בחודשים האחרונים נדמה כי ההסתה הפרועה נגד ממשלת ישראל בכלל ובפרט נגד העומד בראשה ראש הממשלה נתניהו, חוצה עוד ועוד קווים אדומים.
"נתניהו הוא סכנה ברורה, מוחשית ומיידית לביטחון המדינה", תקף בנאומו בשבוע שעבר יושב ראש מפלגת 'הדמוקרטים' יאיר גולן את ראש הממשלה. "לצד האיומים הקיומיים עימם מתמודדת המדינה, יש לנו איום פנימי מבית בדמותו של ראש ממשלת ישראל", פסק בנחרצות.
גולן הוא לא היחיד שמרשה לעצמו לנרמל אמירות מסוכנות ומסיתות בשיח הציבורי, מבלי שהוא נדרש לקחת אחריות על ההשלכות החמורות לדבריו. בהפגנת השמאל סמוך למעון ראש הממשלה בקיסריה ביום חמישי שעבר תועד עמי דרור, מראשי מחאת קפלן, עומד על הבמה ומכנה בנאומו את נתניהו לא פחות מאשר "שטן". עוד הוא קרא למחות את זכרו של נתניהו. "משפחה של מטורללים מפקירה את החטופים", הקריא דרור את נאומו המשתלח מן הכתב.
"משפחה של פושעים מחריבה את מדינת ישראל. הסיפור פשוט. האיש פחדן... סיפר לעצמו שהוא מלאך, גילה בעצמו שהוא השטן. האישה מחורפנת. מפחדת מחיידקים. מפחדת מאתיופים. מפחדת ממשפחות החטופים, קלפטומנית אובססיבית", קרא לקול תרועות הקהל. בהמשך התייחס דרור ליאיר, בנו של ראש הממשלה: "הילד חולה. נושך את האב. נובח כמו כלבלב. בטלן סהרורי. מסית מקצועי. אחיהם התאום של עודאי וקוסאי (הבנים הרוצחים של סדאם חוסיין)". לסיום הגדיל ואמר: "את השם נתניהו נהפוך לקללה. מחה נמחה את זכר נתניהו", קרא כשהוא משווה בדבריו את נתניהו לעמלק ומביע קריאה מפורשת למחות את זכרו.
בהמשך עלה לבמה אהוד בר נור, גם הוא פעיל ארגון 'אחים לנשק', וכינה את ראש הממשלה נתניהו "אויב": "אתה האויב או נסראללה האויב האמיתי? אני אומר לך שאתה. אתה ושותפיך המשיחיים, אתם כל הרע במדינה שלנו".
והרשימה עוד ארוכה. האלוף במיל' גיא צור תועד לאחרונה נושא דברים ואומר: "נתניהו בוגד שהפך לאויב העם". השחקנית רננה רז, המוכרת בעיקר בעקבות הקמפיין לחיסכון במים 'ישראל מתייבשת', השתתפה בפודקאסט של חברת הכנסת לשעבר סתיו שפיר, ובו פסקה כי הפלת הממשלה תתגשם באמצעות קיום פעילות אלימה. "אני חושבת שזה יסתיים רק באלימות", הבהירה בקולה למאזינים.
גם איילה מצגר, כלתו של יורם מצגר הי"ד שנחטף לרצועת עזה ב־7 באוקטובר ונרצח בשבי, תועדה באמירה מטרידה כנגד ראש הממשלה נתניהו ורעייתו בהפגנה שהתקיימה מול ביתם בקיסריה.
בערוץ 14 פורסם תיעוד מנאומה שבמהלכו אמרה מצגר: "נתניהו ושרה, אם אתם בבית, הזוג נתניהו, אני לא מרפה. ועינב לא תרפה. מתן צריך לחזור הביתה, וכולם צריכים לחזור הביתה. ואם הם לא יחזרו - אנחנו מחכות עם חבל תלייה", איימה. "זה מה שמגיע לכם – חבל תלייה! אתם מחריבים לנו את הבית ואת הילדים ואת העתיד". גם דברים אלו נאמרו לקול תרועת הקהל.
נוסף על כך, בשבת האחרונה בהופעת מחווה שערך אביב גפן לאביו יהונתן גפן ז"ל בהיכל התרבות שבתל אביב, תקף גפן את ראש הממשלה: "אני יודע שאני נשמע קיצוני, זו דעתי כמובן, זה לא משהו שאני יודע, אבל לפעמים אני מרגיש שטוב לביבי שהם (החטופים) שם. טוב לביבי שהם מתים כל יום שם, אחד ועוד אחד. סליחה אם אני נשמע קצת פוליטי, אבל אני חושב שביבי חושב על השלטון שלו, ולא על המשפחות שמדממות כל יום", האשים גפן.
