בפודקאסט "על המשמעות" אירח עו"ד תמיר דורטל את אורי קירשנבוים סמנכ"ל עמותת 'חוננו', המייצגת את עמירם בן אוליאל, שהורשע ברצח משפחת דוואבשה בכפר דומא ב-2015 ומאז מוחזק בתנאי כליאה מהמחמירים ביותר בישראל. קירשנבוים העלה שורה של טענות קשות לגבי התנהלות החקירה, המשפט ותנאי הכליאה של בן אוליאל.
הטענות על התנהלות השב"כ והמערכת המשפטית
לדברי קירשנבוים, החקירה התנהלה תחת לחץ ציבורי ובינלאומי כבד לפענח את הפרשה. הוא טען כי השב"כ פעל מתוך מוטיבציה להכריז על פיענוח הפרשה בכל מחיר, ולא מתוך רצון לברר את האמת. לטענתו, הדבר הוביל לשימוש באמצעי חקירה פסולים, כולל עינויים פיזיים ופסיכולוגיים קשים.
קירשנבוים אמר שבן אוליאל הוחזק בתנאי בידוד במשך 17 יום, ללא מגע עם העולם החיצון. לדבריו, לאחר 13 ימי חקירה החלו העינויים הפיזיים. הוא טען כי השב"כ הציג לבן אוליאל את הגרסה של חשוד אחר בפרשה (א' הקטין) זמן קצר לפני תחילת החקירה בעינויים.
בהמשך, תיאר קירשנבוים את הפגמים יש לטענת בהליך המשפטי. הוא טען כי השופטת רות לורך, שהרשיעה את בן אוליאל, נמנעה מלהכריע בשאלה האם העינויים היו מוצדקים. לדבריו, היא בחרה להתמקד רק בשאלה האם ההודאות שנגבו לאחר מכן היו קבילות מבחינה משפטית.
קירשנבוים הביע ביקורת על פסק הדין, וטען כי השופטת יצרה "חיץ מלאכותי" בין העינויים לבין ההודאות שנגבו לאחר מכן. לטענתו, היא התעלמה מהקשר בין הדברים ומהלחץ שהופעל על בן אוליאל.
בנוסף, העלה קירשנבוים טענות לגבי הפרטים המוכמנים שנטען כי בן אוליאל מסר בחקירתו. לדבריו, מדובר בפרטים שקל היה לנחש אותם, או שהיו ידועים לחוקרים ממילא ואינם עונים על ההגדרה המשפטית המקובלת ל'פרטים מוכמנים'. הוא הוסיף וטען כי אין בפרטים אלה כדי להוות ראיה משמעותית לאשמתו של בן אוליאל.
קירשנבוים התייחס גם לערעור שהוגש לבית המשפט העליון, וטען כי גם שם לא ניתן מענה לטענות ההגנה. לדבריו, בית המשפט העליון המשיך את הקו של הערכאה הקודמת.
מהחקירה ועד לתנאי הכליאה
חלק ניכר מהשיחה הוקדש לתנאי הכליאה של בן אוליאל. קירשנבוים תיאר כיצד הוא מוחזק בתא קטן בבידוד במשך שמונה וחצי שנים. לדבריו, מדובר בתנאים חריגים, שאינם מקובלים אפילו לגבי אסירים ביטחוניים שביצעו פשעים חמורים בהרבה מהמיוחס לבן אוליאל. הוא טען כי בן אוליאל סובל ממניעת מגע אנושי, וכי כל בקשה, אפילו קבלת ספר נוסף, הופכת למאבק מול שירות בתי הסוהר.
קירשנבוים הדגיש את הפער בין היחס לבן אוליאל לבין היחס לאסירים ביטחוניים כולל מחבלים מורשעים עם דם על הידיים. בעוד שאחרים מוחזקים באגפים עם עשרות אסירים ומנהלים חיי קהילה, בן אוליאל מבודד לחלוטין בתנאי כליאה קשים מנשוא.
במהלך הראיון, קירשנבוים תיאר את התא שבו מוחזק בן אוליאל. מדובר בתא קטן מאוד, בגודל של נגרר קטן, הכולל רק מיטה, שולחן וכיסא. הוא הדגיש כי אין לבן אוליאל מקום ללכת אפילו מספר צעדים בתוך התא, מה שמחריף את תחושת הבידוד והניתוק.
קירשנבוים התייחס גם לפן הנפשי של הכליאה הממושכת בבידוד. הוא טען כי מצב זה עלול לגרום לנזקים נפשיים, וכי היכולת לצאת מתקופה כזו שפוי היא קשה מאוד. הוא הדגיש גם את ההשלכות ארוכות הטווח של הבידוד הממושך וטען כי מצב זה פוגע לא רק בבן אוליאל עצמו, אלא גם במשפחתו, ובמיוחד בבתו הקטנה, שגדלה ללא נוכחות אביה.
בנוסף לנקודות אלו, קירשנבוים התייחס גם לסוגיית השימוש במונח "טרור יהודי" בהקשר של הפרשה. הוא ציטט את דברי הנשיא ריבלין שאמר "בני עמי בחרו בטרור", וטען כי הגדרה זו השפיעה על אופן הטיפול בחקירה ובמשפט.
קירשנבוים הרחיב גם על הקושי בהתמודדות המשפטית עם הפרשה, וציין כי במהלך שנתיים וחצי התנהל משפט זוטא שעסק בקבילות ההודאות של בן אוליאל. לטענתו, למרות משך הזמן הארוך, לא ניתן מענה מספק לטענות ההגנה בנושא זה.
קירשנבוים מסיים את הראיון בקריאה לבחינה מחודשת של המקרה, תוך הדגשת החשיבות של שמירה על זכויות אדם גם במקרים מורכבים ורגישים מבחינה ציבורית. הוא הביע תקווה כי המודעות הציבורית לתנאי הכליאה הבלתי אנושיים בהם מוחזק בן אוליאל, וכעת להרעה הנוספת שחלה בתנאי כליאתו יובילו לדיון ציבורי רחב יותר על שיטות החקירה ותנאי הכליאה במדינת ישראל, וכי לחץ ציבורי יוכל להביא לשינוי בתנאי הכליאה של בן אוליאל ולבחינה מחודשת של הרשעתו.
מהשב"כ נמסר בתגובה: עמירם בן אוליאל הוא רוצח על רקע אידאולוגי, שהורשע בשתי ערכאות בשריפת בני משפחה, שני הורים ותינוק, ובפציעה קשה של ילד נוסף. כל הטענות של גורמים בעלי אינטרס נגד שב"כ, נדונו לעומקן בהליכים המשפטיים, ונדחו.
תנאיו של בן אוליאל כאסיר אינם שונים מתנאיהם של אסירים אחרים, ואלה נקבעו התאם לסמכות על פי דין. שב"כ לא ירתע מטיפול בטרור באשר הוא טרור.