האם התוכנית שהציב האדמו"ר האחרון לחסידיו עדיין תקפה?

בג' תמוז הקרוב יציינו בחסידות חב"ד את יום ההילולה ה־30 של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל.

זה מספר עגול שפעמים רבות רואים בו דור שחלף, וכשמדובר בחסידות חב"ד ובמיוחדות שבה, זה מעורר שאלות מעניינות: האם נוכח ההנחה הרווחת בחב"ד שהרבי יוכרז כמשיח ויגאל את עם ישראל, בחלוף שלושה עשורים מהסתלקותו ישנה תפיסה מסודרת כיצד מביאים את הגאולה ואת התגלות המשיח?

האם זה תלוי בהיותך חב"דניק משיחיסט או חב"דניק לא משיחיסט? ביקשנו מהרב פרופ' יצחק קראוס, חוקר חסידות חב"ד שכתב את הדוקטורט הראשון על הרבי מחב"ד, לעשות סדר בדברים. "אני כופר במושג משיחיסטים ולא משיחיסטים, ראשית כול מפני שכל יהודי הוא משיחיסט כי הוא מאמין בביאת המשיח", מעיר הרב פרופ' קראוס בפתח דבריו ומדגיש את היחס המיוחד של חב"ד לנושא.

"חב"ד, בשונה מהרבה יהודים, מצביעים על הרבי כמשיח, וזה נכון הן למשיחיסטים והן לשאינם משיחיסטים. המחלוקת ביניהם היא על מה קרה בדיוק בג' תמוז - הסתלק או לא הסתלק, כן נקבר או לא נקבר, הלך כדרך כל בני אדם או לא. ישנן הרבה ראיות לכך שגם הלא משיחיסטים אומרים שהרבי יבוא ויגאלם. כל חב"ד מאמינים שהרבי הוא מלך המשיח", מחדד הרב פרופ' קראוס במענה לשאלה מי המשיח. ביחס לשאלה מה חסידי חב"ד צריכים לעשות כדי להחיש את הגאולה, התשובה בדבריו של קראוס חדה יותר. "התפיסה גורסת כי אנחנו צריכים לפעול עשרים וארבע שעות, שבעה ימים בשבוע, שלוש מאות שישים וחמישה ימים בשנה. כדי שהמשיח יבוא ויתגלה אלינו, צריכים לעשות פעולות שיכינו לו את הדירה בתחתונים. איך נכין? כל מעשה טוב וכל מצווה מקרבים את המשיח. לכן אנחנו נפנה כל העת ליהודים, כי כאשר האנושות תכין עצמה להתגלות המשיח - הוא יתגלה. האחריות עלינו, אנחנו לא פסיביים, מכינים את העולם לקראת ביאת משיח. לכן שליח נמצא במדינה נידחת, גם אם יש שם רק שלושה אנשים, כי צריך להכין את המקום לביאת משיח. ולכן ראינו רבנים שמדפיסים תניא בעזה ובצפון, כי ההפצה היא עוד בניין בדרך לביאת המשיח. אגב, כל הדפסת התניא כמעט ולא הייתה בדורות קודמים, הרבי העצים אותה מאוד".

מה הייתה תפיסה מאחורי קמפיין 'משיח'? והאם אפשר לומר שבדיעבד המטרות של הקמפיין נכשלו?

"המושג 'קמפיין משיח' נשמע לא טוב. קמפיין פירושו מכירת דברים, לא מתאים לדברים שבקדושה. חב"ד דגלו ברעיון להשתמש בכל אמצעי המדיה", מסביר קראוס. "לדוגמה, בשנות החמישים הרבי עודד את הרב וינברג ואפילו הורה לו שייתן שיעורי תניא ברדיו של ניו יורק. לא היה מדובר ברדיו יהודי אפילו. מי שיצא נגדו היה הרבי מסאטמר - איך אתה משתמש בכלי שיש בו חטאים? כלי של סטרא אחרא ללמד תורה? הרבי ענה בצורה מאוד יפה: הכלי הוא לא הסטרא אחרא, אלא אמצעי שהקב"ה נתן לעולם. יש שמשתמשים בו לדברים רעים, אבל אנחנו רוצים להפיץ מעיינות של החסידות. חסידות חב"ד אלופה בשימוש באינטרנט - מבחינתם יש פה אמצעי שהקב"ה נתן לעולם, ואנחנו נשתמש בו להפיץ את המעיינות".

