עורכת הדין ניצנה דרשן לייטנר, נשיאת ומייסדת 'שורת הדין', מתייחסת בחריפות רבה בראיון לערוץ 7 לטענת הצפיפות בבתי הכלא בהם מוחזקים מחבלי הנוח'בה ולדיון שהתקיים אתמול (שני) בבג"ץ בדרישה לאפשר לאלפי עזתים פצועים לקבל מענה רפואי בישראל.
באשר לדרישת הטיפול הרפואי מטילה דרשן לייטנר את האחריות על בית המשפט העליון שהוא זה שלדבריה מכניס את ישראל לפינות שבהן היא אינה צריכה להיות על פי כל דין. "לישראל אין שום אחריות לתושבים בעזה כלל וכלל. בעבר היו בג"צים שהוגשו כדי לתת טיפול רפואי לעזתים בישראל. בית המשפט כפה זאת על מדינת ישראל משום שהוא אמר שלמרות ההתנתקות ולמרות שישראל לא שולטת בעזה, עזה עדיין תחת מצור ישראלי כי הים והיבשה סגורים ולכן אין להם לאן ללכת ומשום כך לנו יש מעט אחריות על הנעשה שם ואנחנו חייבים לספק להם חשמל ותשתיות ולכן גם טיפולים רפואיים".
לעומת זאת "היום, כשאנחנו במצב מלחמה העזתים הם האויב. אנחנו לא טובחים בהם ולא הורגים אותם ולא מבצעים בהם את מה שהם ביצעו בנו, אבל הם עדיין בחזקת אויב ואף מדינה שפויה לא נותנת סיוע רפואי וולונטארי לאויב שלה. מילא סיוע שאי אפשר לקבל מכל מקום אחר והלחץ הבינלאומי עצום, אבל סיוע רפואי לעזתים שנפגעו? למה? מעבר לכך, יש להם גבול עם מצרים. הם יכולים לקבל שם טיפול רפואי. ישראל לא חייבת שום דבר על פי חוק, אבל בית המשפט שלנו כופה עלינו את הדבר הזה. מזעזע".
ובכל זאת, אנחנו שואלים את דרשן לייטנר אודות ההיגיון המשפטי שמניע את בית המשפט לנקוט בדרישות שכאלה, והיא משיבה: "בית המשפט שלנו לא הולך לפי חוק. הפרשנות שלו יכולה להיות תילי תילים של משפטים על כוונות כשהוא שם את עצמו בנעלי המחוקק. בית המשפט שלנו לא צריך חוק כדי לכפות את המדינה לעשות מעשה. אין שום חוק שמחייב אותנו לדאוג לאויב. האם נדאג ללבנונים?", היא שואלת ומזכירה את המחווה ההומניטארית שבה נקטה ישראל כלפי פצועי מלחמת האזרחים בסוריה כאשר בחרה להעביר אותם את הגבול ולהעניק להם טיפול רפואי, אך "אז לא היינו במלחמה מול סוריה. הייתה אג'נדה, נכונה או לא, אבל זה לא היה מכוח חוק או התחייבות או חוק בינלאומי".
"הצרה היא שכאשר בית המשפט העליון אומר שזה מה שצריך אין מי שערער על זה, ובוודאי שאין מי שימרה את פיו. מה שבית המשפט אומר הוא קדוש וכולם נופלים לרגליו", אומרת דרשן לייטנר ואנחנו שואלים אם התקדים הזה שישראל בוחרת לנקוט בו לא מזמין עלינו לחצים בינלאומיים שידרשו מאיתנו מה שלא נדרש משום אומה אחרת, לעמוד בסטנדרט החדש שישראל קבעה לעצמה, ודרשן לייטנר משיבה בחיוב:
"זה טירוף מערכות. בוודאי שזה יפתח צונאמי של דרישות של העולם. העולם בדחילו ורחמו דרש מישראל להכניס מזון לעזה, כי כל דבר מעבר לזה הוא בחזקת מותרות. עכשיו, הכול בהדרגה. אחרי שישראל הכניסה שקי אורז וקמח העולם דורש פירות וירקות והלאה למוצרי הגיינה ותברואה ובעתיד ידרוש מוצרי צריכה. כל דבר הוא פתח. כשאתה אומר שישראל יכולה לטפל בעזתים העולם מיד יכנס לחור הזה וירחיב את הסדק הזה לצונאמי של דרישות. זה כמו מדינה מתאבדת. המוסריות הזו שאנחנו נתלים עליה שוטפת אותנו ורומסת אותנו".
