הרב פרופ' יצחק כהן
הרב פרופ' יצחק כהןצילום: ערוץ 7

הרב פרופ' יצחק כהן, המנהל האקדמי של הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו ומרצה במרכז אקדמי לב, עומד על כמה עניינים בפרשת השבוע המתכתבים מאוד עם חיינו.

הפסוק הפותח את פרשתנו אומר: "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". רש"י אומר: "שלח לך - לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח". המילה לְךָ היא מילת מפתח.

הרמב"ן שואל כמה שאלות: שאלה ראשונה: מה היה רע בבקשת העם והמרגלים? אך טבעי הוא שצבא אוסף מודיעין לפני קרב. ובלשונו: "כי ישראל אמרו כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכריה ששולחים לפניהם אנשים לדעת הדרכים...".

רמב"ן מחזק את שאלתו מדברי משה בספר דברים שהגיב לבקשתם במילים: "וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים". ועוד, גם משה שלח מרגלים כשכבש את יעזר. גם יהושע בן נון שלח מרגלים לפני כניסתו לארץ. ועוד: "כי הכתוב לא יסמוך בכל מעשיו על הנס, אבל יצוה בנלחמים להחלץ ולהשמר ולארוב".

שאלה שניה: "אם כן משה עצמו חטא בענין, שנאמר "וייטב בעיני הדבר". ועוד, למה אמר להם בענין הארץ "הטובה היא אם רעה", אחר שנאמר לו מתחלה שהיא טובה ורחבה". כלומר, מדוע משה מטיל ספק לכאורה בדברי ה'?

שאלה שלישית: "ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו 'אפס כי עז העם והערים בצורות גדולות', וכי על מנת שיעידו לו שקר שלח אותם?". הם תיארו מה שראו, לא כן?

המהר"ל משיב כי ודאי היה זה מעשה נכון לשלוח מרגלים. ואכן הבקשה של העם בספר דברים היתה בענין דרכי הכיבוש, את הדרך אשר נעלה בה ועוד. ה' הבין שאין בקשתם אלא תואנה, מכיוון שהם לא רצו להיכנס לארץ. לכן אמר ה' למשה שלח לך לדעתך. כאן נרמז משה כי יש כוונה אחרת בדברי העם.

לכן, בתדריך היציאה למשימה, משה מגדיר למרגלים דברים אחרים ממה שביקשו. לא "את הדרך אשר נעלה בה" אלא: "וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב: וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה, ועוד".

מדוע משה מעלה בפניהם הרהורים בטיב הארץ אחרי שהקב"ה הבטיחו שטובה היא. מסביר רש"י (דברים א) במשל חכם הנכון בכל משא ומתן עסקי ולא עסקי: "משל לאדם שאומר לחבירו מכור לי חמורך זה, אמר לו הן. נותנו אתה לי לנסיון, אמר לו הן. בהרים וגבעות, אמר לו הן. כיון שראה שאין מעכבו כלום, אמר הלוקח בלבו, בטוח הוא זה שלא אמצא בו מום. מיד אמר לו טול מעותיך ואיני מנסהו. מעתה אף אני הודיתי לדבריכם, שמא תחזרו בכם כשתראו שאיני מעכב, ואתם לא חזרתם בכם".

כלומר, משה כשלעצמו האמין בה' ולא ראה צורך לשלוח מרגלים. השאלות הפתוחות שביקש מהם לברר היו רק כדי להורידם מהענין. אך כנראה שהמרגלים לא באמת רצו לשמוע.

בתשובה לשאלה השלישית, המרגלים אמרו אמת. אלא שלעיתים צורת ניסוח הדברים חשובה מהדברים עצמם: "וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ. אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם." המילה 'אפס' באה למעט ולבטל את מה שנאמר לפני כן. היא כבר הבעת דעה. היא כבר חורגת מתיאור המציאות. היא כבר מבטאת שיפוטיות. המציאות כידוע אינה מה שאנו רואים אלא הפרשנות שאנו נותנים לה. ובמילים אחרות: יש לא מעט אנשים ש'לא נותנים לעובדות לשנות להם את המציאות'.

השאלה הגדולה היא מדוע? מדוע חיפשו המרגלים לראות את הרע ולהדגישו? הזוהר כרך ג לפרשת שלח, קנח ע"א מציע כי המרגלים שהיו ראשי בני ישראל נמלכו ונטלו עצה רעה, מתוך חשש שבכניסה לארץ העם יבקש להחליפם וימנה ראשים אחרים מחמת חוסר התאמה. הכניסה לארץ מביאה עמה אתגרים אחרים, הנהגה טבעית ולא הנהגה ניסית כדוגמת עמוד הענן, המן ועוד. המרגלים חששו ששינוי זה יערער את מעמדם. אינטרס אישי זה העבירם על דעתם (איך לא?), וגרם להם להציג את המציאות באור שלילי בהעדיפם להישאר באיזור הנוחות שלהם.

פרשת שלח היא תמרור אזהרה מידי שנה בשנה המזכירה לנו לדבר רק טוב על הארץ. שמעתי שיש אנשים שאפילו נמענים ביום יום מלומר 'כמה חם כאן' או 'כמה פקוק כאן', 'כמה קשה לקנות כאן דירה' ועוד. והרי לכל אמירה שלילית כזו יש צד חיובי. למשל, מחירי הדירות המכבידים מלמדים מצד שני על ביקוש רב.

על אלו אפשר להוסיף את אנשי כוחות הבטחון שמתגלים במלוא זוהרם בתקופה האחרונה, לא אחד ולא שניים, המוכנים למסור את הנפש במערכה על ארץ ישראל, המבקשים לחזור לקרב גם לאחר פציעה, ויש מהם שכתבו צוואות יוצאות דופן בזכות המדינה והארץ, ויחד עמם נשותיהם ובני משפחתם העומדים מאחריהם מתוך ידיעת והבנת המחיר. ואלו כולם מתקנים את חטאם של מוציאי דיבת הארץ דאז ודהיום.

לע"נ כל הנופלים במערכה, שבמותם מייקרים בעינינו את ערך המדינה שעבורה היו מוכנים למסור את נפשם, ולע"נ אבי מורי ברוך מרדכי בן יצחק.