הוריו ובני משפחתו של סרן ישראל יודקין הי"ד עלו להר הרצל במלאות שלושים יום לנפילתו בקרב בעזה, ועמדו מול המצבה החדשה שהוקמה על קבר בנם.
מצבה חלקה, אבן שיש בהירה וריקה מכל כיתוב שיספר ולו מעט על מי שהקריב את היקר מכול. "מבחינת ההורים שלי, עד שמשרד הביטחון לא יאשר לנו לכתוב ליד שמו הי"ד – ה' ייקום דמו, הם לא יסכימו לכתוב כלום על המצבה", אומר האח השכול דובי יודקין, בעצמו קצין מילואים בדרגת רב־סרן.
משפחת יודקין החרדית מכפר חב"ד שלחה ארבעה מבניה לשורות צבא ההגנה לישראל, וכאמור לפני חודש שכלה אחד מהם. אולם מתברר שגם כשנושאים בנטל, כולל שותפות במחיר הדמים, מערכת הביטחון נוהגת במתגייסים ובמשפחותיהם בשמאל דוחה יותר מאשר בימין מקרבת. מאבקה של משפחת יודקין במשרד הביטחון על זכותה לחרוט את האותיות הי"ד על מצבת בנם שנהרג על קידוש השם עלה השבוע לשיח התקשורתי ועורר הדים רבים.
"ב־24 השעות שחלפו מאז הריאיון שבו דיברתי על הנושא", מספר ל'בשבע' האח דובי, "פנו אלינו עשרות משפחות שכולות מכל רחבי הארץ וסיפרו לנו כי ניסו לנהל מאבק דומה אך נתקלו באטימות מוחלטת של משרד הביטחון. יש אלפי נופלים שחשוב להוריהם לכתוב הי"ד ליד שמם, וזה חייב להיכנס כאופציה. זהו כיתוב התואם את ההלכה היהודית, שקובעת כי מי שנהרג בשל היותו יהודי – נהרג על קידוש השם, זו לא תאונה. 'ה' ייקום דמו' מבטא את העובדה שהוא נפל על קידוש השם כיהודי. ההורים שלי לא מוכנים לוותר על הדבר הזה, ומבחינתנו אנחנו נגיע עם זה עד לבג"ץ".
נסביר כי משפחתו של מי שמוכר כחלל צה"ל ונקבר בחלקות הצבאיות בבתי העלמין זוכה לתמיכה ולטיפול של אגף ההנצחה במשרד הביטחון, אולם היא כבולה לנוהלי משרד הביטחון בכמה היבטים, ובהם הנוסח הכתוב על המצבה. במשרד הביטחון הנהיגו נוסח אחיד ולקוני מוקפד כדי להימנע מניסוחים פוליטיים או אחרים שעלולים להיות בעייתיים. אלא שמשפחת יודקין, כמו משפחות רבות בעלות אוריינטציה יהודית ששכלו את יקיריהן לאורך השנים, סבורים שהחרגה כזו אינה בגדר נוסח יוצא מגדר הרגיל שיש בו פגיעה באחידות. "בסוף אנחנו חיים פה במדינה יהודית, זה העם שלנו, החיילים נפלו על קידוש השם. זה לא פוליטיקה", מתקומם יודקין. "וצריך להדגיש שזו לא רק בקשה של המשפחה שלנו. ברגע שהחרגה כזאת תאושר, אלפי משפחות ימהרו להוסיף את הנוסח על המצבות שלהן. אנחנו נלך עם זה עד הסוף", הוא מבטיח. כצעד ראשון, שלחה השבוע המשפחה מכתב נוקב לשר הביטחון יואב גלנט המעלה את התביעה לכיתוב "הי"ד" על מצבת בנם, תוך הדגשה כי מדובר בדרישה שמשותפת למשפחות שכולות רבות.