"אנחנו בעידן של מלחמה, והאזרח העזתי ה"לא מעורב" הוא האויב. לא נפגע בו במכוון, אבל בוודאי שלא נסייע לו. במה נזכה אם נעזור להם? איזה נקודות אנחנו מקבלים בעולם אם אנחנו מטפלים בעזתים? אין מדינה אחת שתגיד בזכות זה שישראל אינה פושעת מלחמה. בית הדין בהאג לא יוותר על צווי המעצר לנתניהו וגלנט בעקבות אישור הסיוע הרפואי לעזתים".
מכאן אנחנו מבקשים את חוות דעתה של דרשן לייטנר לסוגיית המרחב הנדרש למחבלים אסירים בכלא הישראלי, סוגיה שעל פי הטענה היא זו שהובילה לשחרורם של עשרות מחבלים ובהם מנהל בית החולים שיפא. האם אכן אנחנו מחויבים על פי דין לתת לכל אסיר שכזה מרווח של ארבעה מטרים?
"בחוק לא נאמר ארבעה מטרים, אלא מרחק סביר שצריך לתת בין אסיר לאסיר. המרחק הסביר הזה נקבע על ידי בית המשפט וגם על ידי סטנדרטים בינלאומיים". מול דרישה משפטית זו "המדינה לא צריכה לעשות מעשה חלם ולשחרר את המחבלים, אלא לבנות מקום", אומרת דרשן לייטנר ומזכירה כי איש לא צפה שביום שהבעה באוקטובר יצורפו לכלא הישראלי עוד 1500 מחבלים ומאז בכל יום יתווספו עוד רבים אחרים, אבל גם כאשר המלחמה נכפית עלינו, הרי שבמשך כמעט תשעה חודשים היה צריך לבנות מתקן חדש או להרחיב את זה הקיים, במידה ואכן הוא לא עומד בסטנדרט הבינלאומי.
"אם חקרת אותם וגילית את המידע שיש להם לתת, או שהתגלו כדגי רקק, תוכל לשחרר, אבל השחרור הגיע מצפיפות וחוסר מקום". במציאות הזו "אותם ארגוני זכויות אדם שמייצגים את מחבלי הנוח'בה גם אחרי הטבח שנעשה בנו, באים לבית המשפט העליון שהוא שמנהל בג"ץ בסוגיה ודורשים את סגירת שדה תימן בהסתמך על דו"חות אונר"א, הארגון שהוא חלק מהחמאס, השתתף בטבח, החביא חטופים וסיפק אמל"ח, ובמקום שהפרקליטות תגיד לבית המשפט שיתכן והתנאים קשים ולכן שיתנו זמן לבנייה ולהרחבת המתקן, המדינה אמרה שאנחנו יודעים שיש בעיה ונרוקן את שדה תימן ונעביר חמישים מחבלים בכל יום לבית סוהר אחר ברחבי הארץ. היו שם 700 מחבלים וכנראה עכשיו נשארו האחרונים כשאין מקום בבתי הכלא אז משחררים. מעשה חלם".
דרשן לייטנר מחריפה את הדברים בהתייחס להשלכות המעשה ש"לא רק פוגע בנו פנימה, אלא גם בעיני העולם, כי השחרור של אותו מנהל בית החולים שיפא שומט את השטיח תחת הטענה של צה"ל שהייתה הצדקה להיכנס לבית החולים שיפא כי מדובר במטרה צבאית. הרי כשצה"ל נכנס לשיפא קם עלינו כל העולם וטען שאנחנו פושעים שפועלים בניגוד לדין הבינלאומי האוסר פגיעה במתקנים הומיניטארים, וההצדקה הייתה שמדובר במפקדה של חמאס, מתקן צבאי שמאכלס אמל"ח וטילים ויש תחתיו מנהרות ושם תפסנו את המחבלים הקשים והוצגו עדויות ששם הוחזקו חטופים. כל אלה נתנו את הלגיטימציה לפעול בשיפא, והנה משחררים את המנהל. בעיני העולם זה אומר שכנראה לא היו ראיות ועכשיו כל העולם יקום על צה"ל כי הנה עובדה שלא מצאת דרך להאשים את מנהל בית החולים. זו פגיעה אנושה בחיילים ובמגננה שאנחנו מנסים לייצר מול בית הדין בהאג. אנחנו עושים טעות אחר טעות אחר טעות".