השרה אורית סטרוק
השרה אורית סטרוקצילום: ערוץ 7

תקציבי עתק מושקעים בשבועות האחרונים בקמפיין שמטרתו לפרק את הממשלה באמצעות סיסמת השוויון בנטל והפעם בשלל סיסמאות תואמות עולם המושגים הדתי-לאומי.

מעל כל עמוד שני בעיתון מופיעה הדרישה-הלכאורית לייצר גיוס-בכפיה, כשברור לכל בר-דעת, ששום בטחון לא יצמח מגיוס כזה, ששום חיל לא יסתער בקרב במסירות מתוך כפיה, ושלא זו הדרך לפתור את הבעיה הקריטית-באמת המונחת לפתחנו: הצורך האנוש בהגדלת כח האדם שנותן מענה למלחמה ולסכנותיה. לא המלחמה באויבינו היא המטרה של הקמפיין עתיר-המשאבים הזה, אלא המלחמה בתוכנו.

הקמפיין הזה, שברור שמשאביו אינם מגיעים מתוך הציבור שלנו, מצליח לנגן על נימי הנפש של רבים בתוכנו, של ציבור מסור שכבר חודשים רבים מושקע כל-כולו במלחמה, תוך מחירים אדירים, לחולל בתוכו תהיות, עלבונות וכעסים, ואפילו להשכיח ממנו אמתות פשוטות וריאליות לגבי טיב האתגר הבטחוני האמתי שלפתחנו, והדרכים האחראיות וההגיניות להתגבר עליו. לכן, אני רואה חובה לעצמי לפתוח קודם כל באמת הפשוטה של תורתנו, האמת של רות המואביה.

"עמך עמי, וא-להיך א-להי" – מילים אלה של רות המואביה, מבטאות באופן הברור ביותר את האמת הפשוטה על מהותה של התורה, שניתנה לנו בהר סיני: התורה ניתנה לעם, לא ליחידים. כל עניינה "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש", כי ממלכה היא בונה, עם היא מקימה. עם על מערכותיו הלאומיות, כל אתגריו הלאומיים, כולל מלחמותיו אל מול אויביו, אותן התורה עצמה מסווגת ומגדירה: מלחמת מצווה, ומלחמת רשות.

בתוך תרי"ג מצוותיה של תורתנו הקדושה והאהובה, שבחג הקרוב נחגוג בשמחה את קבלתה, יש מצוות שבין אדם למקום, ומצוות שבין אדם לחברו, ויש גם מצוות לא מעטות שהן בין אדם לעמו ומדינתו, בימים של שלום וגם בימים של מלחמה. מי שלא מבחין במצוות הללו, ובהן גם מלחמת-המצווה של "עזרת ישראל מיד צר" – חוגג בחג השבועות הקרוב עם תורה חלקית, נכה וחסרה.

לא כתבתי כאן שום דבר חדש, כל מי שגדל בבתי המדרש של הציונות הדתית, מכיר את האמת הפשוטה והגדולה הזו, חי אותה, מתברך בה, ומאמין בה בכל ליבו. ועם זאת, כולנו יודעים ומבינים, שההבנה העמוקה הזו על מהותה של התורה, כמו גם על מהותה של המדינה, בה אנו רואים את ראשית צמיחת גאולתנו, ועל הזכות הגדולה לשרת בצבא הראשון שקם לעם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות – ההבנה ותפיסת העולם הזו, אינם מנת-חלקם של חלקים אחרים בעמנו. בפתח מגילת רות כולנו כאחד נזכרים בדברי רבי שמעון בר יוחאי: "אלימלך, מחלון וכליון גדולי הדור היו, ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מהארץ לחוץ לארץ", ועם זאת אנו מבינים, גם אם בכאב, שדבריו אלה של רבי שמעון, הם מצפן לדרכנו-שלנו, ולאו-דוקא לדרכם של ציבורים אחרים בעמנו.