יודקין מזכיר בין השאר כי הטיעון של משרד הביטחון בנוגע לאחידות נוקשה בנוסחי המצבות אינו מדויק, וכי היו החרגות שונות ומשונות בעבר. אחד המקרים הטריים והבוטים יותר היה זה של משפחת ניב־פיירשטיין, כפי שהזכיר השבוע ארגון 'חותם'. סמל ראשון עומרי ניב־פיירשטיין הי"ד מגבעתיים נהרג בשמחת תורה בקרבות בעוטף. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, ועל מצבתו מתנוסס כיתוב חריג במיוחד. במקום שם האב והאם כמקובל, חרוטים על השיש שמותיהם של שלושה "הורים" של עומרי. "בן אור־לי, מיכל וקובי" כתוב שם. לא קשה לנחש את האג'נדה מאחורי הכיתוב, וגם כיצד דווקא ההחרגה הזאת אושרה על ידי משרד הביטחון.
סיפורה של ה"משפחה" הזאת הובלט באמפתיה כמובן בכמה כתבות באמצעי התקשורת, כמו גם המאבק על החרגת הנוסח במצבה, ביחס הפוך לזה שזוכה לו משפחת יודקין. בלי להיכנס לפרטים נקצר ונאמר כי עומרי נולד לאב ואם ביולוגיים, כאשר האב הוא רק תורם והאם חיה בזוגיות להט"בית עם אישה אחרת. כך גדל עומרי עם דמות האב – קובי, ועם "זוג האימהות" אור־לי ומיכל. השלושה התעקשו על כך שהתא המשפחתי החריג יוכר רשמית על ידי משרד הביטחון ויוזכר כך גם על המצבה. במשרד הביטחון, כמובן, לא היססו יותר מדי, ובמקרה הזה האישור ניתן בקלות, הרבה לפני תום השלושים.
"כשבאו אלינו אחרי שבועיים לתאם את מה שיהיה כתוב על המצבה, על הטופס היה כתוב: עומרי ניב פיירשטיין, בן אור־לי וקובי", סיפרה אור־לי בריאיון לכאן 11. "אמרתי להם 'יש לכם טעות, זה לא בן אור־לי וקובי, זה בן אור־לי, מיכל וקובי'. הם לא כל כך ידעו איך לאכול את זה... אמרתי לקצינה 'תעשי מה שאת צריכה, מבחינתנו זה לא עובר ומבחינתי אם אתם לא מתכוונים להוסיף את השם של מיכל, אז שהמצבה תהיה ריקה'. אחרי יומיים הם התקשרו ואמרו הכול בסדר, יהיו שלושה שמות בדיוק כמו שאתם רוצים וזה מה שהיה". הבנתם? זה יהיה "בדיוק כמו שאתם רוצים". במשרד הביטחון יש ים של הכלה, כל עוד אתה בצבע הנכון.
פנינו למשרד הביטחון בבקשת תגובה, ושם היה מי שהסביר לנו בסבלנות אך בתקיפות כי משרד הביטחון מתנהל "בכל הרגישות" כלפי משפחות שכולות, אך עדיין לא ניתן לחרוג בשום אופן מהכללים. על השאלה מה הבעייתיות החמורה בביטוי "הי"ד" לא הצלחנו לקבל תשובה מלבד "זה לא אפשרי". גם ההשוואה למקרה של משפחת ניב־פיירשטיין לא זכתה להסבר משכנע, מלבד העובדה שהדברים נשקלו ובמקרה הזה הוחלט לאפשר את בקשת ההורים.
הדבר היחיד שהוצע למשפחת יודקין הוא כתיבת "הי"ד" במה שמכונה "האזור האישי" במצבה, שזהו מקטע קטן שבו יכולה כל משפחה להוסיף ניסוחים אישיים משלה, אך איננו על האבן הרשמית ("הכרית") שעליה חרוטים פרטי החייל ונסיבות נפילתו. מבחינת משפחת יודקין ההצעה אינה קבילה.