בתגובה לשלל האמירות החריפות שיגר היועץ המשפטי של הליכוד, עורך הדין אבי הלוי, פנייה דחופה ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, ובה טען לסכנה ברורה לחייהם של ראש הממשלה ומשפחתו. במכתבו דרש "לנקוט באמצעים הנדרשים במהירות, רגע לפני שיהיה מאוחר", הזהיר. הלוי דרש מהיועצת המשפטית להורות למשטרה לפתוח לאלתר בחקירה פלילית נגד פעילי המחאה: עמי דרור, אהוד בר נור, יולנדה יבור ונוספים. ואומנם השבוע פורסם כי הפרקליטות אישרה למשטרה לפתוח בחקירה נגד עמי דרור, אחד ממובילי המחאה כאמור, בחשד להסתה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בעקבות דבריו החמורים.
בתחילת השבוע התייחס נשיא המדינה יצחק הרצוג לשיח המסוכן בישראל: "בשבועות האחרונים אני נחרד שוב ושוב ממילים מהסוג הגרוע ביותר, רוויות בשנאה, רוויות באלימות – שנזרקות לחלל האוויר במרחב הציבורי שלנו, ללא אחריות וללא מחשבה", אמר. "כמו שאמרתי פעם אחר פעם גם בתקופת הממשלה הקודמת – אלימות מילולית היא אלימות לכל דבר, והאשמות בבגידה יכולות להביא לרצח. האומנם לא למדנו כלום מההיסטוריה שלנו?", תהה הנשיא.
"יועצת משפטית לאליטה"
פרופ' משה כהן אליה, מומחה למשפט חוקתי, מוטרד ביותר מהקצנת השיח האלים בישראל: "בית המשפט העליון, עוד בשנות החמישים של המאה הקודמת, קבע בפסק דין עקרוני שניתן להגביל את חופש הביטוי הפוליטי רק כאשר יש ודאות גבוהה לפגיעה קשה וממשית בשלום הציבור. כלומר מכיוון שאנחנו מדינה שמכבדת את חופש הביטוי, אנחנו מגבילים אותו רק במקרים חריגים של סכנה, ואני חושב שככה ראוי להיות במדינה דמוקרטית. השאלה היא מתי עוברים את אותו גבול של חופש ביטוי לגיטימי", הוא מחדד. "צריך לזכור שלפני תקופת רצח רבין היו אמירות מסיתות, ומערכת אכיפת החוק לא נקטה פעולות כדי לדכא את ההתבטאויות האלה. אבל לאחר רצח רבין המציאות השתנתה, והחילו סטנדרטים אחרים לגמרי בנוגע לחופש הביטוי בישראל", משחזר פרופ' כהן אליה. "היו הרבה מעצרים והעמדות לדין על אמירות קיצוניות. כלומר לאחר רצח רבין הייתה תפיסה שכדי להגן על הדמוקרטיה ולמנוע פגיעה בחיים כמו רצח ראש הממשלה, יש לנקוט פעולות שמגבילות יותר את חופש הביטוי. מאז חלפו שנים וחזרנו לתפיסה הרגילה של חופש הביטוי וטוב שכך, כי במדינה דמוקרטית לכל אדם ולכל קבוצה יש זכות להביע את דעתם בצורה שהיא כמובן לא פוגעת ולא גורמת נזק ממשי לאף אחד", הוא מציין.
"מה שאנחנו רואים בשנים האחרונות ובמיוחד בשנה האחרונה, זו עלייה מסחררת בהקצנה של ההתבטאויות, כולל קריאות למרי אזרחי, כולל קריאות להפסקת התנדבות של אלפי חיילי מילואים, כדי למוטט את הצבא ולבלום לכאורה את התיקון לעילת הסבירות, ובתקופה האחרונה אנחנו נתקלים באמירות קשות כמו חבל תלייה, בוגד, רודן, שטן, אמירות שרק הולכות ומקצינות".
למה לדעתך התופעה מקצינה כל כך?
