסת ממשלה שבה בחר. "תובילו מהלך. יבואו האופוזיציה והקואליציה ויקבעו תאריך בחירות מוסכם ועד אז שיתוף פעולה, ולא תאריך בחירות בתוך המלחמה אלא לאחריה".
לטענתם של אנשי מפלגתו של בני גנץ ולפיה זו בדיוק דרישתם שלא התקבלה על ידי נתניהו, משיב לובר וקובע כי גנץ וחבריו לא באמת היו בממשלה. "אנחנו לא טיפשים. הם היו בקבינט הביטחוני. הם לא קיבלו תיקים בעלי משמעות ולא נשאו באחריות. הם היו על תקן של יועצים שיכולים בכל רגע לבקר את הממשלה, וזו הסיבה שהם כמעט אף פעם לא הגיעו לישיבות ממשלה. לא הייתה כאן ממשלת אחדות. היה ניסיון, אולי אמיתי, לאותת לאנשים שהם חלק מניהול המלחמה, אבל אנחנו לא צריכים רק לנהל את המלחמה. אנחנו לא צריכים עוד רמטכ"ל. אנחנו צריכים שאת המדינה הזו כולה ינהלו כל הצדדים, כל נציגי העם, את הצפון, הדרום, הרווחה, התרבות, החינוך ועוד. אנחנו צריכים את כולם".
"הצבעתי לממשלה הזו. שמחתי שיש ממשלת ימין מלא, וכעת אני ורבים כמוני שהצביעו לממשלה הזו ורצו ימין מלא, אומרים שכולכם חייבים לשבת בממשלה אחת, לתת לחיילים תחושה שהם נלחמים למען כל העם על כל נציגויותיו בכנסת ובשם כל המנהיגים שלנו ולתת לכל המערכות האזרחיות תחושה שאנחנו ביחד. זו עת מלחמה, ובמלחמה מוותרים על אינטרסים אישיים".