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה הרשמית: "אגף משפחות, הנצחה ומורשת משתתף בצערה של משפחת יודקין. אנו מאפשרים למשפחה לכתוב את האותיות הי"ד לבקשתם בכיתוב האישי. יחד עם זאת, האגף פועל על פי הכללים לכיתוב על מצבה הקבועים בחוק בתי קברות צבאיים. אנו נמצאים בקשר שוטף עם המשפחה ונמשיך ללוותה".
אל תטרידו עם מחיצות של מוסלמים
"טוב תעשה עיריית תל אביב אם תתייחס אלינו כאל מוסלמים". המשפט הזה, שאומר לנו השבוע מנכ"ל 'ראש יהודי' בתל אביב, ישראל זעירא, מקפל בתוכו את תמצית העוול והאיוולת, יותר מאלף מילים. מתברר, אם כן, שבתל אביב תשפ"ד טוב להיות מאמין מוסלמי ממתפלל יהודי, שכן הראשון רשאי לפרוש שטיח ולהתפלל בכל מקום ברחבי העיר, כולל העמדת מחיצת הפרדה על פי דיני דתו, ואילו האחרון ייתקל בקיר אטום בעירייה, בחוקים שהועלו נגדו באוב ובבתי משפט שיטרקו בפניו את הדלת אם יבקש להתפלל באותה הפרדה, על פי דיני דתו שלו.
התמונה שהעלה השבוע העיתונאי ישי פרידמן, ובה מתועדים מאות מוסלמים מתפללים על חופי תל אביב לרגל חג הקורבן כשמחיצות מפרידות בצורה ברורה בין גברים לנשים, עוררה גל של זעם בקרב מי שהתמונות מתפילת יום הכיפורים בכיכר דיזנגוף עדיין טריות אצלם, טריות מדי. אותה תפילה, ביוזמה של ארגון 'ראש יהודי', שבה השתתפו מאות חילונים תושבי העיר, הסתיימה בתגרות ידיים אלימות של אנשי קפלן, שפיזרו אותה בכוח. רבים ראו בתקיפה האלימה הזאת סיבה מהדהדת לאירועי הטבח, לא רק במובן הרוחני אלא גם במובן הארצי: כמה מראשי חמאס הודו שהחולשה הפנימית והפלגנות שזיהה הארגון בתוככי ישראל, הודות לכוח קפלן, הביאו אותו להבנה כי הקרקע נוחה לתקיפה.
אולם עוד לפני הדחיפות והאגרופים הייתה זו עיריית תל אביב שליבתה את האש בחסות המאבק הקפלניסטי, ובעידודו של המשנה לראש העיר, ראובן לדיאנסקי, שהיה אז בעיצומו של קמפיין בחירות. האחרון חרת על דגלו את המאבק בכל אשר בשם ישראל יכונה ברחבי העיר העברית הראשונה, מחב"ד ועד ישיבת מעלה אליהו, ומ'ראש יהודי' ועד אירועים בהפרדה. לדיאנסקי גם היה זה ששלף מן הנפטלין חוק עירוני שלא יושם ולא נאכף עד השנה שעברה האוסר הפרדה במרחב הציבורי. ראש העיר חולדאי שיתף איתו פעולה, והווטו הוטל. אנשי 'ראש יהודי', שהתרגלו עד אז לקיים את תפילת יום הכיפורים בכיכר דיזנגוף עם מחיצה כראוי, ביקשו מחד לציית לחוק אולם גם לא התכוונו להתפשר על ההלכה. הפרשה התגלגלה לבית המשפט, שגם הוא עמד על קוצה של מחיצה וצידד בעמדת העירייה. ב'ראש יהודי' מצאו פתרון יצירתי והציבו ברחבי הכיכר דגלי ישראל, שלטובת מי שמעוניין יוכלו להתפרש גם כמחיצות מפרידות.