"מכיוון שמערכת אכיפת החוק בראשות היועצת המשפטית לממשלה לא נוקטת שום פעולה נגדם", הוא מאשים. "השאלה שעולה היא למה היא לא נוקטת שום פעולה, וכדי להבין את ה'למה' אנחנו צריכים להבין את מי היועצת המשפטית בעצם משרתת. היועמ"שית היא לא יועצת משפטית לממשלה, היא יועצת משפטית לבית המשפט העליון ולאליטה המשפטית שמזוהה עם המחאה. ומה שהיא מייצרת במדינת ישראל זה מצב של אפרטהייד", הוא מלין. "כלומר יש אזרחים ששייכים לקבוצות הימין, אלה אותם אזרחים שיש אכיפה סלקטיבית לגביהם, בנוגע להפגנות למשל. כמו למשל בהפגנה האחרונה בקפלן, שבה אף אחד לא נעצר, לעומת 34 מפגינים חרדים שנעצרו בהפגנה מקבילה אחרת. את רואה שבאותו זמן ממש מתקיימים שני אירועים די דומים של חסימות כבישים והפגנות סוערות, ואפס עצורים בקפלן מול עשרות חרדים עצורים. אנחנו נמצאים במצב כל כך חמור, שאזרחי מדינת ישראל צריכים לפנות לראש הממשלה ולומר: חוק יסוד כבוד אדם וחירותו קובע בסעיף 4 שכל אדם זכאי להגנה על חייו, גופו וכבודו. אזרחי מדינת ישראל מימין - הכבוד שלהם נרמס, ולכן הוא צריך להניע תהליך להדחתה של היועצת המשפטית לממשלה. הגענו למצב שהוא לא הגיוני. בסוף יישפך פה דם", הוא מתריע.
היא עצמה לא מבינה שמילים הורגות?
"אני חוזר ואומר, כמי שמאמין בחופש הביטוי, שאני יחסית ליברלי ביכולת שלי לתת לאנשים להתבטא, אבל גם בליברליזם יש גבול, אם זה יוצר סכנה אמיתית לשפיכות דמים, ולאור ההתלהטות ונוכח האמירות הקיצוניות אני בהחלט מזהה שיש בסיס לסכנה כזאת", הוא מזהיר. "בוודאי צריך לחקור את אותם אנשים ולהעביר מסר ברור. צריכה לבוא היועצת המשפטית, כמו שנשיא המדינה בא ודיבר ויצא נגד ההקצנה הזאת. איפה מי שעומדת בראש מערכת אכיפת החוק? שתבוא לערוץ 12 ותאמר בקולה: אני מבקשת שאנשים יורידו את גובה הלהבות. האמירות האלה מסוכנות. הן יכולות להוביל לשפיכות דמים. אני קוראת לכם להרגיע. אני מטורד מאוד מהעניין הזה", הוא משתף. "ואם היא לא עושה את העבודה שלה, אז עם כל הכבוד היא לא יכולה להמשיך. היא מועלת בתפקידה", הוא מאשים. "חשוב מאוד להבהיר ליועצת המשפטית לממשלה, לשים לה מראה מול הפנים ולומר לה: גברתי, את איבדת את הדרך. את פועלת בשירות קבוצה מאוד מסוימת שהיא חלק קטן מהעם. את לא יועצת משפטית שלהם, את אמורה לשרת את כל העם, ואת לא עושה את עבודתך. הגיע הזמן לומר זאת בצורה ברורה", הוא קובע. "זה מגיע למחוזות כל כך קיצוניים, שאני לא יודע לאן עוד נגיע".
ראית את יושב ראש האופוזיציה לפיד שאיים שאם ייגעו בשערה משערות ראשה של היועצת המשפטית הם ירעידו את המדינה.
"אז הוא מאיים. אני שואל את עצמי אם אנחנו בכלל חיים בדמוקרטיה שבה העם הוא מקור סמכות. האופוזיציה משתמשת ביועצת המשפטית כדרך לנהל את המדינה, כי היא משרתת אותם והיא לא משרתת את עם ישראל. אין מצב כזה בשום מדינה בעולם".
מה בעצם אתה מצפה ממנה לעשות ביחס לאותן אמירות קשות שפורסמו לאחרונה?
"המינימום שהיא יכולה לעשות הוא קודם כול לזמן לחקירה את מי שצריך. חייבים להנמיך את האש", הוא מסביר. "נוסף על כך היא צריכה להופיע באולפני הטלוויזיה בקולה, לפנות למחאה ולקיצוניים ולהבהיר להם שהיא לא תסבול את זה יותר. היא חייבת להציג עמדה חד משמעית נגד זה. אני מאמין ששני צעדים כאלה יכולים להשפיע. המסר צריך להיות ברור. אני חרד ממה שעלול לקרות בעתיד כתוצאה מההתלהמות שקורית כאן לאחרונה", הוא שב ומזהיר.