אנו מבינים גם, שמחלוקות על תפיסות עולם – לא יוכרעו בכח, ולא בכפיה. שכאן, במדינתנו המתחדשת, עלינו ללמוד לחיות יחד, ציבורים שונים בעלי תפיסות עולם שונות, בלי לדרוך ולרמוס אלה את אלה. שעל המחלוקות האלה צריך לגשר בתבונה, באחוה, בשיח, בכבוד הדדי, בשותפות. את הלקח המרכזי הזה שלמדנו בדרך הכי קשה, יש מי שמנסים להשכיח מאתנו, בקמפיינים עתירי-משאבים, שגם קמפיין חוק הגיוס הוא אחד מהם.

ובינתיים, מעבר למחלוקות האידאולוגיות ולמלחמה שמנסים לייצר בתוכנו, יש כאן מלחמה אמתית, מלחמת-קיום ממש מול אויבינו, מלחמה רב-זירתית, שאנו בתוכה ככבשה בין שבעים זאבים, ושלמרבה הצער, כמדינה עשינו בשנים האחרונות כמעט את כל הטעויות האפשריות באי-היערכות אליה. במלחמה הזו, המלחמה מול אויבינו המקיפים אותנו מכל עבר - חייבים לנצח, אין פשוט ברירה אחרת, וכדי לנצח בה - חייבים לערוך, יחד, שינויים מפליגים, ובין היתר להגדיר ולמפות נכון יותר את הצרכים הבטחוניים שלנו, ואת הדרכים להשתמש נכון יותר בכל משאבי כח האדם הקיימים, לכל התפקידים והצרכים, בלחימה ובניהול החירום בעורף, בתכנון ובמודיעין, בחימוש ובלוגיסטיקה. חובה עלינו לנצל מקסימום כח אדם, לא בגלל ה"שוויון בנטל" אלא בגלל הצורך הבטחוני הקריטי. וחובה עלינו לעשות זאת מתוך אחריות משותפת של כל חלקי העם והחברה, שכולם מיוצגים... בכנסת.

משום כך אני רואה בחוק הגיוס, אותו העברנו אמש מהמליאה אל ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, הזדמנות אמיתית לקדם את השינוי הנדרש. לא מתוך שנאה ומדנים, לא מתוך רמיסת או הוקעת הציבור החרדי או כל ציבור אחר, אלא מתוך אחריות גדולה, מתוך חשיבה משותפת, נשיאה משותפת קודם כל בעול הבירור הקריטי הזה, שהכנסת, הריבון האמתי במדינה, יכולה וחייבת לברר מתוך שותפות-אמת של כלל חלקי העם. אם רק נניח בצד את קמפיין-השטנה ונתמקד במשימה המשותפת הזו – יש להערכתי סיכוי טוב שגם נוכל לה. וכשהדיונים יתקיימו באותה ועדה בה גם נשמעות הסקירות הביטחוניות, ונערכים דיוני העומק על האיומים שלפתחנו – יש להערכתי סיכוי טוב שהדברים גם יעלו על דרך המלך. לשם כך ידרשו חברי ועדת החוץ והבטחון, החשופים באופן יומיומי למצבנו הבטחוני, למידה גדולה של אחריות, וליכולת להניח בצד את הפופוליזם, ולהתרכז במה שמוטל עליהם: בטחון המדינה היקרה שלנו, והעם האהוב שלנו.

רשות השירות הלאומי-אזרחי שאני אחראית עליה, תעמיד את עצמה באופן מלא לטובת הבירור החשוב הזה, שהוא בנפשנו. מההיכרות שלנו עם הציבור החרדי שמגיע לשרת את המדינה דרך המסגרות שלנו, אנו בטוחים שאם תיעשה עבודה נכונה – רבים-רבים מתוכו יבואו לתרום את חלקם, באהבה וברצון להיות שותפים. כל שמוטל עלינו הוא לנהל את הדיונים הללו מתוך אחריות ושותפות, כבוד והקשבה, אכפתיות ואהבה, ולא להיגרר למדנים ולשנאה. וזה למעשה כל כך מתבקש, הרי גם זה כלל גדול בתורה.

חג שמח, יחד ננצח!