שמונה חודשים מאוחר יותר, כאמור, המוסלמים הציפו את מורדות החוף בתל אביב־יפו, ובלי לשאול שאלות מיותרות הציבו מחיצות והתפללו כרצונם. ואיפה העירייה, תשאלו? איפה אכיפת החוק? היכן החוקים הליברליים שמבקשים לשמור על השוויון וזכויות הנשים בעיר? ובכן, במקרה הזה קואליציית לדיאנסקי־חולדאי נמנמה כנראה באיזשהו בית קפה בשינקין, שכן התגובה המתחמקת שפרסמה לשאילתות שהוגשו לה בעניין הייתה: "התפילה המדוברת התקיימה מבלי שהתבקש או ניתן אישור עירוני להפרדה מגדרית". לאמור: אל תטרידו אותנו עם מחיצות של מוסלמים, להם מותר.
אבל ישראל זעירא, מנכ"ל 'ראש יהודי', מי שהיה צפוי להתקומם לנוכח השלווה שאחזה לפתע בחולדאי, מגיב לתמונות שפורסמו בדיוק להפך: "אני כמובן תומך בעמדת העירייה לתת למוסלמים להתפלל עם מחיצה ולהתעלם מאנשי הפרוגרס. עירייה חכמה יודעת להעלים עין כשצריך, כולל מחוקים דרקוניים שהיא עצמה יצרה".
אחרי התוצאות המרות של החוק שביקשה העירייה לאכוף בשנה שעברה, בתוספת העלמת העין מהמחיצות של תפילות החג המוסלמיות, נותר רק לנחש כיצד תתייחס השנה העירייה למחיצות הנדרשות בתפילת יום הכיפורים בכיכר דיזנגוף. סגן ראש עיריית תל אביב, חיים גורן, המזוהה עם אנשי הגרעינים הדתיים בעיר, עמל בימים אלו על גיבוש הסכמות שיאפשרו את התפילה כהלכתה. "אני עושה מאמצים גדולים בתקופה הזאת לקיים שיח עם גורמים רבים כדי להגיע להסכמות ולמתווה הנכון והראוי לקיום תפילות יום כיפורים הקרוב. אני מקווה מאוד שנגיע להסכמה על הדרך הנכונה, שגם תכבד את התפילה כמובן וגם תשמור עליה כאירוע מחבר ומקרב ולא כזירת קרב חלילה". אגב, גם גורן מסביר לגבי קיום התפילה המוסלמית כי "העירייה לא אפשרה את העניין ולא אישרה אותו. זה התקיים ללא אישור עירוני אלא כפעילות ספונטנית, בגן המדרון ביפו, בשעה חמש בבוקר".
זעירא מספר גם הוא על סבבי התייעצויות נרחבים שהוא מקיים בימים אלה כדי למצוא מתווה לתפילת יום הכיפורים שתיתן מענה לאלפי חילונים המבקשים להשתתף בה, "ובכך לא ניתן לאנשי הפרוגרס להצליח להעיף אותנו מדיזנגוף. אבל מאידך אנחנו גם לא רוצים שבגללנו ייווצר מתח ביום הקדוש ביותר, אנחנו רוצים להתאחד בצום באהבת ישראל. אנחנו מבררים את דרכנו והיינו שמחים לחיבורים עם גופים חילוניים משמעותיים שיגידו: אנחנו נלך עם ראש יהודי לכיכר, שזו תהיה תפילה של כמה גופים". זעירא מתאר את המלחמה כגורם קריטי לנחיצות התפילה: "המלחמה שחררה פקק אמוני עצום. אנשים הולכים עם ציציות גם בלי כיפה, סלבס מקבלים על עצמם שבת, צניעות. יש פה גל עצום של התקרבות, ואני מקווה שהעירייה תדע לתת לזה מקום".
לתגובות: [email protected]
***