"המשפט הפלילי אינו הפתרון"
עורך הדין יצחק בם, מומחה למשפט פלילי ומנהלי, מזהה לקונה מובנית בגבולות הגזרה המוגדרים בחוק בין מחאה שהיא לגיטימית לבין דברי הסתה. "הבעיה היא שגם מבחינת החוק ההגדרה של הסתה היא לא הגדרה מאוד מדויקת. על פי החוק אסור לפרסם קריאה, דבר שבח, אהדה, עידוד או הזדהות עם מעשי אלימות, בנסיבות שבהן הפרסום יכול להביא למעשי אלימות בהסתברות ממשית".
כשאתה קורא לראש הממשלה "שטן"?
"זו לא קריאה למעשה אלימות".
ומה עם הטענה שעלתה נגד מחנה הימין לא פעם שמילים הורגות?
"החוק, למרבה המזל, מצמצם את ההשקפה לפיה המילים הורגות. אני בכלל לא מאמין בפוזיציה הזאת של מילים הורגות, כי כדי לעבור ממילים למעשים צריך לעשות כברת דרך ארוכה מאוד".
כשמשווים את ראש הממשלה לעמלק, ואומרים "מחה נמחה את זכרו", זו לא אמירה ברורה?
"פה השאלה היא שאלה של נסיבות. אם נניח רב נערץ של איזו ישיבה, מכנה ראש ממשלה עמלק ואומר 'מחה נמחה את זכר עמלק', אני מעריך שהיו אומרים שהוא מורה לתלמידיו ללכת ולהרוג את ראש הממשלה ומתיר את דמו. לעומת זאת, אם בקפלן אומרים כך, הטענה תהיה שזו אמירה מטאפורית ולא מדובר בקהל שמייחס לאמירה הזאת קריאה למעשה", הוא מתאר את השוני ביחס לדוברים השונים. "ברגע שאנחנו אומרים שהמבחן הוא מבחן של הסתברות, כלומר מה הסיכון שהמילים האלו יובילו למעשים, המבחן נתון לספקולציות ולמניפולציות. כמו שהדגמתי קודם באמירה שראש ממשלה הוא עמלק, בקלות רבה אפשר לראות איך כשמנהיג או מחנך דתי אומר את הדבר הזה לתלמידיו, הפרקליטות והמשטרה מיד עטות עליו, ולעומת זאת אמירות כאלה שמענו בקפלן ובעצם לא קרה כלום".
יש איפה ואיפה, זה הסיפור?
"כאשר אנחנו אומרים שהשאלה העיקרית היא מה הסיכון שיקרה משהו מתוך אותן אמירות, אנחנו למעשה פותחים את הדלת לספקולציות ולהטיות פוליטיות, תרבותיות וחברתיות".
כיום יש הפגנות שיש בהן אלימות והתלהטות הרוחות, למשל מול בית ראש הממשלה בירושלים, כששורפים ומנסים לפרוץ את הגדרות בכוח. אם כן זה עבר למעשים, והסכנה מוחשית יותר, לא?
"יכול להיות שזה גורם שמגביר את הסכנה. אבל שוב, כאשר המבחן הוא כל כך אמורפי, אז זה נתון לפרשנות ואפשר לעשות מה שרוצים".
זאת אומרת שעד שלא יקרה משהו בפועל, פשוט לא יינקטו צעדים?
"כאשר מדובר בהתבטאויות של ערבים ובהתבטאויות מימין, במיוחד מההארדקור של הימין, ההתייחסות היא יחסית מחמירה, ולעומת זאת בקפלן מותר הכול".
איך אפשר לשנות את המציאות הזאת? איך אפשר לנקוט אמצעי זהירות מול אמירות מסוכנות? הרי מספיק משוגע אחד שייקח את הדיבורים למעשה.
"אני לא חסיד גדול של התיאוריה שמילים מביאות למעשים, ולכן אני חושב שאם אנחנו לא יודעים ליצור איסור שהוא לא יהיה נתון לספקולציות או למניפולציות, ושלא יהיה ניתן לעשות בו שימוש פוליטי נגד חלקים בחברה שאנחנו לא אוהבים - אז עדיף לוותר עליו בכלל".
וההפקרות תהיה מוחלטת?
"לא יהיה שימוש פוליטי באיסורים האלה, ואז מה שמותר לאנשי קפלן יהיה מותר גם לאנשי ימין. ומכיוון שאני לא חושב שבטווח הנראה לעין אנחנו נגיע למצב שבו יהיה לנו איסור להסית לאלימות שייאכף בצורה שוויונית, נטולת פניות, וכל מיני חכמי משפט לא יעשו בו מניפולציות ולא יאכפו אותו מתוך העמדה החברתית והפוליטית שלהם - אני חושב שמוטב לבטל את האיסור הזה".
