משה פוזיילוב, בכיר השב"כ לשעבר, כיום איש מכון משגב לביטחון לאומי וחבר תנועת הביטחוניסטים, משוחח עם ערוץ 7 על האופן בו מתפרשים אירועים פנים ישראליים והתנהלות צה"ל ברצועת עזה בעיני הנהגת חמאס וחיזבאללה.
כמי שחקר מקרוב את בכירי הטרור הפלשתיני קובע פוזיילוב כי "אם סינוואר עושה ישיבת בוקר עם סגל הפיקוד הבכיר שלו הוא אומר להם 'אמרתי לכם'". על כך הוא מרחיב ואומר כי בניגוד למנטאליות הישראלית המבקשת לקבל הכול כאן ועכשיו, "תרבות של כוכב נולד", כהגדרתו, הנהגת החמאס בוחנת את הדברים לטווח רחוק מתוך סבלנות שמתבררת להם כמשתלמת.
המחלוקות הפנים ישראליות צפות כעת ועולות והדבר בבירור מחזק את החמאס, קובע פוזיילוב המתאר זאת כחברה שעוברת על כל תפר ותפר שבה ומקפידה לפרום אותו, אם כי לפי שעה טרם שבה לשיח הישראלי הקריאה לסרבנות. צה"ל, במקביל, אינו מתנהל באופן אסטרטגי אלא בטקטיקה על גב טקטיקה, וגם התנהלות זו מייצרת תקווה אצל ראשי חמאס. פגיעה באזרחי עזה רחוקה מלעניין אותם. פוזיילוב מזכיר את התבטאותו של בכיר החמאס שנשאל על מצבה של האוכלוסייה העזתית והשיב שהיא אינה מעניינו של ארגונו אלא עניינו של האו"ם.
במציאות העגומה הזו, אומר פוזיילוב, "יש נקודות אור, ואחת מהן היא הנחישות של צבא המילואים והמוכנות של הצבא הסדיר. אנחנו מגלים דור צעיר, שידעתי על קיומו אבל הרבה אנשים לא ידעו איזו רוח יש שם. אני שנמצא בחיכוך יומיומי עם הכוחות הללו ולא הבנתי עד כמה זה נמצא אצלם. חצי מיליון חיילי מילואים שעברו בעזה מבינים את השקר הגדול ויודעים שהאמירה שיש להפריד בין חמאס לפלשתינים היא שקר. כל מי שעבר בעזה יודע את זה. חצי מיליון חזרו הביתה וסיפרו על זה למשפחות שלהם".
"אחוז גדול מהאזרחים יודעים שכולם חמאס. שהכול אחד. בתוך הדבר הזה נגיע לתובנות שגם אם לא היום בעוד שנה ושנתיים ושלוש, אף אחד לא ייתן לעם הזה שבגד בהסכמים שהוא חתם איתנו מתנות ולא יעניק להם מדינה".
לשאלתנו אודות דבריו של בני גנץ לעיתון סעודי ולפיהם יש מקום בירושלים לבירה פלשתינית, כלומר שבעיניו יש מקום למדינה פלשתינית, האם העובדה מצבו בסקרים מזהיר אינה מלמדת שהעם בישראל חפץ בכך? פוזיילוב סבור שהעובדה שגנץ מדבר על מדינה פלשתינית היא זו שתגרום לכך שהוא לא יהיה ראש ממשלה בישראל. "צריך להבליט את הדבר הזה כדי שכל מי שרואה בו מנהיג יבין על מה מדובר".
פוזיילוב סבור כי הדור הצעיר מבין באופן עמוק שהקמת מדינה פלשתינית אינה יכולה להתרחש. "לא יכול לומר שזה לא יקרה לעולם, אבל צריך להבטיח שזה יקרה רק אחרי תהליך ארוך ולא כמו באוסלו או בקימפ דיויד". עם זאת הוא אינו שולל הליך מדיני ארוך שנים שכרגע אינו נראה באופק, אך לתפיסתו הוא הכרחי כחלק מהתרבות הישראלית החותרת להפוך את המזרח התיכון "לתווך של אחוות עמים שיכולים לחיות זה לצד זה ולשגשג זה לצד זה. כרגע זה רחוק כמזרח ממערב". הרגע הקרוב ביותר לכך היה לטעמו בהסכמי אברהם, אך דווקא אז בחרו הפלשתינים להתקרב לאיראן ולפרק את הסיכוי לשינוי.