לדברי הרב פרופ' יצחק קראוס, נושא ההפצות החוצה כלל לא היה דבר מובן מאליו בשנות החמישים והשישים, אז היהדות הייתה הרבה יותר שמרנית ומכונסת פנימה. "כשאתה עובר על הכתבים של הרבי, אתה מגלה שבסוף שנות החמישים, שבת פרשת אמור תשי"ח, הרבי התחיל לדבר באופן שיטתי על הפסוק שהפך לסלוגן של חב"ד: 'ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה'. הוא המשיך בכך כמעט כל שבת במשך שנתיים, וכך הוא יצר תודעה. הרבי עשה מהלך תודעתי כדי שאנשים יבינו שצריך לצאת החוצה. העולם האורתודוקסי אחרי השואה ראה עצמו כשמורת טבע של יהדות - יש עולם חילוני בחוץ, ורק תיתנו לנו סטטוס קוו ואת התנאים שלנו – הרבי אמר: אנחנו רוצים לצאת החוצה!".

קראוס מדגיש כי באותה העת נושא המשיח היה טאבו. "נושא משיח בעולם היהודי היה נושא טאבו, במיוחד אחרי שבתאי צבי - נכווינו במשיחי שקר. הרבי טען כי צריך לשים את הנושא על השולחן, ולאט לאט אפשר לראות מהלך בשיחות שלו איך הוא בונה את זה. הוא לא דיבר על כך בשנים הראשונות, אלא לראשונה התחיל לדבר על כך בשנת תש"מ, תהא שנת משיח. הרבי הצליח להכניס את הנושא לסדר היום הציבורי. אפילו הפועל גליל עליון שרים 'משיח משיח' – בנקודה הזו הרבי הצליח לשנות תודעה".

האם הרבי התכוון להגיד שהוא המשיח?

"הרבי רצה שידברו על משיח. הוא מעולם לא אמר במפורש שהוא המשיח, אך יחד עם זאת, בתור אחד שלמד את כתביו, אני יכול להבין את אלו שהבינו כך במשתמע. לדעתי ברגע שאתה אומר כך במפורש, אתה הופך זאת מנושא כללי שצריך לשנות תודעה למשהו אישי. אך האם הוא חשב על עצמו שהוא המשיח או לא? זוהי שאלת מיליון הדולר. אני מבין את חסידיו שקוראים את כתביו ומבינים שהוא המשיח. כך למשל, הוא אמר למשל על הרבי הריי"צ - חותנו – 'מורי וחמי שהוא יבוא ויגאלנו', ויש שיחות אחרות שהוא אומר ש'אני ידיים ורגליים למורי חמי' – החסידים אומרים: הנה, אחד ועוד אחד. אני חושב שהיו לו סיבות לא לומר את זה במפורש. אולי ואולי ואולי - מכיוון שהוא היה אדם מסודר, בפרט בצד הפורמלי של חב"ד - מי יושב בהנהלה ומי העמותה ומהם כל הכללים, עוד יותר נשאלת השאלה - למה לא הכנת את היורש? לכן ייתכן שהשאיר זאת בעמימות, כי אולי חשב שהוא המשיח".

קראוס מסכם: "בסופו של דבר, אני לא חושב שאפשר לומר שחב"ד כתנועה נכשלו. הייתה מטרה לשנות תודעה ולדבר על המושג משיח - בכך הצליח, המושג משיח נכנס לשיח הציבורי, והמטרה של תודעת משיח, שיהודים יתקרבו וכמה שיותר יקיימו תורה ומצוות - זוהי דרך להכין למשיח דירה בתחתונים, עוד בחורה שמדליקה נרות שבת - כך מתקרבת ביאת המשיח".

ננסים על גבי ענקים

מה הרבי מחב"ד חידש בהשוואה לאדמו"רים שקדמו לו?

"האדמו"רים הקודמים לו פעלו בתחום המטאפיזי הרוחני - כתבו את התניא וספרים אחרים, ובכך התחילו להכשיר את העולם לביאת המשיח ונתנו לנו את הכלים", אומר קראוס ומדגיש את הייחודיות של הרבי, ובמיוחד את העובדה כי הוא היה הדור השביעי. "בחב"ד הכול ממוחשב, כל מילה שהרבי אמר נכתבה, ומבדיקה שערכתי המילה 'אני' כמעט לא מופיעה אצלו. הביטוי 'אני' נאמר פעמים ספורות מאוד, כמו אמירה מפורסמת באותה שיחת כ"ח ניסן הידועה - 'אני את שלי עשיתי'. הכול אצלו בענווה גדולה מאוד. הוא לא במקום שאומר על עצמו 'אני' אלא 'אנחנו', הדור השביעי, שהוא בחינת ננס על גבי ענק".