זה מפתיע מאוד, כי מדינה זקוקה לשוט מול הסתה לאלימות.
"בארצות הברית למעשה אין איסור כזה. אפשר להגיד שם מה שרוצים. אלא אם מתכננים בפועל לעשות מעשה, ואז יש קשירת קשר לביצוע פשע ועוד. בהיבט של התבטאויות, זו חברה כמעט חופשית לחלוטין. אני חושב שהמודל האמריקני לחברה כמו שלנו הוא מודל טוב מסיבה אחת פשוטה, שקשה מאוד לשרטט קווים אדומים ברורים ואובייקטיביים לחופש הביטוי. תמיד הערכת הסיכון באמירה שלנו תלויה בהשקפות החברתיות והפוליטיות שלנו. קשה לשרטט קווים אדומים אובייקטיביים, וגם ככה יש קווים אדומים שהם משתדלים להיות אובייקטיביים אבל האכיפה שלהם היא מפלה מאוד ולא הוגנת. אנחנו רואים את זה בימים אלו".
אתה חש שהפרקליטות לא עושה את תפקידה?
"לא", הוא משיב בהחלטיות. "אני אתן עוד דוגמה. אחרי מותו של אהוביה סנדק נתלה בכניסה לבת עין שלט: הכביש הזה מוביל ליישוב היהודי בת עין. אין כניסה למשטרת ישראל. רצחתם לנו ילד. בכניסה ליישוב אתם מסתכנים. נגד מי שחשדו בו שתלה את השלט הוגש כתב אישום על איומים. לקח לי שלוש שנים לקבל החלטה שמבטלת את כתב האישום הזה. לפני ההליך עצרו את אותו אדם, הגישו נגדו כתב אישום, ביקשו תנאים מגבילים של הרחקה מבת עין, ובמשך שלוש שנים ניהלנו את הסאגה הזאת".
הפער ביחס זועק לשמיים.
"אם המשטרה הייתה מתייחסת לכולם אותו דבר, בצורה קפדנית ומחמירה - אז הרבה מאוד ממפגיני קפלן היו מקבלים כתבי אישום על איומים והסתה. אותו דבר אפשר לומר על השוואה בין התפרעויות קפלן לחסימות הכבישים בזמן הגירוש מגוש קטיף", הוא מביא דוגמה נוספת לאיפה ואיפה. "איפה השופטת פרוקצ'יה כדי להכניס את כולם שם למעצרים עד תום ההליכים? האם היא חכמה רק על ילדות בנות 14 ממגזר מסוים?", הוא תוהה ומבקש לציין כי "גם אם זו לא עבירה פלילית וגם אם זה לא חוצה את הגבולות הפליליים, צריך להבין עוד משהו. משפט פלילי זה פטיש, אבל לא כל בעיה היא מסמר. לו היה מתקיים שיח ציבורי ענייני והיו מוסכמות שמוציאות מחוץ לתחום אמירות מסוימות, וכל הצדדים היו מכבדים את אותן מוסכמות, אז השאלה אם זה פלילי או לא פלילי בכלל לא הייתה מתעוררת, כי אמירות כאלה היו זוכות לגינוי והיו הופכות ללא לגיטימיות".
אבל היום זה לא ככה.
"אני לא חושב שהמשפט הפלילי יפתור את הבעיה הזאת", הוא מבהיר את עמדתו. "גם אם יעמידו לדין מחר את האיש שאמר שחבל תלייה מחכה לנתניהו, אני לא בטוח שהוא יורשע, ושנית, זה לא ישנה את המוסכמות התקשורתיות ואת גבולות השיח בישראל. אם אמירה כזאת הייתה נאמרת מימין, היו מתעסקים שלושה ימים מרתוניים בהסתה וברצח רבין ובכמה אנחנו קרובים לרצח הפוליטי הבא. לעומת זאת כאשר זה בא ממחנה 'רק לא ביבי', אז אנחנו נתייחס לאמירה כאילו שום דבר לא קרה וזאת מחאה לגיטימית. ברגע שזה המצב במדינת ישראל בגבולות השיח ובגבולות הלגיטימיות של השיח – רק המשפט הפלילי לבדו לא יעזור. צריך להגדיר מוסכמות חברתיות לגבולות השיח וחופש הביטוי שיהיו מקובלות על כל הצדדים".
***