דודו סעדה מארח את אריאל שנקולבסקי אביו של סמל יקיר ידידיה, לוחם שריון בגדוד 53, עוצבת ׳ברק׳ שנפל בקרב ברצועת עזה. בן 21 בנופלו.
יקיר גדל בקיבוץ מגדל עוז בגוש עציון. היה בחור שקדן ואהוב. למד בישיבת ירוחם שאיבדה במלחמה תשעה תלמידים. שלושה מתוכם: יקיר, איתן רוזנצוויג ואפרים יכמן - בני אותו שיעור, ושלושתם קבורים בבית העלמין בכפר עציון.
בכ"א בכסליו היום השישים למלחמה, במהלך התמרון הקרקעי יקיר נהרג מפגיעת טיל נ"ט בפאתי שג'אעייה. הוא היה בטנק שהוביל את הכוח, כשהגיעו לציר סלאח א - דין הציר קצת נפתח הם התבקשו לבוא לנתיב השני כדי לייצר שני קנים לפנים, ואז נורה אליהם טיל נ"ט. יחד אתו נהרגו תובל צנעני הי"ד ואיתן פיש הי"ד שהיה חברו הקרוב.
"הפיצוץ היה בתוך הטנק אבל הטנק לא נשרף, הכיבוי היה מיידי". מספר האב. "בהמשך קיבלנו ציוד שהיה בתוך הטנק כולל מה שהנהג, שב"ה שרד, כינה 'מדף הספרים של יקיר': היה שם גמרא שוטנשטיין של הדף היומי, אורות התורה, ספרים של הרב יוסף צבי רימון, והיה שם גם את הספר 'תיאום כוונות'. כשהיה באחת ההפוגות הוא התקשר לחבר שלו מהשיעור שהיה באותה התקופה עוזרו של הרב רימון וביקש ממנו למסור לרב רימון שהספרים שלו עזרו לו לשמור על השפיות. כשיצא להפוגה נודע לו שחברו איתן רוזנצוויג הי"ד נפל. הצעתי לו לחזור ולקרוא שוב את הספר 'תיאום כוונות', להבין את המשמעות של המלחמה, והוא אמר שאכן רצה לבקש את הספר. בנופלו הספר היה יחד אתו בתוך הטנק. אמנם הספרים שרדו, אבל רואים עליהם את סימני הפיצוץ".
"בלילה הקשה בו קיבלנו את הבשורה הקשה, ועוד לפני הלוויה - אשתי ואני קיבלנו החלטות. בינתיים ב"ה אנחנו עומדים בהם ובעז"ה נמשיך לעמוד בהם. להמשיך לחיות, לשמור על עצמנו, לשמור על הבריאות, לשמור ולדאוג למשפחה עד כמה שאפשר. נפל עלינו אסון אבל יש לנו תפקיד למלא. בשבעה הגיע הרב הראשי שאמר לנו דברים דומים.
יקיר נקבר בבית העלמין בכפר עציון שלצערנו התמלא בחודשים האחרונים, בסמיכות לחברו לשיעור איתן רוזנצוויג שנהרג שבועיים לפניו, ואפרים יכמן שנהרג שלושה שבועות אחריו. תלמידי ישיבת ירוחם שלושתם.
בשבעה היינו מוקפים באנשים, לא את כולם אנחנו מכירים. חלקם משפחות שכולות נוספות שבאו לחזק וגם להתחזק. השבעה נמשכה הרבה מעבר לשבוע, חבריו היו בתוך עזה וכשיצאו באו אלינו. שמענו הרבה על החיוך והפנים המאירות של יקיר.
אני סובר שצריך לרצות אחווה ולא אחדות כפי שכולם מדברים. אנחנו צריכים לדעת ללמוד איך לנהל את הוויכוחים בינינו, לא לריב. כשמדברים על אחדות זה הרבה פעמים אומר - 'תחשבו כמוני', אבל אם אנחנו יודעים להתווכח, כשאנחנו מבינים שאנחנו משפחה, שאנחנו אחים, ושהוויכוחים בתוך משפחה כי בסוף נשארים יחד, כי צריך לנהל את הבית יחד.
זכינו לברית מרגשת לנכדינו בערב חג השבועות, הוא נקרא בשם 'מתן יקיר', וזו נחמה. נחמה גדולה תהיה לנו כשנראה את יישובי עוטף עזה והצפון שוב משגשגים ופורחים.
יהי זכרו ברוך.