קראוס מרחיב את הדיבור על המושג הדור השביעי, מושג הנגזר מהיותו של הרבי האדמו"ר השביעי בחב"ד. לדבריו זוהי גולת הכותרת של חב"ד כיום. "כל הדורות הקודמים הכינו לנו את הדרך, הכנה לקראת מה שאנחנו עושים כרגע. בספר שלי 'השביעי – משיחיות בדור השביעי של חב"ד', הראיתי שדור על גבי דור נבנה נדבך נוסף. בעל התניא עסק בנפש פנימה, ולאט לאט יוצאים מהנפש החוצה. בדור שלנו יפוצו מעיינותיך החוצה ותתקיים הפריצה הגדולה. באותו מאמר מפורסם 'באתי לגני תשי"א', הסביר הרבי לחסידים שלו את המיקום ההיסטורי שלנו בדור השביעי, וזה לא על פי בחירתנו ורצוננו אלא ההשגחה העליונה קבעה כך". הרבי הגדיר גם מהי המשימה: "כל הדורות הכינו אותנו לקראת השלב האחרון של הגאולה - השלב שאנחנו נמצאים בו. לכן אופי הפעילות שלנו מתחת לי' טפחים, אנחנו צריכים להגיע החוצה, להכי חיצוני שיש, שם צריכים להפיץ את מעיינות הישועה. אנחנו דור אחרון לגלות ודור ראשון לגאולה. לא המצאנו את הגלגל, כל הדורות הקודמים פעלו באופן שפעלו, ועכשיו הגיע הדור שישלים את המלאכה - להביא את המשיח. איך עושים זאת? צריך להפיץ את מעיינות החסידות לכל מקום בעולם. כמה שיהיה יותר מופץ - זו תהיה הכנה לדירתו של המשיח, דירה בתחתונים".

הרב פרופ' קראוס מגלה כי כשהתחיל את הדוקטורט שלו, שהעבודה עליו ארכה כ־7 שנים של לימוד מעמיק, הוא הכיר את חב"ד ואת הפעילויות שלה מלמעלה וגם הוא שגה בתפיסתו אותה. "כשראיתי את המבצעים של חב"ד, נתתי הערכה סוציולוגית לפיה המבצעים הם שיטה לשמר את החסידים על אש קטנה. אך אחרי שישבתי 7 שנים ועברתי על כתביו, בתקופות שזה עוד לא היה ממוחשב - מדובר על סדר גודל של 400 ספרים בערך של שיחות, התוועדויות, אגרות ותוספות, ממש כל מילה שיצאה לו מהפה - הבנתי כי יש כאן שיטה".

במודלים של מנהיגות ישנם כמה סוגים. המוכר ביותר הוא המנהיג אשר נותן הוראות למונהגים. אך יש מודל אחר של מנהיגות משתפת – אני המנהיג שיוצר פה אנשים שיבואו יחד איתי. לדברי הרב פרופ' קראוס הרבי הוא הדוגמה הטובה ביותר למנהיגות משתפת. "מה מניע כל חב"דניק 30 שנה אחרי ג' בתמוז? הוא מרגיש שעליו מוטלת השליחות של הדור השביעי, לא על מישהו אחר. בראשית דרכי במחקר היה לי ידיד חב"דניק שהייתי נועץ בו הרבה, וביקשתי להיפגש איתו כי היו לי כמה שאלות שרציתי לברר. אמרתי לו: אולי ניפגש ביום שישי? הוא אמר לי: אני לא יכול, אני במבצעים. אמרתי לו: כפי שאני מכיר אותך אתה טיפוס די ביישן. אגיד לך את האמת - לא מדמיין אותך עומד בקרן רחוב ומבקש מאנשים להניח תפילין. הוא אמר לי: אתה רוצה לחקור את חב"ד? כי אתה לא מבין שום דבר. באותו רגע הבנתי שהפגיעה הכי חמורה בחב"דניק היא להגיד לו שהוא לא מתאים לעשות מבצעים.

"באותו רגע קלטתי מה שלא הצלחתי לקרוא בספרים - יש פה יהודי שהאחריות מוטלת עליו, הוא לא יכול לזרוק אותה על מישהו אחר. את ההנחה הזו מבינים כבר הנינים של אותם חסידים שהיו באותה שיחה בתשי"א. מי שמבין את המושג של הדור השביעי, שהוא מוטיב חוזר אצל הרבי - מבין שלא שייך שימנו מנהיג אחר, כי אם אתה ממנה מנהיג שמיני, כל הסיפור לא נכון. אנחנו הדור השביעי – מבעל התניא ועד הרבי, ולפי הספירות של הקבלה הרבי הוא מידת המלכות - המידה שיורדת למטה, לעולם הגשמי, מתחת לעשרה טפחים. זהו טאבו שאף אחד לא נוגע בו. אף אחד בחב"ד לא אומר שצריך למנות מישהו אחר כרבי".