לשאלת הצעדים שנכון לישראל לנקוט בהם כעת ברצועת עזה קובע פוזיילוב כי על ישראל להכריע את עזה הכרעה שהיא זו שתהיה כרטיס הביקור של ישראל לפני המערכה בצפון. "בעזה נדרשים לייצר מהלך התקפי משמעותי, להפסיק עם תכנית הפשיטות הזו שבה שוב ושוב פושטים. בקצב הזה גם בעוד שלוש שנים ספק אם נכריע את הרצועה. צריך לרכז מהלך מרוכז של חודשיים, תמרון משמעותי והיאחזות בשטח וטיהור, וגם אחר כך ייקח עוד כשנתיים כדי לטהר את השטח, ואת הטיהור הזה יהיה אפשר לעשות בפשיטות".
תצוגת התכלית המבצעית הזו, מעריך פוזיילוב, תוביל את חיזבאללה לחתור להבנות מול ישראל, ובמידה והדבר לא יקרה ישראל תדע לנהוג אחרת בעוד כחצי שנה. לשאלת מצוקתם של תושבי הצפון המפונים תקופה ארוכה כל כך, הוא אומר "אני מבין את הקושי של הישובים שפונו, אבל נכון לכרגע הסלמה מחוץ לעזה תפגע בסיכוי שלנו לעשות את מה שצריך ברצועה. אנחנו מייצרים בעזה מציאות שבה בפעם הראשונה מאז אוסלו אנחנו לא מבורברים בניווט. מ-94' איבדנו את הקשר עם המציאות בשטח עד שהגענו למצב של עיוורון מוחלט. עכשיו מגיעים למצב אפס ומתחילים הכול מחדש".
במסגרת חזרה זו לנקודת האפס על ישראל יהיה להפעיל מודיעין אגרסיבי ברצועה כפי שהיא יודעת לעשות וכפי שהיא עושה ביהודה ושומרון מאז 'חומת מגן' וזאת על מנת להגיע לחטופים ולהשיבם מהרצועה.
ההשתלטות ארוכת הטווח על עזה אפשרית, הוא קובע ומוסיף כי הצבא כולו יודע כיצד לעשות זאת ומי שבולם אותו הוא המטכ"ל, ובהמשך הדברים הוא מדייק ואומר כי הרמטכ"ל להבנתו הוא שבולם את המהלך, ככל הנראה יחד עם שר הביטחון. הרוח העולה ממכתב המג"דים, משיח המח"טים והאוגדונרים מחזקת את התחושה שדרגי השטח יודעים מה צריך לעשות על מנת להביא לשליטה שכזו. מנגד קואליציה של שר הביטחון והרמטכ"ל "מייצרת עוצמה מול יתר הגורמים המדיניים".
"לחטופים אנחנו לא מגיעים בגלל החולשה המודיעינית שלנו, כי ב-94' חשבנו שיש לנו על מי לסמוך וב-2006 גילינו שחיינו בחלומות באסמפמיה, ומאז איבדנו קשר עין ומגע עם הרצועה מה שהוביל אותנו לשבעה באוקטובר. להקים תשתית מודיעין אפקטיבית לוקח לפחות שנה מהיום. זה הרבה זמן שלא עובד לטובת החטופים. בתקופה הזו יקרו דברים", הוא אומר ומזכיר ברמיזה את המבצעים שהביאו לשחרורם של חטופים בודדים עד כה. מבצעים שכאלה ילוו אותנו בתקופה הארוכה המדוברת. "זה לא תהליך של יום אחד, אבל ידוע לי שהשב"כ עובד על זה".
פוזיילוב מציין כנקודת חולשה מבצעית משמעותית את מה שהוא מגדיר כיישור קו של השב"כ עם עמדת הצבא, במקום להציב מולו אלטרנטיבה ועמדת איפכא מסתברא. כך היה כאשר אבי דיכטר כראש השב"כ התנגד בנחרצות לבחירות ברצועת עזה, אך ככל שהצבא הציג עמדה הפוכה הלכה והתיישרה גם עמדת השירות בעד בחירות שכאלה. בתקופה שאחרי כהונת יורם כהן, אומר פוזיילוב, יישר השירות קו עם רצונות הצבא, ובעיניו "השבעה באוקטובר הוא חלק מהתוצאות של התופעה הזו".
את דבריו מבקש פוזיילוב לחתום בנימה אופטימית והוא קובע כי "יש כאן כמות אדירה של דור צעיר שאני מקנא בהם. הם מוכנים לתת הכול לטובת השלום והביטחון של עם ישראל ולא ידענו. מי שהיה מקשיב בשישה באוקטובר היה בטוח שאין לנו צבא ושכולם יסרבו, אבל זה בדיוק ההיפך. יש כאן עוצמה פיזית רוחנית ואידיאולוגית, אהבה מרגשת בצוותי הטנקים בחי"ר ובהנדסה, וזו תקווה אדירה לכך שלא תהיה ברירה ובסוף יתנו להם לעשות את מה שהם צריכים לעשות, יתנו להם לנצח".