חוקרת מכון משגב לביטחון לאומי, רות וסרמן-לנדה, בעבר סגנית השגריר במצרים וחברת כנסת מטעם כחול לבן, מתריעה מערעור יציבות השלטון הירדני על ידי זרועות איראניות.
"האדמה רוחשת בממלכה הירדנית", אומרת וסרמן-לנדה ומציינת כי מזה למעלה משנה היא מזהירה מהתמורות בירדן והשלכותיהן על המזרח התיכון בכלל ועל ישראל בפרט. בראיון היא מספרת על התואנה שאותה מנצלת איראן על מנת לקבוע עובדות בשטחה של ירדן, והתואנה האיראנית היא קברים שיעיים שלכאורה התגלו וכעת איראן חייבת להיכנס לעומק שטחה של ירדן, סמוך לגבול עם ישראל ולטפח אותם.
"האיראנים מאוד מתוחכמים ועובדים בטווח ארוך באופן שיטתי ומערכתי ובאופן מאוד חכם", היא אומרת ומביעה השתאות על כך שהנושא אינו מעורר תשומת לב עולמית ומקומית על אף ניסיון העבר מול ההתנהלות האיראנית ועל אף המשמעות המסוכנת של המהלך באדמת ירדן שיציבותה חשובה לא רק לישראל אלא לגורמים מערביים רבים ובראשם ארה"ב.
לדבריה אין כיום מנהיגות ערבית באזור שאינה מבינה מה זו איראן, אך "במקום להתמודד עם האיום הזה, מה שקרה עד היום הוא שהאיראנים עודדו את החמאס לצעוק בכל רמאדן שהיהודים מנסים לתקוף את אל אקצה שנמצא תחת אחריות ירדנית, וכשהחמאס צעק שהיהודים מנסים לכבוש את אל אקצה ועודד צעירים להתעמת עם כוחות הביטחון שלנו הם למעשה ניסו לגנוב בעלות מהירדנים. הירדנים לא התמודדו עם האיום הזה וצעקו יותר חזק נגד ישראל ובינתיים המשיכו לטפח עוינות וחינוך ירדני מסית נגד ישראל".
משמעות המהלך האיראני, אומרת וסרמן-לנדה היא פירוק של ירדן מבפנים תוך ניצול חולשותיו של המשטר מול רוב של 70-80 אחוזי פלשתינים מאזרחי הממלכה. כך הם נהגו גם במדינות אחרות כדוגמת סוריה לבנון ואחרות, וכך ממשיכה איראן גם בירדן באמצעות חמאס.
מנגד באחרונה התעורר המלך, כלשונה של וסרמן-לנדא, והבהיר כי לא יקבל ניסיונות הפיכה בעידוד איראני. לראשונה הוא מפנה אצבע מאשימה ישירה לעבר טהרן
"ירדן היא החיץ בין עיראק לישראל ומהי עיראק? איראן במסווה", מזכירה וסרמן-לנדה. "יש שם נוכחות מאוד משמעותית של מיליציות שיעיות במציאות של חוסר משילות משווע אחרי שהאמריקאים יצאו. האיראנים שולטים שם. אם ירדן נופלת זה מייצר רצף טריטוריאלי שמהווה בעיה לא רק לישראל אלא לעולם המערבי".
בדבריה היא מזכירה עוד את הניסיון המצרי שבלם מאמצים איראניים מסוג זה, כולל סילוקו של השגריר האיראני מקהיר מספר פעמים. בירדן המציאות שונה. ירדן מבטאת חולשה משמעותית בהשוואה להתנהלות המצרית, וכעת "האיראנים חותרים למגע עם גורמים מקומיים ומנסים לרתום אותם נגד השלטון".
כעת תלויה התגובה הירדנית גם ברמת ההתעוררות של בית המלוכה, אך לא רק. המאמצים האיראניים לפורר את השלטון הירדני יוכלו להיבלם במאמץ משותף עם ישראל ושל העולם המערבי שיצטרך לתבוע מירדן להפסיק את ההסתה במערכת החינוך הירדנית, מה שישפיע לטווח רחוק, אך מהווה צעד הכרחי. כמו כן, לטעמה, על ישראל לפעול במספר דרכים לחיזוק הצבא הירדני ולשימור היציבות בממלכה. בין השאר ניתן לעשות זאת דרך משטר המים. להגנתה של ישראל נדרש עיבוי בהול של כוחות צה"ל בגזרת הגבול המשתרע לאורך כ-300 קילומטרים שכרגע אינם מאובטחים. זאת לבד מחיזוק הפעלות בגזרות יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ולצד הזירות הצפונית והדרומית. את כל זה על ישראל לעשות "אתמול", כלשונה. זה לא יהיה פשוט אך הכרחי.