ימני אך לא ציוני

לסיום אנחנו מבקשים מהרב פרופ' קראוס להתייחס לתפוח האדמה הלוהט, היחס של הרבי לציונות ולמדינת ישראל. מחד גיסא חב"ד היא לא תנועה ציונית, והאדמו"רים הקודמים כמו הרש"ב והריי"צ הביעו התנגדות מפורשת לתנועה הציונית. חסידות חב"ד אינה רואה את המדינה כאתחלתא דגאולה, ועיקר הפעילות של החסידות בתקופת הרבי הייתה בארצות הברית ובשאר מדינות העולם. מאידך גיסא הרבי שמר על קשרים ענפים עם מדינת ישראל על שלל מנהיגיה, הוא נלחם נגד עקירת שטחים בארץ הקודש ופעל רבות בנושא 'מיהו יהודי' ובעוד שלל נושאים ציבוריים אקוטיים במדינת ישראל שהיו קשורים בכנסת. בנוסף לכול אנחנו רואים שחלק מחסידי חב"ד אף משרתים בצה"ל. "זהו נושא לספר", אומר הרב פרופ' קראוס בצדק רב, אך פטור בלא כלום אי אפשר.

"האדמו"ר הזקן תמך ביישוב ארץ ישראל, וזוהי אחת הסיבות שכלאו אותו לפני י"ט כסלו, אך אז, בראשית המאה השמונה עשרה, עוד לא הייתה הציונות. הציונות מתעוררת במאה העשרים – אז ראינו תגובה להצהרת הבלפור של האדמו"ר הרש"ב – האדמו"ר החמישי של חב"ד. הוא טען על סמך שלוש השבועות שאסור לנו לתמוך ברעיון הזה לחלוטין. הוא לא קשר זאת לעובדה שהציונות היא חילונית, אפילו אם כולם היו שומרי תורה ומצוות היינו מתנגדים בגלל שלוש השבועות. הרבי הרש"ב מציג תפיסה אנטי ציונית מיד אחרי עלות הציונות, וממשיך אותו הרבי הריי"צ. יחד עם זאת הריי"צ תמך בכפר חב"ד, הוא ראה מקום לחילוק אחרי שקמה המדינה. זו עובדה קיימת שצריך לעזור לה. עובדה זו נתנה פתח לרבי, שפעל בשנים שאחרי קום המדינה".

הוא מרחיב על עמדת הרבי. "הרבי אמר שמי שמדבר על התנועה הציונית כתנועת גאולה - שם חושך לאור. התבלבלת. מבחינתו התפיסה האומרת שזו גאולה - היא מעכבת את הגאולה האמיתית. שאלו את הרבי: אם אתה חושב כמו סאטמר, למה אינך יוצא כמוהם, נגד? הרבי נתן תשובה מעניינת, הוא הביא את הפירוש של הבעל שם טוב על הפסוק בתהילים 'סור מרע ועשה טוב', סור מרע על ידי עשה טוב. הרבי התחיל בעשה טוב, ואחרים יעשו את הסור מרע, הרבי לא מדבר על השלילה. לרבי היה כיוון מאוד ברור, שהוא צריך לפעול בעם ישראל להפיץ את המעיינות, ואם הוא ישתמש בכוח השלילה כמו סאטמר, הוא ילך לכיוונים אחרים. מכיוון שחב"ד מאוד אהובים ובעלי מאור פנים מיוחד, כשאני אומר לאנשים שחב"ד הם לא ציונים הם מתאכזבים. אחד המקורות לטעות הוא שחב"ד מאוד ימניים – הרבי אכן נלחם על שלמות הארץ בגלל סימן רכ"ב בשולחן ערוך, שאם יש גויים שצרים על עיר – צריך להתנגד להם. לא משום שיש לאומיות חדשה שצריך להגן עליה. הוא לא מקבל את המושג אתחלתא דגאולה. הוא אכן סובר שאנחנו בסוף הגאולה בגלל העולם היהודי בארץ ובתפוצות, אך זה לא קשור לסיפור של ארץ ישראל כמו התפיסה הציונית דתית. הרבי מאוד מכוון מטרה שצריך להשפיע על עם ישראל, וכל דבר שעשה – עשה בגדלות. לכן הוא קירב את אריק שרון, בגין ושאר המנהיגים, כי אכפת לו מעם ישראל. גם בסוגיית שלמות העם – סוגיית מיהו יהודי – הרבי מסאטמר גם חשב כך, אבל לא נכנס לסוגיה, כי מבחינתו לא חשוב מה יעשו ב'כנסת המינים'. לעומת זאת הרבי מבין בחוכמתו ששם מתקבלות ההחלטות והן משפיעות על העם היהודי – לכן הוא לוקח אחריות על העם היהודי ואכפת לו מה יחליטו בכנסת, הגם שהוא חולק עליה. אלו נקודות עדינות אבל חשוב להבין אותן", מסכם הרב פרופ' קראוס.

***